מערך הסיוע הבין-לאומי לרש"פ

מושג זה מתאר את מכלול המוסדות, הארגונים וההסדרים שנוצרו ע"י הקהילה הבין-לאומית לצורך סיוע לרשות הפלסטינית ותמיכה בה.

הגדרה

המושג "מערך הסיוע הבין-לאומי לרש"פ" – משמעו מכלול המוסדות, הארגונים וההסדרים שנוצרו ע"י הקהילה הבין-לאומית לצורך סיוע לרשות הפלסטינית ותמיכה בה. מושג זה אינו כולל את ההעברות הכספיות מישראל לרש"פ במסגרת הסדר סליקת ההכנסות עפ"י הסכם הביניים.

מבוא

מערך הסיוע הבין-לאומי לרשות הפלסטינית (להלן "רש"פ") התגבש לאחר החתימה על הצהרת העקרונות בין ישראל לאש"ף (9/93). מטרתו הייתה לסייע בפיתוחה הכלכלי של הרש"פ כדי להכשיר את הקרקע לקראת הפיכתה הצפויה למדינה. מערך הסיוע כולל מדינות, ארגונים בין-לאומיים כגון הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית כמו-גם ארגונים חוץ ממשלתיים1. בלב מערך הסיוע לרש"פ עומד פורום המדינות התורמות – Ad-Hoc Liaison Committee – הידוע כ- AHLC. הסיוע הכלכלי שהועבר לרש"פ מאז 1993 חריג בהיקפו ונחשב לגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ביחס לגודל האוכלוסייה.2

מבנה הסיוע והרכבו

ניתן לחלק את ההעברות הכספיות והסיוע הכלכלי לרש"פ לשלושה סוגים:

סיוע תקציבי – סיוע המועבר לתקציב הרש"פ לשם כיסוי הוצאותיה השוטפות והבטחת תפקודה. כספים אלה מיועדים לתשלום משכורות ולמימון שירותי בריאות, רווחה או חינוך. סיוע זה מפוקח על ידי גורמים בין-לאומיים.3

  • סיוע פרויקטלי – סיוע שמועבר לרש"פ לשם ביצוע פרויקטים בעיקר בתחום התשתיות הפיזיות והחברתיות כגון סלילת כבישים, הקמת בתי ספר או הכשרת כוח אדם. לרוב, סיוע זה מבוצע תחת בקרה ישירה של הגוף המממן.4
  • סיוע הומניטרי – סיוע המופנה למטרות רווחה וסעד ומיועד למזון, תרופות ושירותי בריאות. לעיתים סיוע זה מועבר במצבי חירום למניעת משבר הומניטרי ברש"פ. בחלק מהמקרים הפעילות מתבצעת באמצעות קבוצות סיוע פלסטיניות הפועלות כקבלני משנה.5

חלוקה זו של סוגי הסיוע איננה מדויקת. לחלק מהסיוע התקציבי ופעולות הפיתוח משמעויות הומניטריות ולהיפך.

בשנת 2005 תרמה הקהילה הבין-לאומית כ- 1.3 מיליארד דולר לרש"פ המתחלקים כדלקמן:6 סיוע תקציבי – 350 מיליון – כ- 27% מכלל הסיוע; פיתוח פרויקטים – 504 מיליון – 35%; סיוע הומניטרי – 500 מיליון – 38%.7

רקע היסטורי

ניתן להצביע על ארבע תקופות עיקריות בהתפתחות הסיוע הכלכלי לרש"פ:

  • תקופת אוסלו (93-00) – לאחר החתימה על הצהרת העקרונות בין ישראל לאש"ף (9/93) גדלה המעורבות הבין-לאומית באזור. מדינות שונות החלו להעביר כספים לרש"פ כדי לסייע בפיתוחה הכלכלי לקראת הפיכתה למדינה. ב- 1993 הוקם "פורום המדינות התורמות" (AHLC). התמיכה בשנים אלו הופנתה בעיקר לפיתוח תשתיתי וחברתי של הרש"פ באמצעות השקעה בפרויקטים.8
  • אינתיפאדת אל אקצא (00-03) – בתקופה זו הופנתה עיקר התמיכה לסיוע הומניטרי מיידי ולסיוע תקציבי לרש"פ על חשבון הסיוע הפרויקטלי.9 זאת בשל ירידת רמת החיים בשטחי הרש"פ לנוכח העימות האלים. יתרת התקציבים הפרויקטליים הופנתה לשיקום תשתיות. כמו כן, בעקבות ביקורת גוברת על משטרו של ערפאת והחשש מפני הזרמת כספים לתמיכה במטרות טרור החלה הקהילה הבין-לאומית לפקח על כספי הסיוע באופן הדוק10 תוך תביעה מן הרש"פ לנהל את כל כספי הסיוע והכנסות הרש"פ מחשבון בנק אחד מרכזי של הרש"פ (ר' "האחדת החשבונות"11).
  • מפת הדרכים ותכנית ההתנתקות (03-06) – השקתה של מפת הדרכים וחיזוק מעמדו של אבו מאזן הביאו להגדלת מעורבותה של הקהילה הבין-לאומית במימון פרויקטים ופיתוח ברש"פ.12 במקביל, הפיקוח על כספי הרשות התהדק כתוצאה מתביעה נחרצת לשקיפות בניהול החשבונות הלאומיים.13 בועידת לונדון (3/05) קראו המדינות התורמות להגדלת התמיכה ברשות וזו התחייבה לקדם רפורמות מנהליות, כלכליות וביטחוניות.
  • עליית החמאס (01/06) – עם נצחונו של החמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (1/06) החלה הקהילה הבין-לאומית לבחון מחדש את מדיניות הסיוע. הקוורטט הציג שלושה תנאי סף להמשך התמיכה ברשות: הכרה בישראל, אשרור ההסכמים הקיימים והפסקת האלימות.14 אי עמידה בתנאים אלה אמורה להביא להפסקת הסיוע התקציבי לרש"פ.


1 גופים עיקריים המעורבים בסיוע:
  • תיאום ופיקוח – נציגי הקוורטט, פורום המדינות התורמות (AHLC) ומערך תיאום הסיוע המקומי (LACC), הבנק העולמי, "הקרן לרפורמה פיננסית" (Public Financial Management Reform Trust Fund), קרן המטבע העולמית.
  • מדינות מסייעות עיקריות – ארה"ב, האיחוד האירופי, נורווגיה, בריטניה, יפן, קנדה. חלק מהמדינות מסייעות באמצעות הפעלת סוכנויות סיוע כגון ה- USAID האמריקני או סוכנות הסיוע של האיחוד האירופי (ECHO).
  • ארגונים בין-לאומיים מסייעים – הבנק העולמי, קרן המטבע הבין-לאומית, הצלב האדום, ארגוני האו"ם (UNRWA, UNDP, UNESCO ועוד).
2Michael Keating, Anne Le More and Robert Lowe (Ed's), Aid Diplomacy and Facts on the Ground, (London: Chatman House, 2005) p. 17.
3 "קרן המטבע הבין-לאומית" (IMF) ו"הקרן לרפורמה פיננסית" מפקחות על העברת הכספים ועל השימוש בהם.
4 למשל:
  • הסוכנות האמריקנית לסיוע בינ"ל (USAID) יזמה במהלך השנים האחרונות פרויקטים שונים בתחומים של תשתיות פיזיות כגון מים וביוב וכן בתחומים חברתיים כגון שיפור השירותים הקהילתיים וקידום תכניות דמוקרטיזציה (http://www.usaid.gov/wbg).
  • סוכנות הסיוע ההומניטרי של האיחוד האירופי יוזמת פרויקטים דומים כגון: אספקת מים, שיפור שירותי הרפואה, עבודות קהילתיות ועוד (לפרטים ר' http://europa.eu.int/comm/echo/field/gaza/index_en.htm).
5 סיוע זה מספקים ארגונים כגון UNRWA (סוכנות הסעד והרווחה לפליטים), הצלב האדום וכן מדינות וארגונים בין-לאומיים נוספים.
6 על פי נתוני הבנק העולמי מה-15/3/06: http://siteresources.worldbank.org/INTWESTBANKGAZA/Resources/EconomicUpdateMar1506.pdf
7 ללא חישוב הכספים המועברים ל- UNRWA מדי שנה ושמעורכים בכ- 200 מליון דולר.
8 Nigel Roberts, "Hard lessons from Oslo: Foreign Aid and the Mistakes of the 1990s", in Michael Keating, Anne Le More and Robert Lowe (Ed's), Aid Diplomacy and Facts on the Ground, (London: Chatman House, 2005) p. 18.
9 Keating, Le More and Lowe (Ed's) Ibid, p. 218.
10 הקהילה הבין-לאומית דרשה מהרש"פ לעמוד בקריטריונים של שקיפות חשבונאית. דוגמא לכך ניתן לראות בהתקשרות של USAID עם ארגון ה- Democracy Council והתקשרות מדינות נוספות עם חברות העוסקות בפיקוח חשבונאי.
11 תהליך האחדת החשבונות החל כחלק מהדרישה של המדינות והגופים התורמים לשקיפות פיננסית ברש"פ. קרן המטבע העולמית מונתה לגוף המפקח על תהליך זה.
12 Keating, Le More and Lowe (Ed's), Ibid, p. 218.
13 ר' אתר הבנק העולמי – הקמת קרן הרפורמה הפיננסית שמפקחת על התמיכה התקציבית: http://www-wds.worldbank.org/servlet/WDS_IBank_Servlet?pcont=details&eid=000012009_20040414111754
מקורות נוספים

מקורות נוספים:

Sari Hanafi and Linda Tabar, "Donor Assistance, Rent-Seeking and Elite Formation", in Mushtaq Husain Khan, George Giacaman and Inge Amundsen (Ed&<39;s), State Formation in Palestine, London: RoutledgeCurzon, 2005.

Michael Keating, Anne Le More and Robert Lowe (Ed&<39;s), Aid, Diplomacy and Facts on the Ground: The Case of Palestine, London: Chatman House, 2005.