הרשות בהנהגת החמאס- משותף לכתובת

המציאות בצד הפלסטיני מחייבת את ישראל לבחון מחדש את תפיסת השותפות עם הפלסטינים. מכון ראות מציע להתייחס לרשות הפלסטינית ככתובת ביחס לסוגיות הנוגעות לשטחה ולתושביה

לאחר ניצחון החמאס עמדת ישראל היא כי אין שותף פלסטיני לתהליך המדיני (הארץ, 07/3). הצהרתו של בכיר החמאס חאלד משעל כי החמאס אינו מקבל את מפת הדרכים (הארץ, 05/3) לכאורה מחזקת תפיסה זו.

לפיכך מכון ראות מציע לעבור מתפיסה של שותפות בין ישראל לפלסטינים לבחינת שאלת קיומה של כתובת מדינית ברשות הפלסטינית (רש"פ).

מה הסוגיה?

מכון ראוּת מציע הגדרות עדכניות שעל בסיסן ניתן לבחון את התנהלות ישראל מול הרש"פ:

  • כתובת – ישות מדינית בעלת יכולת נשיאה, לגיטימציה ואחריות.
  • שותף – ישות מדינית שמהווה כתובת ושיש לה רצון לפעול למען מטרה מדינית משותפת.

לאור עמדות החמאס השוללות מו"מ עם ישראל, נראה כי החמאס לא יכול להיות שותף לתהליך מדיני, ולכן יש לבחון את קיומה של כתובת מדינית ברש"פ עפ"י מספר משתנים:

  • יכולת נשיאה – יכולת הנשיאה של הרש"פ תימדד עפ"י:
    • רכיב חומרי – קיומם וזמינותם של משאבים אנושיים, פיננסיים ופיזיים ברש"פ.
    • לגיטימציה פנימית ובין-לאומית – הלגיטימציה של הרש"פ בקרב תושביה ובקהילה הבינ"ל.
    • רכיב פוליטי – יכולתה של הממשלה להישאר בשלטון ולקיים קואליציות לשם העברת ההחלטות וחקיקת החוקים הנדרשים.
    • רכיב משפטי-חוקתי – חלוקת הסמכויות בין מוסדות הפרלמנט והממשלה מצד אחד, והנשיאות, מצד שני.
    • רכיב מוסדי – היכולת של זרועות השלטון לשתף פעולה ביישום מדיניות הממשלה ואכיפת החוקים הרלוונטיים.
    • אחריות – חובת הרש"פ לנהוג על-פי ההסכמים המדיניים הקיימים עם ישראל ועפ"י הנוהג, הנורמות והמשפט הבין-לאומיים. לכאורה, בעקבות ניצחון החמאס הקהילה הבין-לאומית וישראל רואות בתנועה כמי שנושאת באחריות לפלסטינים תושבי עזה והגדה.

למה זה חשוב? למה עכשיו?

תנועת החמאס היא ארגון טרור הנאמן לאתוס המאבק הפלסטיני, שואף להשמדתה של ישראל ודוחה כל משא ומתן מדיני עם ישראל. בשלב זה, נראה כי תנועת החמאס אינה מקבלת את תנאי ישראל והקהילה הבין-לאומית להמשך הזרמת הכספים לרש"פ: הכרה בישראל, כיבוד ההסכמים הקיימים ופירוק תשתיות הטרור.

לפיכך, ישראל חותרת בשלב הנוכחי לצמצום הממשקים שלה עם הרש"פ. ואולם, מהלך ישראלי לניתוק כל מגע עם הרש"פ עלול להוביל למשבר מדיני והומניטארי. לכן, במוקדם או במאוחר ישראל צפויה למצוא את עצמה מתנהלת בצורה ישירה או עקיפה מול החמאס.
התנהלות כזו אינה מצריכה שותף ברש"פ, אלא כתובת בעלת יכולת נשיאה, לגיטימציה פנימית ואחריות.
יתר על-כן, הפיכת הרש"פ לכתובת, תעמת את החמאס עם המתח שבין עמדותיו האידיאולוגיות והמציאות המדינית שנוצרה מתוקף ההסכמים בין ישראל לפלסטינים.

כיווני חשיבה ופעולה

דרישות ישראל והקהילה הבין-לאומית מהחמאס להכיר בישראל, לכבד את ההסכמים הקיימים ולפרק את תשתיות הטרור, הן דרישות משותף ולא מכתובת. על ישראל לשקול להתייחס לרש"פ ככתובת ביחס לסוגיות הנוגעות לשטחה ולתושביה. לשם כך, ניתן לשדרג את רכיבי הכתובת ברש"פ כדי ליצור חפיפה בין אחריות וסמכות תנועת החמאס. בכלל זה יש לשקול:

  • העברת כספים ממוקדת – העברה של כספים לאותם הגופים ברש"פ המבטיחים קיומם וזמינותם של משאבים אנושיים, פיננסיים ופיזיים – בכפוף לשיקולי ביטחון.
  • התנהלות מול צדדים שלישיים – אל לישראל להתנגד באופן גורף להתנהלות של צדדים שלישיים עם הרש"פ, שכן זו תאפשר לישראל להימנע ממגע ישיר עם אנשי החמאס. כמו-כן, לגיטימציה בינ"ל גוברת לרש"פ עשויה לאלץ את החמאס לשחק לפי "כללי המשחק".
  • שחיקת מעמד אש"ף כנציג הבלעדי – עמידה על כך שהחלטות מדיניות תתקבלנה במועצה המחוקקת של הרש"פ ולא במועצה הלאומית של אש"ף. במעשה זה יש משום ערעור על מעמדו של אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני כפי שהוכר ע"י מדינות ערב, האו"ם ארה"ב וישראל והגברת הלגיטימציה והאחריות של הרש"פ.
  • שחרור מגבלות הסכם הביניים – שחרור המגבלות של הסכם הביניים על מעמדה הבין-לאומי של הרש"פ, ובכלל זה, את האילוצים הכלכליים והאזרחיים המגבילים את שליטת הרש"פ בגדה וברצועה.