כמו שרי חזבאללה בלבנון

התעלמות הקהילה הבין-לאומית מסירוב חיזבאללה למלא אחר החלטת האו"ם 1559 ולהתפרק מנשקו עלולה להוות תקדים בעבור החמאס

יריב מן, הארץ, 22/1/06

בתדריך שגרתי לעיתונאים במחלקת המדינה בארצות הברית בחודש שעבר, הועלתה שאלה על יחסי ארה"ב עם ממשלת לבנון, נוכח העובדה כי שניים מהשרים בה הם מארגון חיזבאללה. התשובה היתה כי ארה"ב מקיימת יחסים מדיניים עם ממשלת לבנון אולם נמנעת ממגעים עם לשכות שרי החיזבאללה.

ואולם, מוחמד פניש, שמשמש עדיין באופן רשמי כשר המים והאנרגיה בממשלת לבנון, הנו נציג של חיזבאללה. זה לא מונע מארה"ב להמשיך ולהשקיע במיזמים הקשורים לתחום המים בלבנון באמצעות הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי. בחודש ספטמבר האחרון אף הוזמנו פקידים ממשרדו של פניש לכנס בנושא מדיניות המים שהתקיים ביוזמתה של הסוכנות. זאת, אף על פי שהעומד בראש המשרד משתייך לאחד מהארגונים שהוכללו ברשימה הלא מכובדת של ארגוני הטרור המסכנים את ארה"ב, שנגדם היא מנהלת מלחמה כלכלית ואף רודפת כמה מהדמויות הבולטות בהם.
החרם האמריקאי על שרי חיזבאללה בלבנון מתגלה כאקט סמלי בלבד, שאין לו השפעה על הקשרים המתקיימים בפועל בין שתי המדינות. מתוכניות הסוכנות לשנת 2006, אפשר ללמוד שגם בעתיד הקרוב לא תושפע מדיניות הסיוע האמריקאית מנוכחותם של אנשי חיזבאללה בממשלה הלבנונית.

קובעי המדיניות בישראל יכולים ללמוד מהמקרה הלבנוני איך עשוי להיראות יחסה של ארצות הברית לרשות הפלשתינית עת החמאס יהיה חלק ממנה וממוסדותיה. משרד החוץ הישראלי כבר התריע על כך שהאיחוד האירופי מנהל גם הוא מגעים עם החמאס וחיזבאללה על אף העובדה כי בכך הוא עובר על החוק הבינלאומי, כפי שפורסם ("ישראל: האיחוד האירופי מפר החוק הבינ"ל במגעיו עם חמאס וחיזבאללה", מאת יואב שטרן, "הארץ", 12.12.05).

החמאס וחיזבאללה הם ארגונים השונים זה מזה בשורשיהם האידיאולוגיים, וכל אחד פועל בסביבה חברתית-פוליטית שונה. אולם הצלחת חיזבאללה להשתלב בממסד הפוליטי תוך שהוא ממשיך לאחוז בנשק, מצביעה על כך שבאזורנו ניתן ללכת עם הנשק ולהרגיש בלי. מאז חודש יולי האחרון שבו נכנסו נציגי חיזבאללה לממשלת לבנון מצליח הארגון לשחק בזירה הפוליטית הלכאורה מהוגנת, מבלי שהוא נאלץ לשלם על כך בוויתור על הזרוע הצבאית שלו.
גם לחמאס התקדים שיוצר חיזבאללה בלבנון יכול לשמש דוגמה לא רעה. בהנחה שבבחירות בשבוע הבא יגרוף החמאס די קולות כדי להיות שותף בממשלה הפלשתינית, הרי ששורה של שאלות יעלו על הפרק באשר ליחס הקהילה הבינלאומית כלפיו. אם החיזבאללה מצליח לפסוח על סעיף פירוק הנשק בהחלטת האו"ם 1559, מדוע שהחמאס יתפרק מנשקו כפי שמתחייב מהשלב הראשון של מפת הדרכים? אם האו"ם התקשה לגנות את התקפת חיזבאללה על ישראל בחודש נובמבר האחרון מדוע שיגנה פיגועים שיבצע החמאס בעתיד?

אם החמאס יפנים את השיעור החדש שהוא לומד כעת ממוריו הוותיקים להרכבת מטעני חבלה, הוא יבין שהתקדים של חיזבאללה מאפשר לו להתברג במועצה המחוקקת הפלשתינית ובממשלה, וגם להמשיך ולאחוז בנשק מבלי שהדבר ישנה שינוי מהותי את יחסה של ארה"ב לרשות הפלשתינית.
הימים שאחרי הבחירות ברשות בשבוע הבא, יקבעו מה יהיה כוחו הייצוגי של ארגון החמאס בעזה ובגדה, ואילו תפקידים יוטלו עליו. אבו מאזן לא הצליח לפרק את החמאס מנשקו כשהארגון לא היה חלק מן הממסד הפוליטי, האם הוא יוכל לעשות זאת כשהחמאס יעמוד בראשם של משרדי הממשלה הפלשתינית? הדגם של חיזבאללה בממשלת לבנון רלוונטי לא רק לגבי יחסה של הקהילה הבינלאומית לחמאס ברשות הפלשתינית. הוא נוגע גם להתנהלות העתידית של החמאס בזירה הפנים-פלשתינית וליחסו של הארגון על כוהניו, לוחמיו וכנראה גם שריו, לישראל.

יריב מן הוא אנליסט במכון ראות לתכנון מדיניות