חוסן קהילתי – תובנות מסדנת למידה במחוז ירושלים
עוד בנושא

חוסן קהילתי – תובנות מסדנת למידה במחוז ירושלים

מחוז ירושלים של החברה למתנ"סים הזמין את מכון ראוּת למפגש עבודה משותף בנושא 'חוסן קהילתי' במסגרת השתלמות של ראשי המנהלים הקהילתיים.

במהלך היום, שכלל שיתוף פעולה עם חברת דואלוג, הוביל הצוות יחידה של חילוץ הידע המעשי אודות האופן שבו מנהלים מקדמים חוסן קהילתי, הצגה של מודל לקפיצת מדרגה עירונית מצד מכון ראות, וכינוס של התובנות לכדי פריים מארגן. דו"ח זה מבקש להציג את התובנות מיום הלמידה, וכן רפלקציה על תהליך הלמידה עצמו.

איך עושים חוסן קהילתי? – תובנות מיום הלמידה

אחת מהנחות היסוד המרכזיות שעלו בדיון הייתה שחוסן קהילתי הוא מצב מתמשך אותו נדרש המרכז הקהילתי לקדם. חשיבותו ומרכזיותו של החוסן באה לידי ביטוי בפעילותו המתמשכת של המרכז הקהילתי, ולא רק ביחס למתרחש בשעות חירום. עם זאת, מאחר והחוסן הקהילתי הוא חמקמק וקשה לזיהוי, הוא איננו מוצב כמשימה ברורה ומוגדרת של המרכז הקהילתי והעומדים בראשו, ולא נמדדת מידת ההצלחה בהשגתו. חוסר היכולת למדוד או 'למדל' את נושא החוסן נעוץ בין השאר בייחודיות והמורכבות של כל קהילה.

המתח בין המרכזיות של החוסן לבין אי היכולת להציב אותו כמשימה ניהולית הביא אותנו להניח במרכז מפת הידע את השאלה: האם המתנ"ס הוא בעיקרו ספק שירותים או מרכז קהילתי? שאלה זו היא במידה רבה מבקשת להבחין בין הסמכויות המוטלות על המרכז (לספק שירותים ראויים לאזרחים) לבין אחריותו ביחס לחוסן הקהילתי (בניסוח אחר ניתן להבחין בין מנהיגות לסמכות). למרות שמתקיימת אי-הלימה בין סמכות לאחריות (למשל – מנהל מתנ"ס שמנהל את פועלו בצורה חלקה ואפקטיבית כמו פס ייצור, אבל לא מפתח ומתחזק את הקשרים הקהילתיים), יש כאן גם הזדמנות לניגודיות משלימה. למעשה, השירותים הניתנים לאזרחים הם האמתלה ליצירת הקשרים בין התושבים למרכז הקהילתי ובינם לבין עצמם.

הסמכות והאחריות הניהולית של המרכז הקהילתי:

  • מוכנות תשתיתית לחירום: בצד של הסמכות ואספקת השירותים קיימות גם לא מעט מחויבויות של המתנ"ס ביחס לאירועי חירום אותן יש לקדם בימי שגרה
  • מיפוי של האוכלוסייה בסביבה: זהות ומיקום הנזקקים, המתנדבים הפוטנציאליים, ארגון תיקי המידע באופן נגיש ומיידי ועוד.
  • הכנות לוגיסטיות לשעת חירום: מְכוֹלת חירום/ גנרטור/ ציוד חילוץ ועוד.
  • יצירת תרגולות ומודעות בקרב צוות המרכז ופעילים בולטים בשכונה.

המרכז הקהילתי והחוסן הקהילתי

החוסן, כפי שעלה בסדנה, מבוסס בראש ובראשונה על ריבוי הקשרים בתוך הקהילה וחוזקם. הקשרים הללו נוצרים בארגון עצמי. יכולת ההתארגנות של הקהילה קשורה מצד אחד ביצירת המפגשים, ומצד שני ביצירה של אתוס משותף. אחריותו של המרכז ושל העומדים בראשו ליצור את שני הנדבכים הללו - יצירת תשתית קהילתית על ידי האצה של תכיפות ואיכות המפגשים והקשרים בין התושבים במסגרת השירותים אותם מספק המרכז, יחד עם סיוע בזיהוי ויצירת התכלית המשותפת הקשורה בפוזיציית המנהיגות של המרכז הקהילתי. בשני ההיבטים הללו, יש צורך בקשב רב – הנחת היסוד היא שהקהילות קיימות, ויש לזהות אותן, להעצים אותן ולתת מקום ליוזמות שצומחות מקרב התושבים (תוך כדי זהירות מיצירת כפייה מלמעלה למטה שתפגע בחוסנן).

במידה רבה, קיים כאן פרדוקס בסיסי של המרכז הקהילתי – השאיפה היא שהקהילות יתקיימו ויפעלו בלעדיו, ותפקידו הוא להיות מחולל, מאפשר, מעצים ומלווה בעת הצורך בתהליך היצירה הזה.תהליך העצמת הקהילה מתקיים בכמה רמות- החל מהעצמה וטיפוח של הפרטים בקהילה כך שיובילו מהלכים מדעת עצמם, דרך חיבור של האנשים אחד לשני, וכלה בחיבור שלהם לגורמי סמכות נוספים במערכת. מאחר והקהילה היא תמיד רב-גונית, בניסיון לחבר בין אנשים עולה החשיבות של מפגשים אינטר-דיסיפלינריים/ רב-תכליתיים – כאלו המביאים יחד גורמים מהקשרים שונים ומשרתים על ידי כך מספר מטרות שונות. בנוסף, השאלות המרכזיות במערכת הפתוחה הקהילתית אינן נוגעות רק למיצוי הנכסים הקיימים אלא גם לפיתוח ומיצוי של נכסים חדשים. לכן, יכולתו של המרכז הקהילתי לזהות, לגשת ולרתום גורמים מגוונים מקרב הקהילה ומקרב הממסדים השונים חיונית לחוסן הקהילתי בשעות שגרה ובחירום. יכולת זו, הנובעת ממקומו של המנהל הקהילתי בין הממסד לבין הקהילות והתושבים, הינה בעלת ערך ייחודי בהקשר הישראלי.

בנקודה זו, ניתן לממש את הניגודיות המשלימה עליה דיברנו: על אף שהמתנ"ס הוא מוסד ציבורי, שנמצא בתחתית המערכת ההיררכית השלטונית (החברה למתנ"סים, משרד החינוך, עיריית ירושלים), ועל אף שתכליתו היא בינוי קהילה, תכלית זו מחייבת את המרכז הקהילתי לדינמיקה הדומה לזו של יזם עסקי. המתנ"ס חייב לייצר לעצמו הזדמנויות חדשות תוך חשיפה לקהילות ולפעילויות חדשות שהם מעבר לאזור הנוחות שלו. על ידי כך ניתן למקסם את הנוכחות והרלוונטיות של המתנ"ס ביחס לאדוות הקהילתיות שסביבו.

רמת הנוכחות של המרכז הקהילתי ועוצמתן של קהילות נבחנות בעת צרה, אבל הצרה היא גם הגורם שמייצר את החוסן. החשיבות של מיצוי 'צרות קטנות' היא קריטית, שכן קשה עד בתי אפשרי לחולל אפקט דומה באופן מלאכותי. בשעת צרה המרכז הופך לכתובת הן עבור המתנדבים והן עבור אלו הנזקקים לעזרה, מעצם היותו נטוע במקומו. ניהול נכון של "כתובת" זו, יסייע למצב את המרכז כמרכז קהילתי גם בהמשך.

לסיכום:

  • החוסן הקהילתי נדרש במהלך כל ימות השנה, אך הוא מתגלה באופן ברור בשעת צרה. הצרה, תורמת ליצירה והידוק של הקשרים והחוסן בקהילה.
  • הנוכחות והחיכוך שהמרכז מסוגל לייצר עם הקהילה במשך כל השנה הוא המפתח לקשרים שיסייעו בעת חירום ויבנו את החוסן הקהילתי.
  • בסמכות המנהל נמצאת הכנת תשתית לוגיסטית, במידת יכולתו, שתסייע להציב את המתנ"ס כמרכז חירום קהילתי בשעות משבר.
  • מיצוי האמצעים העומדים לרשות המנהל ורתימת שאר הגורמים במערכת מצריך הבנה וחשיבה מערכתית וייחודית של האתגר והקהילה, לצד יכולת לנהל ולהנהיג את התהליכים הללו.

רפלקציה על תהליך הלמידה

בתחילת היום דנו בנושא 'המרפסת ורחבת הריקודים' – מחד, הצורך להישאר כל הזמן במקום שבו הדברים מתרחשים בפועל (המרפסת) , לצד נוכחות (תפיסתית) במקום ממנו ניתן לראות תמונה רחבה ומערכתית של ההתרחשות (רחבת הריקודים). סדנת הלמידה התחילה גם כן מרחבת הריקודים – התחלנו מחילוץ של הידע המעשי הרב בחדר, וניסינו להמשיג (להפוך את האמירות למושגים ברורים) אותו על הלוח. לאחר מכן ארגנו את המושגים לפי שכונות, קרי – לפי היגיון מארגן משותף.לאחר מכן עלינו למרפסת. למידת המודל של מכון ראות, המסמן את ה'מקומי' ככתובת הקריטית לחוסן ולשגשוג ברמה הלאומית, חידדה את הפער בין ההנחה הרווחת שחוסן תלוי בגורמים הממשלתיים (משרדי הממשלה, כוחות הביטחון וכיוב') לבין הניסיון והידע המעשי הרב שבידי המנהלים הקהילתיים ביחס לאתגר החוסן.

למצגת של מכון ראות לחצו כאן

למסמך בנושא רשת חוסן אזרחית לחצו כאן

מפת הידע של הכינוס ניתנת להורדה כאן