היעד המדיני של תכנית ההתכנסות

מכון ראות מציג שתי חלופות אפשריות למימוש היעד המדיני של ההתכנסות: היערכות מחדש או סוף כיבוש. החלופה השנייה תחייב התנהלות מול ממשלת הרשות, גם אם בשליטת חמאס

תקציר מנהלים

מסמך זה בוחן את החלופות הניצבות בפני ישראל במסגרת יישום תוכנית ההתכנסות על יסוד שלושה מרכיבים:

  • הנחות היסוד העומדות בבסיס ההתכנסות;
  • החלופות האסטרטגיות במסגרת יישום ההתכנסות;
  • קווי חשיבה ופעולה ליישום חלופות אלו.

נראה שהיעד המקורי של ההתכנסות, קרי עיצוב גבולות הקבע באופן חד-צדדי, אינו בר- השגה כעת. ואולם, ההיגיון הבסיסי של ההתכנסות – סיום השליטה בפלסטינים – תקף.

מכון ראוּת טוען כי ישראל יכולה לקדם את המטרה של סיום השליטה באוכלוסיה הפלסטינית באמצעות מהלכים חד-צדדיים, אם תעדכן את יעדיה המדיניים.

שני היעדים המדיניים האפשריים בהקשר זה הם:

  • "היערכות מחדש" – צמצום נוכחות הקבע של ישראל בגדה ללא שינוי במעמד המדיני של הרש"פ בכלל, ושל השטחים שישראל תיסוג מהם בפרט. עפ"י חלופה זו, המודל המעשי של ההתכנסות הוא הנסיגה מצפון השומרון (8/05); והמודל המשפטי הרלוונטי הוא "היערכות מחדש שלישית" על-פי הסכם הביניים.
  • "סוף כיבוש" / "סוף האחריות" – סיום הכיבוש בשטחים מהם תיסוג והסרת אחריותה מעליהם. כלומר, מעמדה הריבוני של הרש"פ ישודרג בתהליך של העברת כוחות וסמכויות מידי ישראל לרש"פ, על מנת שזו תשא באחריות מלאה לשטחה ותושביה. בהקשר זה, בנסיבות מסוימות, ייתכן שעל מנת להשיג את היעד המדיני של סיום כיבוש הגדה והסרת האחריות מעליה, תאלץ ישראל להכיר ברש"פ כמדינה גם אם באופן חד-צדדי.

ההבדל המעשי בין שתי חלופות אלו בא לידי ביטוי בארבעה מכלולים: ביטחוני, טריטוריאלי, כלכלי-אזרחי ומדיני.

החלופה של "סיום כיבוש" / "סוף אחריות" תחייב את ישראל להבטיח קיומה של כתובת פלסטינית אשר תוכל לקבל אחריות על השטחים מהם תיסוג ישראל, לרבות מניעת פעילות טרור משטחים אלה.

בטווח הנראה לעין, לא תהיה כתובת פלסטינית ללא השתתפות החמאס.

לכן, השגת היעד המדיני של סיום כיבוש יחייב התנהלות ישראלית – ישירה או עקיפה – מול הרש"פ גם אם זו בשליטת חמאס. זאת למרות עמדתה המוצהרת של ישראל המגולמת בשלוש הדרישות.

חלק א' - יעדי תכנית ההתכנסות וההנחות שבבסיסה

היעד המדיני המקורי של ההתכנסות הוא עיצוב גבולות הקבע1 – בהיעדר שותף בצד הפלסטיני, הקהילה הבין-לאומית (ובראשה ארה"ב) תוכל לספק לגיטימציה מדינית לעיצוב חד-צדדי של גבולות הקבע של ישראל שכוללים גושי התנחלויות וקרובים למתווה קלינטון.2

לא לגבולות הקבע – בעת הנוכחית, נראה כי יעד זה של ההתכנסות אינו בר-השגה.3 זאת, משום שגבול קבע מחייב הסכמה דו-צדדית ישראלית-פלסטינית וכן הכרה בין-לאומית. שני התנאים הללו לא מתקיימים.4

ואולם, חוסר היכולת לעצב גבולות קבע באופן חד-צדדי – אין משמעו ביטול ההיגיון הבסיסי של ההתכנסות. למרות שקווי המתאר ואופן היישום של ההתכנסות טרם הובהרו, נראה כי הנחות היסוד העומדות בבסיס התוכנית עדיין תקפות:

  • סיום השליטה בפלסטינים הוא אינטרס קיומי ישראלי – המשך השליטה באוכלוסיה הפלסטינית בשטחי הגדה והרצועה מהווה איום על עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.5 לכן, האינטרס של ישראל הוא היפרדות מן האוכלוסיה הפלסטינית. לעת עתה העיקרון המנחה של תהליך זה הוא "שתי מדינות לשני עמים".6
  • לא די ביציאה מריכוזי האוכלוסיה; יש לסיים כיבוש ולהסיר אחריות – במסגרת יישום הסכמי אוסלו ישראל יצאה מריכוזי האוכלוסיה הפלסטינים (שטחי A) וכוננה רשות פלסטינית (להלן רש"פ) האחראית לאספקת שירותים לתושביה. ואולם, בשל שליטתה במעטפת החיצונית, ישראל עדיין נחשבה כ"כובש" אשר נושא באחריות לאוכלוסיה.
  • אין "שותף" פלסטיני – אין בצד הפלסטיני גורם בעל רצון ויכולת לחתום, לאשרר וליישם הסכם עם ישראל, אשר יביא לסיום השליטה על הפלסטינים במסגרת הסכם קבע, ביניים או הסכם על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.7
  • העולם לא יוכל להתנגד למהלכים ישראלים המקדמים את סוף הכיבוש – לאורך זמן, הקהילה הבינ"ל לא תוכל להתנגד למהלכים ישראלים, גם אם חד-צדדיים, אשר יפחיתו את הנוכחות הישראלית בגדה ויצמצמו את ה"כיבוש".

מכון ראוּת טוען כי איום המדינה האחת שריר וקיים. בראשית שנות ה- 2000 איום זה התגבש סביב השיח הפלסטיני אשר קרא לשוויון זכויות במדינה דו-לאומית. בעת הנוכחית איום זה מגולם בשיח הפלסטיני הקורא לפירוק מרצון של הרש"פ.8

בנוסף, מכון ראות טוען כי ישראל עדיין יכולה לקדם את המטרה של סיום השליטה באוכלוסייה הפלסטינית באמצעות מהלכים חד-צדדיים. אך לשם כך, יש לעדכן את היעד המדיני של תכנית ההתכנסות.

חלק ב' - רעיון מארגן חדש ביחס לתכנית ההתכנסות

מכון ראות מזהה שני יעדים מדיניים אפשריים, המשרתים את המטרה של סיום השליטה על הפלסטינים:

  1. "היערכות מחדש" – על-פי חלופה זו, יעדה המדיני של ההתכנסות הוא לצמצם את נוכחות הקבע האזרחית והצבאית של ישראל בגדה ללא שינוי במעמד המדיני של הרש"פ בכלל, ושל השטחים שישראל נסוגה מהם בפרט.
    הרש"פ תיוותר ישות פוליטית שאיננה מדינה, אשר אמורה לשאת באחריות מנהלתית לשטחה ותמשיך להיות שטח "כבוש" בעיני הקהילה הבין-לאומית. זאת בשל העובדה שישראל תמשיך לשלוט במעטפת החיצונית של הרש"פ ובמימדים כלכליים ואזרחיים רבים, וכן תמשיך להיתפס כ"כובש" האחראי לגדה.
    המודל המעשי של ההתכנסות בחלופה זו הוא הנסיגה מצפון השומרון במסגרת ההתנתקות (8/05). המודל המשפטי הרלוונטי הוא המושג היערכות מחדש שלישית – Third Further Redeployment – על-פי הסכם הביניים (9/05).9
  2. "סוף כיבוש" / "סוף האחריות" – על-פי חלופה זו, יעדה המדיני של תכנית ההתכנסות הוא "סיום הכיבוש" של ישראל בשטחים מהם תיסוג (ממזרח לגדר) והסרת אחריותה מעליהם (להלן "סיום הכיבוש"). עם זאת, הקהילה הבינ"ל תמשיך לראות בשטחים שבין קו ההתכנסות לקו ה- 4 ליוני 67 "שטחים כבושים" עפ"י המשפט הבין-לאומי.
    כלומר, ישראל תשדרג את מעמדה הריבוני של הרש"פ על ידי העברת כוחות וסמכויות כדי שזו תשא באחריות מלאה – מדינית, כלכלית, אזרחית, וביטחונית – לנעשה בשטחה ולתושביה.10 בהקשר זה, בנסיבות מסוימות, ייתכן שעל מנת להשיג את היעד המדיני של סיום כיבוש, תאלץ ישראל להכיר ברש"פ כמדינה גם אם באופן חד-צדדי.11
    המודל המעשי הרלוונטי לחלופה זו הוא ההתנתקות מעזה והסכם רפיח. אם כי, למיטב השיפוט של מכון ראות, אין מודל משפטי רלוונטי לחלופה זו.12

קו פרשת המים – הנוכחות במעטפת של הרש"פ – ההבדל המעשי העיקרי בין שתי החלופות הוא נוכחות של ישראל במעטפת החיצונית של הרש"פ. נוכחות זו, או היעדרה, יקבעו את מידת העצמאות הכלכלית, ביטחונית, אזרחית ולפיכך גם העצמאות המדינית של הרש"פ.

בנוסף, ההבדלים בין שתי החלופות יבואו לידי ביטוי בארבעת המכלולים הבאים:

  • המכלול הביטחוני – מידת העצמאות הביטחונית של הישות הפלסטינית ומידת השליטה הצבאית הישראלית בשטח הגדה ובמעטפת החיצונית.
  • המכלול הטריטוריאלי – היקף השטח שבשליטה פלסטינית , גבולותיו היבשתיים, האוויריים והימיים, רציפותו, הזיקה בין עזה לגדה ובינן לבין מדינות אחרות.
  • המכלול הכלכלי-אזרחי – כוחות וסמכויות הישות הפלסטינית בתחום הכלכלי והאזרחי מבחינת סוגיות הפנים והסוגיות הבין-לאומיות.
  • המכלול המדיני – מעמדה המדיני של הישות הפלסטינית כלפי ישראל ובקהילה הבין-לאומית ומידת עצמאותה.

עפ"י המכלולים הנ"ל, ניתן לתאר את קווי המתאר של שתי החלופות כדלקמן:

קווי המתאר של "היערכות מחדש"

  1. המכלול הביטחוני – בחלופה זו תמשך המציאות הביטחונית הנוכחית, בה שולטת ישראל במעטפת החיצונית ובחלקים גדולים מהגדה בעוד שכוחות הרש"פ מוגבלים לשיטור וביטחון פנים.
  2. המכלול הטריטוריאלי – בחלופה זו היקף השטח שממנו תיסוג ישראל ייקבע באופן חד-צדדי על יסוד שיקולים ישראליים פנימיים בלבד.
  3. המכלול הכלכלי-אזרחי – בחלופה זו ישראל לא צריכה לשנות הסדרים כלכליים ואזרחיים קיימים. עם זאת, ישראל עשויה לנקוט צעדים כגון פירוק מעטפת המכס13.
  4. המכלול המדיני – כאמור, היערכות מחדש לא תשפיע על בסיס מערכת היחסים הישראלית-פלסטינית: התפיסה הבין-לאומית של יחסי בין "כובש" ל"נכבש" תימשך תוך שהרש"פ אמורה להמשיך ולשאת באחריות לניהול חיי תושביה.

כמו כן, יעדיה של ההיערכות מחדש לא יהיו תלויים בהכרה בין-לאומית בשל מהותו החד-צדדית של המהלך והיעדר הציפייה לשינוי במעמד המדיני הישראלי או הפלסטיני.

חלופת "סוף כיבוש" / "סוף אחריות"

  1. המכלול הביטחוני – עפ"י חלופה זו, לישראל לא תהיה נוכחות קבע בשטחי הגדה ונוכחות ביטחונית של ישראל בשטחים אלה או בעזה תתבסס על הזכות להגנה עצמית.14 בנוסף, על מנת לסיים את הכיבוש, ישראל תצטרך לצאת לכל הפחות ממעבר אחד בגבול בין ירדן לגדה.15
  2. המכלול הטריטוריאלי – חלופה זו מחייבת רציפות מסוימת בתוך שטחי הרש"פ תוך יציאה של ישראל מגזרה כלשהי של הגבול בין ירדן לבין הגדה. בנוסף, חלופה זו מחייבת הכרה בהיותן של הגדה והרצועה יחידה טריטוריאלית אחת.16
  3. המכלול הכלכלי-אזרחי – היעד של סיום הכיבוש יחייב שחרור האילוצים על הריבונות הכלכלית והאזרחית הפלסטינית ובכלל זה ביטול הסדר מעטפת המכס (למעט אם הפלסטינים יבקשו לשמרו)17, חברות פלסטינית בארגונים כלכליים בינ"ל או העברת מרשם האוכלוסין הפלסטיני לאחריות מלאה של הרש"פ.
  4. המכלול המדיני – היעד של סיום הכיבוש מחייבת צעדים, חלקם חד-צדדיים וחלקם מתואמים עם צדדים שלישיים לבינוי מעמדה המדיני של הרש"פ – בעזה ובגדה כיחידה אחת. בעיקרו של דבר, המדובר בשחרור האילוצים המעוגנים בהסדר הביניים על מעמדה של הרש"פ בזירה הבין-לאומית ובכלל זה על יכולתה לכונן שגרירויות, לקבל כתבי האמנה של שגרירים או להיות חברה בארגונים בין-לאומיים.18

ההתכנסות ו"איום המדינה האחת" – כאמור, השגת היעד של סיום השליטה בפלסטינים נתפסת כחיונית להבטחת אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. היעד המדיני של היערכות מחדש אמנם מאפשר לישראל לשמר את שליטתה הצבאית בשטח אך אינו מפחית את איום המדינה האחת משום שהוא משמר את התפיסה הבינ"ל של יחסי "כובש" ו"נכבש". לעומת זאת, השגת היעד של סוף כיבוש יהווה צעד משמעותי לעיגון העיקרון של שתי מדינות לשני עמים.

ההתכנסות ומבנה התהליך המדיני – ההתנתקות מעזה ותוכנית ההתכנסות מוצגות כצעדים התואמים את מפת הדרכים. ואכן, לכאורה, אין סתירה בין היעד המדיני של "היערכות מחדש" או "סיום הכיבוש" לבין מפת הדרכים. ואולם, היעד של היערכות מחדש מכשיר את הקרקע לשיבה למתווה אוסלו. בתרחיש זה, ההתכנסות תוכל להיחשב כ"היערכות מחדש השלישית" המחויבת עפ"י הסכם הביניים שלאחריה אמור להתחיל מו"מ על הסדר קבע.

לעומת זאת, שדרוג המעמד המדיני של הרש"פ במסגרת מאמץ לסיים את הכיבוש, המגיע עד כדי הכרה ישראלית חד-צדדית במדינה בגבולות זמניים, יהווה מעבר ישיר לשלב השני של מפת הדרכים. זאת עוד לפני מימוש ההתחייבויות הפלסטיניות להפסקת הטרור המופיעות בשלב הראשון.

חלק ג' - קווי חשיבה ופעולה

כאמור, החלופה של "היערכות מחדש" אינה תלויה בהסכמה של הפלסטינים או הקהילה הבין-לאומית או בשיתוף פעולה עמם. לעומת זאת, החלופה של סוף הכיבוש מחייבת:

  • לגיטימציה בינ"ל לנסיגה ישראלית חד-צדדית ולטענתה כי לאחר ההתכנסות ישראל איננה "כובש" בעזה ובגדה;
  • עיגון הזכות הישראלית להגנה עצמית על יסוד זכותה לרמה סבירה של ביטחון מפני טרור.

מהם הקשיים שעומדים בפני ישראל בהשגת היעד של סוף כיבוש?

לא צפויה הכרה דה-יורה ב"סיום הכיבוש" – ההתכנסות תהיה חד-צדדית ובסופה לא רק שיוותרו בידי ישראל שטחים ממזרח לקו הירוק אלא שישראל צפויה להמשיך ולפגוע בריבונות הישות הפלסטינית לצורכי הגנה עצמית.

לכן, סביר להניח שמדינות רבות לא יכירו באופן רשמי ומוצהר בסיום הכיבוש הישראלי. יתרה מכך, אין בקהילה הבינ"ל מנגנון מוסכם להכרזה על סיום כיבוש, אשר התגבש כתוצאה מנסיגה ללא הסכם ומבלי שקמה מדינה למלא את הריק המדיני שנוצר.

עם זאת, ישראל יכולה ליצור מציאות של סיום כיבוש, אשר תביא להכרה מפורשת מטעם מדינות רבות והכרה משתמעת מטעם הקהילה הבין-לאומית כי הישות הפלסטינית, ולא ישראל, היא הנושאת באחריות המלאה לנעשה בשטחה. הכרה זו יכולה להתגבש באמצעות העלאת הדרג הדיפלומטי בישות הפלסטינית, חברות בארגונים בינ"ל או הזמנה לכונן נציגות דיפלומטית של הישות הפלסטינית.

הצורך להוכיח שאין שותף פלסטיני – קושי להשיג תמיכה בינ"ל במהלך חד-צדדי נעוץ בתפיסה כי בצד הפלסטיני קיים שותף בדמותו של אבו מאזן.19

תוהו ובוהו, אין כתובת20 – קריסה של הרש"פ בשטחי הגדה תקשה מאוד על הקהילה הבינ"ל להכיר בסיום האחריות הישראלית לשטח זה. קרי, קיומה של כתובת פלסטינית חיוני להשגת יעד מדיני של סיום כיבוש.

נסיגה תחת אש - אתוס המאבק הפלסטיני21 – ההתנגדות האלימה הפלסטינית צפויה להימשך במהלך ולאחר ההתכנסות ולהתמקד בשטחים שיוותרו תלויים ועומדים.22 לעת עתה, אין לישראל פתרון צבאי לירי הקסאמים. לפיכך, רק רש"פ שהיא כתובת תוכל למנוע ירי אל ישראל.

כתובת פלסטינית היא תנאי הכרחי לסיום הכיבוש – המסקנה מן הניתוח הנ"ל היא שקיומה של כתובת בצד הפלסטיני היא תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, להשגת היעד המדיני של סיום הכיבוש. זאת לצורך הכלת ההתנגדות האלימה לישראל ומניעת ירי הקסאמים כמו-גם למניעת אנרכיה בצד הפלסטיני23.

לא צפויה כתובת פלסטינית ללא החמאס – ניצחון החמאס (1/06) וכינון ממשלה בראשותו (3/06) יצרו מציאות פוליטית ומדינית חדשה ברש"פ שבה החמאס מחזיק ברוב המושבים במועצה, הקים את הממשלה וממלא תפקיד מרכזי במערכת הפוליטית של הרש"פ. כל עוד לא משתנה הרכב המועצה, כל ממשלה שתוקם תהיה ממשלה של החמאס, בהובלתו או בשליטתו. וגם אם יוכרז על בחירות חדשות, תנועת החמאס עלולה לזכות בהישג משמעותי.24 (ר' נקודת ראות: בלי חמאס אין כתובת)

ישראל: בין הפטיש של החמאס לסדן של ההתכנסות – ולכן, קביעת סיום הכיבוש כיעד המדיני של ההתכנסות מחייב כי ישראל תאפשר לחמאס ולפת"ח להגיע להסכמות פוליטיות, אשר יצרו כתובת בצד הפלסטיני, בתנאי שכתובת זו תהיה מחויבת להפסקת הטרור בשטח ישראל.

קשיחות ישראלית רבה מידי ביחס לשלוש הדרישות25 שהוצבו לחמאס או לממשלת הרש"פ שבראשותו – הכרה בישראל, אשרור ההסכמים והפסקת האלימות – תמנע כל אפשרות של היווצרות כתובת כזו. זאת משום שהיענות מפורשת ומלאה של החמאס לדרישות אלה כמוה ככניעה אידיאולוגית.

לאחרונה, ישראל פועלת באופן שפוגע ביכולתה של ממשלת הרש"פ למשול עד כדי שיתוקה. מדיניות זו באה לידי ביטוי בגיבוש הקואליציה הבין-לאומית והפסקת העברת כספי המסים עד לעמידה ב"שלוש הדרישות" ואף במעצר חברי ממשלה ומועצה מחוקקת. לפיכך, ישראל עלולה להביא לשיתוק מערכות שלטוני בצד הפלסטיני, שימנע קיומה של כתובת פלסטינית.



1 יעדים אלו הוגדרו ע"י רה"מ אולמרט במספר הזדמנויות בתקופה שבין פרסום רעיון ההתכנסות (10/3/06) בעיתונות הישראלית ואמריקנית, לבין פגישתו עם הנשיא בוש (24/05/06) והצגתה של התכנית בפניו (ר' וורטר, הארץ, 10/3/06). כחודש לאחר מכן, אמר רה"מ אולמרט בראיון לוול סטריט ג'ורנל כי מטרתה של ישראל תהיה יצירת "גבול קבע בין-לאומי מוכר" ( ר' Leggett, Wall Street Journal, 12/4/06). הוא חזר על עמדתו בהודעה שנמסרה במעמד דיון בעניין מצבם של מפוני רצועת עזה ב- 26/6/06 (ר' http://www.pmo.gov.il).
2 ר' המושג הסכם קבע ; כמו-כן ר' I Rabinovich, Waging Peace, (Princeton, 2004) pp. 156-158.
3 נראה כי נוכח תגובות מהקהילה הבין-לאומית (בריטניה, צרפת וירדן, למשל) נסוגה הממשלה מהצהרתה הראשונית בדבר עיצוב גבולות הקבע. כך, בדברים שנשא רה"מ אולמרט לאחר פגישתו עם הנשיא בוש בוושינגטון (24/5/06) לא הזכיר את קביעת גבול הקבע כחלק מהמטרות של ישראל בהקשר ליישום התכנית, ובמקום זאת דיבר על עיצוב "גבולות הביטחון של ישראל" (http://www.pmo.gov.il).
4 ישנם פלסטינים המקבלים את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים וכינון גבולות קבע על יסוד קווי ה- 4 ביוני 1967 ואולם אינם מוכנים להכיר בסיפוח גושי ההתנחלויות ללא תמורה. בנוסף, גם הקהילה הבין-לאומית מתנגדת באופן נחרץ לניסיון הישראלי להכתיב גבולות קבע באופן חד-צדדי.
5 איום המדינה האחת נובע מיכולתם של גורמים שונים לשלב מהלכים אלימים יחד עם אמצעים מדיניים במטרה לכונן ישות פוליטית אחת בין הים התיכון לנהר הירדן אשר תהיה, בסופו של יום, פלסטינית. להרחבת הרעיון, ר' המושג איום המדינה האחת; ותוצר המדיניות השפעת תכנית ההתנתקות על איום המדינה האחת.
7 לעניין העדר שותף פלסטיני, ראו המושג שותף; נקודת ראוּת שידוד המערכות הפלסטיני - מתי יהיה שותף??; ובסיס-הניתוח מתי נוצרת שותפות ישראלית-פלסטינית??.
8 ר' למשל, נקודת ראוּת סנוניות ראשונות מבשרות את פירוק הרש"פ; ומסמך התרעה בסיסית הבחירות הפלסטיניות לקראת חוסר תפקוד מוסדי.
9 הרעיון המארגן שבבסיס חלופה זו דומה בעיקרו לזה שעמד בבסיס הפעימה השלישית בפריסה מחדש (Third Phase of Further Redeployment) במסגרת הסכם הביניים (9/95): העברת שטחי הגדה והרצועה לאחריות הרש"פ, למעט התנחלויות, אזורים ביטחוניים ושטחים הנוגעים לסוגיות הסדר הקבע. כל זאת מבלי להשפיע על הסוגיות התלויות ועומדות, ובכלל זה מעמדה המדיני של הרש"פ והאחריות הכוללת של ישראל (ר' Israel Ministry of Foreign Affairs, “The Third Phase of the Further Redeployment Process: Legal Aspects”http://www.mfa.gov.il..
10 ר' המושגים כיבוש, סוף כיבוש, אחריות, וסוף אחריות.
12 היעדר מודל מדיני רלוונטי לסיום הכיבוש הישראלי בשטחי בגדה נובע ממספר סיבות ובעיקר מהמצב הייחודי (sui generis) שנוצר בשטח מבחינת המשפט הבין-לאומי. במרבית המקרים האחרים של סיום כיבוש, הייתה קיימת מדינה ריבונית אליה הועברו מכלול הסמכויות הרלוונטיות ע"י הכובש בעת יציאתו מהשטח (ר' M. .Shaw, International Law, 5th ed. (Cambridge: Cambridge University Press, 2003), pp. 422-424).
13 הסדר מעטפת המכס – Customs Envelope – אשר נקבע בהסכמי אוסלו, קובע משטר אחיד של מכסים ומסים עקיפים בשטחי ישראל, הגדה ועזה. על-פי הסדר זה ישראל גובה את המכסים עבור הפלסטינים במעטפת החיצונית ומעבירה להם את הנתח היחסי בניכוי עמלה. כמו-כן נקבע מנגנון להתחשבנות בגין מסים עקיפים.
14 לכאורה, על-פי המשפט הבין-לאומי, כל מדינה אמורה ליהנות מזכויות המוקנות למדינות ריבוניות ולשאת בחובות המוטלות עליהן. ביחס למכלול הביטחוני לכל מדינה אמור להיות מונופול על הפעלת הכוח בשטחה, הזכות להחזיק כוחות צבא וביטחון פנים והזכות להגנה עצמית. מנגד, על מדינה ריבונית חלה החובה למנוע פעולות עוינות משטחה כנגד מדינות אחרות. זכויות וחובות אלה מוגדרות על-ידי המשפט הבין-לאומי המנהגי ועל ידי אמנות והסכמים בין-לאומיים שהמדינה חתומה עליהם. להרחבה, ר' Damrosch et al, International Law:Cases and Materials, West: 2001, pp. 1004-1006; M. Shaw, pp. 1024-1032 (שם).
15 ר' מסמך התרעה בסיסית: מדינה פלסטינית חמושה.
16 היותן של הגדה והרצועה יחידה טריטוריאלית אחת מעוגן בהסכמי אוסלו (ר' בהסכם הביניים, פרק 2 – הערכות מחדש והסדרי ביטחון, סעיף XI וכן בפרק 5 – הוראות שונות, נספח: הוראות סיום, סעיף XXXI)
17 להרחבה אודות רעיון זה, ר' התרעה בסיסית סוף עידן מעטפת המכס.
18 ר' המושגים שדרוג המעמד המדיני של הרש"פ , הכרה חד צדדית במדינה פלסטינית וכן הסכם הביניים.
19 מכון ראוּת מגדיר כשותף ישות מדינית שמהווה כתובת מדינית ושיש לה רצון לקחת חלק בתהליך מדיני.
20 כתובת הנה ישות מדינית שיש לה יכולת נשיאה המאפשרת לה לקבל וליישם החלטות ו/או שניתן לייחס לה אחריות על התנהלותה המדינית.
21 ר' המושג אתוס המאבק.
22 ר' המושג דה-לגיטימיזציה בסיסית לקיומה של ישראל.
23 ר' נקודת ראות: ללא כתובת פלסטינית אין התכנסות.
24 סקר של מכון סקרים פלסטיני (JMCC) שפורסם ב 4/7/06 מצביע על כך כי הציבור הפלסטיני מביע תמיכה בממשלת החמאס. 45% מתוך 1,197 הנשאלים סברו כי החמאס מממש ברצינות את סיסמת הבחירות שלו לשינוי ורפורמה. ד"ר רסאן אל חטיב, עורך הסקר אמר כי "לא היה שום שינוי במערכת החינוך או הבריאות, אולם הציבור תופס את הממשלה הנוכחית ככזו ששיפרה את המצב..." (אבי יששכרוף ודני רובינשטיין, הארץ, 4/7/06).
25 שלוש הדרישות של הקוורטט כוללות מחויבות להפסקת האלימות, הכרה בישראל וכן הכרה בהסכמים קודמים (ר' הצהרת הקוורטט מיום 30/3/06: http://www.state.gov).