מעורבות כוח בינ"ל - סנכרון האירועים

מכון ראות מתריע מפני פער בזמנים בין נסיגת צה"ל מלבנון להגעתו של הכוח בינ"ל, פריסת צבא לבנון בדרום, פירוק המיליציות החמושות או מניעת הברחות הנשק.

ההסכם שנידון בין חברי הקהילה הבינ"ל בנוגע למשבר בלבנון אמור לכלול את נסיגת צה"ל מלבנון ופריסת כוח בינ"ל בדרום ללבנון. כוח זה אמור לאפשר את פריסתו של צבא לבנון בדרום, את פירוק המיליציות החמושות ובהם החזבאללה ולמנוע את הברחות הנשק.

מכון ראות מתריע מפני חוסר סנכרון בין נסיגת צה"ל ליישום פריסתו של הכוח הבינ"ל.

סנכרון האירועים:

קיימת הנחה כי נסיגת צה"ל מלבנון תתוזמן עם השגתו של הסכם הפסקת אש עם לבנון שיביא לפריסה מיידית של כוח הבינ"ל ללבנון.

ואולם, נראה כי החלטה על כניסה מיידית של הפסקת אש לתוקף אין משמעה כי בו זמנית יתפרס כוח בינ"ל בלבנון. לכוח שכזה, ובמיוחד למודל המרחיב שלו, יקח זמן רב, אם בכלל, להתגבש, להגיע לאזור ולפעול.

הדרישה כי הפסקת האש תוכרז סימולטנית כחלק מחבילת צעדים הכוללים את ההסכם בין הצדדים, פריסתו של הכוח הבינ"ל ותנועתו של צבא לבנון דרומה נראית קלושה בימים אלו.

היקף המנדט של הכוח הבינ"ל:

ישראל דרשה כוח בינ"ל חזק, שיוכל וירצה לפרק את החזבאללה מנשקו ולמנוע התקפות עתידיות. ואולם הסיכוי לפריסתו של כוח כזה בטווח הקצר וללא הסכמה של החזבאללה קלוש. לכן, אם ישראל מתנה את נסיגתה מלבנון בכניסתו של כוח בינ"ל חזק, יהיה עליה להתכונן לשהות ארוכה יותר בלבנון. מצד שני, אם ישראל מעוניינת בנסיגה מהירה מלבנון, ייתכן ויהיה עליה להתפשר על היקף המנדט של הכוח הבינ"ל. ואולם בכך יקטנו הסיכויים לאכיפה מלאה של החלטת האו"ם 1559 ופירוק הקבוצות החמושות בלבנון.

דוגמא לטענה זו מגולמת במקרה של יוניפי"ל. הכוח הבינ"ל פועל בלבנון משנת 1978, כשכיום עולה האפשרות שימלא את החלל עד להגעתו של כוח חדש. ואולם יוניפ"ל הוא המודל החלש וחסר הסמכויות של כוח בינ"ל. הוא מעולם לא פעל באופן ממשי למניעת הירי בגבול הצפון או לישומה של החלטה 1559.

עמדתו של החיזבאללה כי הוא מוכן לדון על פריסת כוח רב-לאומי, בתנאי שיהיה תחת פיקודו של האו"ם, או הרחבה של יוניפי"ל משמעה כי כוח רב-לאומי שאפתני מדי עלול לשלול מחיזבאללה את השליטה הצבאית-האזרחית-והכלכלית המוחלטת שלו בדרום לבנון.

הגיונות פעולה הפוכים:

בין ישראל והקהילה הבין-לאומית, מצד אחד, לכוחות ההתנגדות והחזבאללה מצד שני, הגיונות ההפוכים ביחס לסדר הפעולות המוביל להפסקת אש.

חזבאללה טוען כי טיפול בסוגית פירוק הנשק יתכן רק לאחר יישוב כל הסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל ללבנון, בעוד שעמדת ממשלת ישראל קובעת כי פירוק החזבאללה מנשקו הוא תנאי מוקדם להתקדמות בתהליך המדיני ובמשא ומתן.

הגיונות הפוכים אלה עלולים להוביל את המגעים המדיניים על הסדר בלבנון למבוי סתום.

סופיות התביעות:

חזבאללה מנסה לטעון כי פעולותיו נגד ישראל מיועדות להגן על אינטרסים לבנונים ובראשם פתרונן של "הסוגיות התלויות ועומדות" בין ישראל ללבנון, קרי, השבתן של חוות שבעא, שחרור האסירים הלבנונים והפסקת החדירות האוויריות של ישראל לשטח לבנון.

ואולם, החזבאללה משתמש בסוגיות התלויות ועומדות רק כתירוץ להמשך המאבק המזוין בישראל, שכן הוא שולל את עצם קיומה של מדינת ישראל (ר' המושג ההתנגדות הקבועה לישראל). החזבאללה אינו מעוניין בסיום הסכסוך עם ישראל לא כל שכן להסכמה על סופיות התביעות מולה.

לכן, גם לאחר יישובן של הסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל ללבנון, ארגוני ההתנגדות הקבועה ימצאו עילות חדשות שיאפשרו להם להמשיך את המאבק בישראל. אי ההשלמה זו של ארגוני ההתנגדות הקבועה עם העיקרון של "סופיות התביעות" הופך כל הפסקת אש או הסכם בלבנון להסכם זמני בלבד.

לדוגמא: מנהיגי לבנון - הנשיא הפרו סורי לחוד, ראש הממשלה פוהד סניורה ומנהיג הפרלמנט ברי - מודעים לעובדה ש"ביום שאחרי" תידרש הכרעה לגבי הכוח הפוליטי-צבאי שראוי שיישאר בידי חיזבאללה. במאזן הפוליטי הנוכחי אין לממשלה כוח צבאי כזה אשר יכול לעמוד מול החזבאללה. במיוחד שצבא לבנון לא רק חלש צבאית, אלא גם מונהג ע"י מפקד פרו-סורי.

הכוח הרב-לאומי עשוי לשמש מעין צבא אלטרנטיווי לממשלה. הוא לא יפעל בשמה אבל ברוחה ובכוונותיה. כוח בינ"ל חזק יכול בהחלט לעורר את חששם של הנשיא, של סוריה ושל החזבאללה, משום שהוא מונע מההגיון שהוביל להחלטה 1559 ולפיכך ייתפס כעוין.

כוח זה ישאף לשרת את האינטרס הבינ"ל ובמידה רבה גם האינטרס הישראלי השואף לסיים את הסכסוך בין ישראל ללבנון וליישב את כל הסוגיות התלויות ועומדות בין השתיים בצורה כזאת, שעד כמה שניתן, יגיעו המדיניות לסופיות התביעות וליציבות בגבול הצפון.

מקורות: