בדרך לייצוג כלל פלסטיני

יש הבדל משמעותי בין כניסה של חמאס לאש"ף לבין כניסתו לרשות.

ערן שישון, הארץ, 26/6/05


לפני כשבועיים הודיע בריש גלי אחד מבכירי חמאס, איסמעיל הנייה, כי חמאס עתיד להצטרף לרשות הפלשתינית כיוון שהוא "מעוניין ביצירת שינוי היסטורי רחב". במלים אחרות, חמאס רואה עצמו כשותף מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות הנוגעות לעם הפלשתיני כולו, ובכלל זה התהליך המדיני. הנייה הבהיר שחמאס מעוניין לא רק ליטול חלק בפרלמנט (המועצה המחוקקת) של הרשות הפלשתינית, אלא גם לפעול ליצירת "אש"ף חדש", שיהיה הנציג הלגיטימי הבלעדי של הפלשתינאים בשטחי הרשות ובפזורה.

לא הרבה רואים את ההבדל בין משמעות כניסתו של חמאס לאש"ף לבין משמעות כניסתו לרשות. כניסתו של חמאס לרשות נועדה בראש ובראשונה לקיים דריסת רגל בתהליך קבלת ההחלטות הקשורות לחיי היום-יום של האוכלוסייה הפלשתינית בשטחי הגדה והרצועה. מעוז כוחו העיקרי של חמאס הוא הרשת החברתית שהוא פורש - ה"דעווה" - שבעזרתה מפיץ הארגון את רעיונותיו ומספק לפלשתינאים סעד בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והחברה. הקושי במימון רשת הדעווה מתרומות, שהחריף אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר, אפשר והביא את חמאס להחליט להטמיע את הרשת ברשות, כדי לזכות בנתח התקציבי הנדרש לפעילותה. החלטתו של חמאס להתמודד לפלרמנט נובעת גם משאיפת הנהגת חמאס-פנים לזכות בחסינות מפגיעה ישראלית ומרצונו של חמאס להשפיע על התהליך המדיני.

משמעות כניסתו של חמאס לאש"ף רחבה הרבה יותר. מעמדו של אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלשתיני מוכר בזירה הבינלאומית מאז שנות השבעים. ואולם, בפוליטיקה הפנים-פלשתינית על מעמדו זה קיימת קריאת תיגר מצד חמאס וארגוני האופוזיציה, ובמידה מסוימת גם מצד הרשות. חמאס, למרות הפופולריות הגואה שלו ברחוב הפלשתיני, רחוק מלסמל בעיני החברה הפלשתינית - חברה חילונית יחסית במונחים ערביים - את הנציג הלגיטימי הטבעי שלה. משמעות הדברים היא כי שני הצדדים, חמאס ואש"ף, אינם יכולים לטעון כיום לייצוג מלא של העם הפלשתיני. איחודם של חמאס ואש"ף אמור ליצור גוף חדש, בעל יומרות ייצוג ביחס לכל העם הפלשתיני.

ואולם, השתלבות חמאס באש"ף וברשות פרדוקסלית: חמאס-פנים צפוי להפוך פרגמטי יותר בשל אחריותו השלטונית לקיום היום-יומי של האוכלוסייה; אצל חמאס-חוץ, לעומת זאת, צפויה שמירה או אף הקצנה של הקו המדיני הקשה, עם נטילת מחויבות רשמית ביחס לפליטים בפזורה.

יתר על כן, מבחינה ביורוקרטית, כניסתו של חמאס לאש"ף יותר "טראומטית" מאשר כניסתו לרשות. למרות המחלוקת המתוקשרת על דחיית הבחירות לפרלמנט של הרשות ועל שיטת הבחירות, "כללי המשחק" של כניסת חמאס ברורים. נציגי המפלגות ייבחרו בבחירות דמוקרטיות והם יקבעו את יחסי הכוחות בפרלמנט. אם ללמוד מהשתלטותו של הפתח על אש"ף אחרי מלחמת 1967, הרי שכניסתו של חמאס לאש"ף תצריך: חלוקת כוחות מחודשת בוועד הפועל; רוויזיה באמנה הלאומית של אש"ף; וכינוס של המועצה הלאומית הפלשתינית (הפרלמנט של אש"ף, שלא התכנס מאמצע שנות התשעים).

לאור האמור לעיל, חשוב להתייחס לשלוש סוגיות, שעשויות להיות מושפעות ממהלכי חמאס: ראשית, מהלך מקיף זה של שידוד מערכות פוליטי, ארגוני, מוסדי ואידיאולוגי בצד הפלשתיני, מכביד על יכולת הנשיאה באחריות הפלשתינית לגבי תהליכים מדיניים מורכבים; שנית, יש לבחון את השלכות היווצרותה של הנהגה קולקטיווית לאומית ודתית פלשתינית במסגרת אש"ף ה"חדש" על ערביי ישראל; ולבסוף, "מיסוד" רשת הדעווה של חמאס יתנה את קיומה במימון שהיא תקבל מהרשות. לפיכך, יצירת הזיקה בין מימון רשת הדעווה לשותפות בשלטון והתקדמות בתהליך המדיני עשויה לגרום לחמאס לגלות פרגמטיות.

כניסת חמאס למוסדות החוקתיים הפלשתיניים עתידה להשפיע על מערכת היחסים בין ישראל לבין הפלשתינאים. בתוך הכאוס שנוצר, על ישראל לבחון מחדש את המציאות ביחס לסוגיות מפתח שנוגעות לתהליך המדיני.

הכותב הוא אנליסט ב"מכון ראות" לתכנון מדיניות.