מדינה ינוקא

מושג זה מציע הגדרה משפטית למעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית. "מדינה ינוקא" היא ישות מדינית אשר מעמדה העתידי כמדינה ריבונית כבר זכה להכרה בין-לאומית, אך טרם הפכה באופן רשמי למדינה בעלת ריבונות מלאה.

הגדרה

מכון ראוּת מציע להגדיר את המושג "מדינה ינוקא" (Nascent State, statu nascendi) כמעמד משפטי (במשפט הבין-לאומי) של:ישות מדינית שאינה מדינה ריבונית, השואפת לעצמאות והכרה במעמדה כמדינה; אשר מעמדה המדיני העתידי כמדינה ריבונית מלאה, הוכר על ידי חברות וגופים רלוונטיים בקהילה הבין-לאומית ובראשם האו"ם.

מכון ראות מבדיל בין המושג מדינה ינוקא, למושגים "מעין-מדינה" (Quasi State) ו"מדינה שבדרך" (State-in-the-Making).

רקע - מעמד מדיני

על פי המשפט הבין-לאומי, המעבר מישות מדינית למדינה ריבונית מלאה יכול להתקיים דה-פקטו (למעשה) או דה-יורה (להלכה) (ר' התנאים להיווצרות מדינה ריבונית):

דה פקטו: באמנת מונטווידאו (1933) נקבע כי ישות יכולה להיחשב כמדינה ריבונית אם יש לה: (א) אוכלוסיה קבועה; (ב) טריטוריה מוגדרת; (ג) שלטון אפקטיבי; ו- (ד) יכולת לנהל קשרי חוץ.1 מכאן, שישות מדינית העומדת במרכיבים אלה היא מדינה למעשה (דה-פקטו).

דה יורה: קיימות שתי גישות משפטיות עיקריות הנוגעות לישות מדינית שהביעה את שאיפתה לעצמאות (בהכרזת עצמאות, במשאל עם וכיו"ב):

  • הגישה ההצהרתית[2] (The Declarative Approach): על פי גישה זו, מדינה נוצרת בעקבות עמידתה בתנאים שנקבעו באמנת מונטווידאו והכרה בין-לאומית בה;
  • הגישה הקונסטיטוטיבית (The Constitutive Approach): על פי גישה זו, ההכרה הבין-לאומית בישות מדינית כמדינה ריבונית מלאה מספיקה ואין הכרח שיתמלאו התנאים שנקבעו באמנת מונטווידאו.

המושג מדינה ינוקא נובע מן המשפט הבין-לאומי. זהו מושג שנעשה בו שימוש בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 ביחס לישויות מדיניות כגון פולין, שזכו להכרה בזכויות הנובעות ממעמדן כמדינה, למרות שמעמד זה טרם מומש בפועל. מאז, מושג זה "נשכח" ואינו חלק מן השיח הרווח במשפט הבין-לאומי.

מכון ראות מציע "להחיות" את המושג ולהשתמש בו לצורך הגדרת המעמד המדיני של הרשות הפלסטינית לאור מפת הדרכים ולאחר תכנית התנתקות. המושג מדינה ינוקא יתייחס לישות מדינית אשר:

  1. זוכה להכרה בין-לאומית בזכותה של האוכלוסייה היושבת בה לממש את הגדרתה העצמית באמצעות הקמת מדינה; אולם,
  2. אין לה את מלוא הסמכויות הריבוניות וחסרים לה סממנים מדיניים מרכזיים; עם זאת,
  3. הקהילה הבין-לאומית, ובראשה האו"ם, קבעה כי ישות זו עתידה להפוך למדינה ריבונית;
  4. והיא נהנית מחלק מן הזכויות המוקנות למדינה ריבונית וכפופה לחלק מן החובות החלות עליה לפי המשפט הבין-לאומי.

תקדימים

למושג מדינה ינוקא ניתן למצוא תקדימים רלוונטיים. לדוגמה:

מזרח טימור3 – החלטת מועצת הביטחון 1272 (10/99) הכירה במדינת מזרח טימור, תוך שהיא קובעת כי מעמדה המדיני המלא יוכר אך ורק עם הצטרפותה לאו"ם (05/02). במהלך תקופת הביניים, רשות המעבר של האו"ם (UN Transition Authority) במזרח טימור נטלה את האחריות להנחת היסודות להתהוותה של מדינה במזרח טימור.

מדינת ישראל4 – בהחלטת האו"ם 181 (29/11/47) קיבל האו"ם את תכנית החלוקה המכירה בחלוקת פלשתינה-א"י למדינה יהודית ומדינה ערבית. בכך הכיר האו"ם בזכותו של היישוב להפוך למדינה. לפיכך, מתכנית החלוקה (11/47) ועד לסיום המנדט הבריטי (14/5/48) והכרזת העצמאות הישראלית ניתן לראות ביישוב מדינה ינוקא.

יש לציין כי מכון ראוּת מבדיל בין "מדינה ינוקא", "מעין-מדינה" ו"מדינה שבדרך". לפרטים ראו טבלת השוואה בין סוגי מדינות.

הרשות הפלסטינית

בהקשר זה, ניתן לראות את הרשות הפלסטינית כ:

  • מדינה שבדרך בין הסכם עזה יריחו (05/94) ומפת הדרכים (04/03) הרשות הפלסטינית הייתה ישות מדינית בעלת שטח, אוכלוסיה והנהגה נבחרת אך ללא הסכמה של ישראל, ארה"ב או של האו"ם ביחס למעמדה העתידי כמדינה.
  • מדינה ינוקא – במפת הדרכים (04/03) נקבע במפורש שבשטחי עזה והגדה תוקם "מדינה פלסטינית בגבולות זמניים" לקראת כינונה של מדינה ריבונית מלאה. לפיכך, ניתן לומר כי מפת הדרכים הפכה את הרש"פ למדינה ינוקא, אשר עתידה להפוך למדינה ריבונית מלאה לכשימלאו הצדדים את מחוייבויותיהם עפ"י מפת הדרכים.5


1 Montevideo Convention on the Rights and Duties of States, 1933.
2 Dajani Omar, “Stalled between Seasons: the International Legal Status of Palestine during the Interim Process”, Denver Journal of International Law and Policy, Fall 1997, Volume 26. pp. 7-92.
3 לפרטים נוספים ר' אתר האו"ם.
4 Smith Charles. Palestine and the Arab-Israeli Conflict, Bedford/St. Martin’s: Boston, 2004. pp. 185-190.
5 העובדה כי מעמדה העתידי של הישות הפלסטינית כמדינה (04/03) הוכר על ידי כל השחקנים הרלוונטיים נבדלת מההכרה הבין-לאומית בהכרזת אלג'יר (1988). בעוד שלמעלה ממאה מדינות הכירו בהכרזת העצמאות של אש"ף בשנת 1988, ישראל, המדינה שקיימה שליטה בשטחים אלה, סרבה להכיר בהכרזה זו ולוותר על שליטתה. זאת בניגוד לקבלת ישראל את אמירתה המפורשת של מפת הדרכים ביחס להקמת מדינה פלסטינית.
מקורות נוספים

מקורות נוספים

Shaw Malcolm, International Law, Cambridge University Press: Cambridge, 2003

Clapham Christopher, "Degrees of Statehood", Review of International Studies, April 1998, Vol. 24, pp. 143-157