חיזוק אבו-מאזן – חרב פיפיות?

לנוכח פנייתה של ארה"ב לישראל לחזק את אבו מאזן, מכון ראות טוען שניסיון לחזק את אבו-מאזן ללא זיקה לתהליך המדיני עלול להחטיא את מטרתו.

ארה"ב הבהירה לישראל בימים האחרונים כי אין לה כוונה ליזום מהלכים מדינים משמעותיים בין ישראל לפלסטינים. ארה"ב מצפה מישראל לנסות לחזק את אבו מאזן באמצעות מחוות סמליות כגון מפגשים של בכירים עימו, שחרור אסירים ושדרוג המעברים, "אך לא מעבר לכך." (בן, רוזנר, הארץ 19/09/06).

מכון ראות טוען שניסיון לחזק את אבו-מאזן ללא זיקה לתהליך המדיני עלול להחטיא את מטרתו.

מה הסוגיה?

לאחר מלחמת לבנון ופרסום דו"ח ועדת ההתכנסות, אין לישראל סדר יום מדיני כלפי הפלסטינים.

מאז עליית החמאס (1/06) ישראל התנתה את הסרת החרם מעל הרש"פ בשלוש דרישות מדיניות והיא לוחצת על החמאס באמצעות מעצר שרים מהחמאס וחברי פרלמנט.

במסמכים קודמים, מכון ראות טען שהשילוב בין העדר סדר-יום מדיני ובין מדיניות ישראל כלפי הרש"פ עלול להביא להפתעה אסטרטגית בדמות קריסת הרש"פ, פירוקה מרצון או אינתיפאדה שלישית.

זאת ועוד, הריק המדיני הוא כר פורה ליוזמות מדיניות חדשות, דוגמת זו שמובילה מצרים וסעודיה לפיה הגדרת גבולות הקבע של המדינה הפלסטינית יקדימו את הסדר הקבע שייערך בחסות מועב"ט של האו"ם.

עפ"י דיווחים בתקשורת, ישראל וארה"ב מתנגדות ליוזמה זו, ושואפות בשלב הזה כאמור לפעול לחיזוק מעמדו של אבו מאזן והכוחות המתונים.

למה זה חשוב? למה עכשיו?

פלסטינים רבים תופסים את מערכת היחסים עם ישראל כמשחק סכום אפס: מה שטוב לישראל רע לפלסטינים ולהפך. מהלכי ישראל והקהילה הבינ"ל מפורשים פעמים רבות כקנוניה נגד הפלסטינים.

ניסיון ישראלי לחזק את אנשי הפשרה המדינית מחשיד אותם פעמים רבות כמי שמשרתים את האינטרס הישראלי. ביחס הפוך, ניסיון ישראלי להחליש את הקיצונים מעלה את קרנם לעיתים קרובות.

לפיכך, צעדים ישראליים או אמריקאים לחזק את אבו-מאזן ללא זיקה לתהליך המדיני עלולים להחטיא את מטרתם.

זאת ועוד, בעוד התהליך המדיני "תקוע", המאבק המזוין נמשך כל העת. לכן קל יותר לאנשי המאבק המזוין להציג צעדים של ישראל כויתורים שנכפו עליה.

לכן, ניסיון לחזק את אבו-מאזן באמצעות מחוות כמו שחרור אסירים, עלול להיתפס כהישג של המאבק המזוין (זאת להבדיל משחרור אסירים במסגרת עסקת שבויים).

כיווני חשיבה ופעולה

כדי שחיזוק אבו-מאזן לא יהווה חרב פיפיות, ישראל יכולה לנקוט בשיטות הבאות:

  • בלי מתנות חינם – מחוות חד-צדדיות "מרצונה החופשי" של ישראל לאבו מאזן עלולות להיתפס כמזימה המשרתת אינטרסים ישראליים, או לחילופין, ככניעה ישראלית למהלכי המאבק המזוין.
    ולכן, אם צעדיה של ישראל יהיו תוצאה של מקח וממכר עם אבו-מאזן, הן ייתפסו כחשודות פחות.
  • הידברות רציפה עם גורמים רשמיים פלסטיניים תיצור זיקה בין מהלכים כמו שחרור אסירים לדרך המו"מ.
  • אי התערבות בפוליטיקה הפלסטינית הפנימית – מושא ההתייחסות של ישראל בצד הפלסטיני צריך להיות המסגרות הרשמיות - הרש"פ או אש"ף – ולא כוחות פוליטיים בתוכם. ניסיון של ישראל לחזק את אבו-מאזן כיו"ר הרש"פ על חשבון הממשלה, עלול להשיג תוצאה הפוכה.