איום המדינה האחת

המושג "איום המדינה האחת" מתייחס למאמץ לבטל את יהודיותה של מדינת ישראל באמצעות כינון מדינה אחת בשטח שבין נהר הירדן לים התיכון תוך חתירה תחת הפיתרון של "שתי מדינות לשני עמים".

"המהלך הכפול" – מרכיבי איום המדינה האחת

המהלך הכפול – איום המדינה האחת נובע משילובם של שני כוחות מרכזיים:

  • קידום המדינה האחת – כוחות המנצלים את הדיון הנוכחי בטיעון המדינה האחת על בסיס תיאוריות פוליטיות ליברליות על מנת לחתור תחת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינה משלו (ר' גם אנטי ציונות);
  • חתירה תחת הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים" - כוחות החותרים תחת הפיתרון של שתי מדינות, ע"י שימוש באלימות ובאמצעים מדיניים.
קידום המדינה האחת – קידום המדינה האחת מתבצע על בסיס טיעונים ערכיים דמוקרטיים-ליברליים. במופעו הנוכחי, הטיעון בעד פיתרון המדינה האחת קורא למתן מענה ל"פגמים" הערכיים הבסיסיים המגולמים במדינת ישראל כישות מדינית שכוננה על בסיס דתי-אתני יהודי, כמו-גם ל"עוולות" שנגרמו לאוכלוסיה הפלסטינית ב"מלחמת 1948", באמצעות הקמת ישות מדינית שוויונית בכל השטחים שתחת שליטתה של ישראל.

כוחות החותרים תחת פיתרון של שתי מדינות

במקביל לקידום המדינה האחת, ישנם כוחות החותרים תחת הפיתרון של שתי מדינות. כוחות אלה פועלים לרוב ללא תיאום. המופעים של כוחות אלה הם:

  • טרור נגד ישראל וישראלים – קבוצות שונות משתמשות בטרור נגד ישראל וישראלים כדי למנוע התקדמות לקראת הפיתרון של שתי מדינות. קבוצות אלה עושות שימוש אסטרטגי בטרור על ידי, בין השאר, תזמון פעולותיהן לאבני דרך מרכזיות של התהליכים המדיניים והפוליטיים – אירועים מרכזיים במהלך המו"מ, בחירות או אירועים פוליטיים אחרים בעלי חשיבות (דוגמת ירי רקטות הקסאם מעזה לישראל בזמן הדיון הציבורי הישראלי על תכנית ההתנתקות, במטרה להקשות על ישראל להתנתק). כוחות אלה כוללים פלגים פלסטיניים (דוגמת חמאס והג'יהאד האסלאמי), כמו-גם קבוצות הנתמכות על ידי מדינות ערביות ואסלאמיות (דוגמת חזבאללה הפועל בתיאום איראן).
  • חתירה תחת הישות הפלסטיניתקבוצות שונות, לא כולן פלסטיניות, משתמשות באמצעים שונים, ובכללם באלימות, על מנת לחתור תחת היכולות השלטוניות של הרשות הפלסטינית.
    ההיגיון מארגן של פעולות אלו הוא שכינונה של מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל הוא חלק הכרחי מהפתרון של שתי מדינות. מאחר ש"הרשות הפלסטינית" נוצרה במסגרת תהליך אוסלו כמעין מדינה שבדרך או מדינה-ינוקא, אזי התבססותה והתחזקותה יהוו צעדים משמעותיים בכיוון של כינון מדינה פלסטינית. לכן, כוחות אלה פועלים למנוע את התגבשותה של הרשות הפלסטינית לכלל מדינה. האמצעים בהם קבוצות אלו עושות שימוש כוללים, בין השאר, שימור יכולות צבאיות עצמאיות, יצירת אזורים שהם "מחוץ לתחום" עבור כוחות אכיפת החוק של הרשות הפלסטינית או ניהול מערכות מדיניות עצמאיות.
  • העלאת הרף לפיתרון של שתי מדינותקיימות קבוצות הנוקטות באמצעים מדיניים לחתירה תחת הפתרון של שתי מדינות. לכאורה, קבוצות אלו מקבלות את עיקרון היסוד של הפתרון של שתי מדינות, ואולם, הן מציבות תביעות בלתי אפשריות מבחינת ישראל. כתוצאה מכך, בפועל, קבוצות אלו חותרות תחת הפיתרון של שתי מדינות.
    לדוגמא, במהלך מו"מ, קבוצות אלו עלולות לתבוע הכרה ישראלית בזכות השיבה ומימושה בהיקפים מסוימים, ריבונות פלסטינית בלעדית על הר הבית או פיצויים כספיים בגין הכיבוש או הפליטות הפלסטינית בהיקפים בלתי סבירים. לעומת זאת, לנוכח מהלכים חד-צדדיים של ישראל, קבוצות אלה עלולות לטעון כי, גם לאחר סיום נוכחות הקבע האזרחית והצבאית הישראלית בעזה או בגדה, ישראל נותרה אחראית לשטחים אלה על מנת להבטיח את קיומם העצמאי מבחינה כלכלית (ר' אחריות, המושג: מדינה פלסטינית 'בת קיימא'").
  • טענה כי פיתרון שתי המדינות אינו בר ביצוע – במהלך הזמן החלו קבוצות לא אלימות לטעון כי הפיתרון של שתי מדינות אינו בר-ביצוע. קבוצות אלו עושות שימוש במציאות שנוצרה בשטח כתוצאה מן ההתנחלויות, בקושי לפתור את הסוגיות ההיסטוריות ובגורמים נוספים כדי לטעון כי ישראל והפלסטינים שזורים זה בזה באופן בלתי הפיך ובלתי ניתן להתרה, ורק פתרון המדינה האחת הוא בר-ביצוע.1[1]

איום המדינה האחת ככלי לקידום פיתרון של שתי מדינות

מאחר שפתרון המדינה האחת מהווה איום קיומי על ישראל כמדינה יהודית, ישראל אינה יכולה להתעלם מהדיון בנושא זה. איום זה דוחף את ישראל לוויתורים לטובת הפלסטינים המקדמים מדינה פלסטינית עצמאית.
רגע ההיפוך ביחס למדינה פלסטינית – איום המדינה האחת עלול להגיע לשיא ברגע ההיפוך ביחס למדינה הפלסטינית, הרגע בו תתהפך העמדה הפלסטינית הרשמית מדרישה להקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, לדחיית אפשרות זו ותמיכה במדינה האחת ("רגע ההיפוך"). לרגע ההיפוך עלולות להיות משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת בעלות השלכות קיומיות על מדינת ישראל.
איום המדינה האחת ותכנית השלבים – ניתן לראות את איום המדינה האחת בהקשר של תכנית השלבים הפלסטינית. בראשיתה, תוכנית השלבים התמקדה בשימוש באמצעים צבאיים בעיקרם על מנת להביא לחיסולה הפיזי של מדינת ישראל. כיום, ניתן לטעון, כי איום המדינה האחת מהווה מופע חדש של תוכנית השלבים המתמקד בביטול יהודיותה של ישראל תוך שימוש באמצעים פוליטיים ומדיניים בעיקרם.
תופעת ההתכנסות
פעילות הכוחות המקדמים את המדינה האחת מאופיינת על ידי תופעת ההתכנסות של כוחות שונים, אשר אינם קשורים, לכאורה, בינם לבין עצמם, סביב סוגיה תורנית העומדת ותלויה ביחס למדינת ישראל. ביחס לכל סוגיה כזו, כוחות אלה ינקטו בפעולות המקרבות את המדינה האחת ויחתרו תחת הפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
כך לדוגמא, הכוחות החותרים למדינה האחת מחפשים סיוע בקרב תנועות וארגונים שונים ביקורתיים כלפי ישראל, אשר אינם קשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. (דוגמת קבוצות של אנטי-גלובליזציה וארגוני זכויות אדם). תנועות וארגונים אלה לא בהכרח מודעים לכך שהם נותנים יד לחתירה תחת הפתרון של שתי מדינות. לדוגמא:
  • בתקופה של המו"מ על הסכם מצב הקבע 1999-2001 בין ישראל והפלסטינים, פלגים מסוימים (פלסטינים ולא פלסטינים) ביצעו פעולות אלימות כדי להסיט את המו"מ ממסלולו, בעוד שכוחות אחרים דרשו את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים למדינת ישראל, תבעו ריבונות פלסטינית בלעדית על הר הבית (חראם אל-שריף) תוך שלילת כל זיקה יהודית למקום והתנגדו לרעיון של סופיות הסכסוך ו"סופיות התביעות.
  • בתקופה של 2002-2003, מפת הדרכים של הקווארטט הייתה הבסיס המוסכם להתקדמות מדינית. הכוחות שמאחורי המדינה האחת התכנסו כדי למנוע את יישומו של השלב הראשון של מפת הדרכים על ידי טרור וחתרו תחת השלב השני של מפת הדרכים על ידי דרישה לסיכום הבנות לגבי מצב הקבע לפני כינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים – בכך סתרו את הנחת היסוד של מפת הדרכים ומנעו את יישומה.
  • מ- 2003 – תכנית ההתנתקות– יישום מוצלח של תכנית ההתנתקות – יציאה ישראלית מעזה ופירוק התנחלויות ללא תמורה פלסטינית - עשוי להוות צעד משמעותי בכיוון של הפתרון של שתי מדינות. מנגד, כישלון של תכנית ההתנתקות עלול להתפרש כהוכחה לכך שהפרדה ישראלית-פלסטינית אינה מעשית ולכן פיתרון של שתי מדינות אינו ישים. זאת הסיבה שבעטיה התכנסו הכוחות המקדמים את איום המדינה האחת כדי להכשיל את תכנית ההתנתקות על-ידי שימוש באמצעים אלימים ולא אלימים. (להרחבה, ר': השפעת תכנית ההתנתקות על איום המדינה האחת).
  • בטווח הזמן הבינוני, גם במקרה של יציאה ישראלית מלאה - צבאית ואזרחית - מעזה, סביר שהכוחות המקדמים פתרון המדינה האחת יטענו כי ההתנתקות לא הביאה לסוף הכיבוש או לסוף האחריות של ישראל כלפי ועזה וכי עזה אינה "בת קיימא". לפיכך, מעשי רק פיתרון של פתרון המדינה האחת.3[3]
  • בטווח הזמן הארוך - גם במקרה של הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, הכוחות המקדמים פתרון המדינה האחת עלולים להתכנס סביב מעמדם של "ערביי ישראל" במדינת ישראל כדי לתבוע שינוי אופייה היהודי של מדינת ישראל.




1[1] ר' לדוגמא: Judt Tony, “Israel:The Alternative,” The New York Review of Books, Vol. 50, No. 16, Oct. 23, 2003; ; וגם: מייקל טראזי, "מדינה אחת, שמורה אחת", הארץ, 20/10/04.
2[2] ר' לדוגמא מאמרו של אחד מהיועצים המשפטיים של אש"ף: מייקל טראזי, "מדינה אחת, שמורה אחת", הארץ, 20/10/04: "יש פלשתינאים היכולים לתמוך בפתרון של מדינה אחת כאיום - לפיהם, "יהודים כה מאוימים על ידי שוויון עד כי הדרך הטובה ביותר להשיג פתרון הוגן של שתי מדינות היא לומר שאנו רוצים רק מדינה אחת". אם זאת, שימוש כזה באיום המדינה האחת עלול להיות מורכב גם מכוחות אשר שואפים באמת למדינה כזו.
3[3] טיעונים אלה כבר החלו מקבלים ביטוי. כך לדוגמא, המחלקה לענייני המו"מ של אש"ף כבר הפיצה מסמך בו היא טוענת שלפי הדין הבינ"ל ישראל תישאר כובשת בעזה גם אחרי הנסיגה. ר' ארנון רגולר, "הרשות הפלשתינית: לפי הדין הבינ"ל ישראל תיוותר כוח כובש בעזה גם לאחר הנסיגה", הארץwww.nad-plo.org/gazaplan2.php, 11/10/04. למסמך המלא ר':
הנחת הדיון עד כה, היא כי אלה המקדמים את המדינה האחת אכן שואפים לכינונה של מדינה כזו. עם זאת, אפשר שכמה מן המקדמים את הרעיון של פתרון המדינה האחת משתמשים בו כדי לקדם את הפיתרון של שתי מדינות. [2][2]
מקורות נוספים
1. טראזי מייקל, "מדינה אחת, שמורה אחת", הארץ, 20/10/04.

2. רגולר ארנון, "הרשות הפלשתינית: לפי הדין הבינ"ל ישראל תיוותר כוח כובש בעזה גם לאחר הנסיגה", הארץ, 11/10/04.

3. Judt Tony, “Israel: The Alternative,” The New York Review of Books, Vol. 50, No. 16, Oct. 23, 2003