ההבדל בין מנהיג למומחה
עוד בנושא

ההבדל בין מנהיג למומחה

תהליך שחיקת כוחה של המערכת הפוליטית הישראלית בעשורים האחרונים טשטשה את חלוקת התפקידים בין מומחים לבין מנהיגים ■ לפיד לא צריך להרחיק עד משה רבנו, גם גישתו של דוד בן-גוריון יכולה לסייע לו בסוגיית אנשי המקצוע

אין לקנא במצבו של שר האוצר החדש. ללא ניסיון כלכלי, הוא נשאב פנימה לדיונים על התקציב והקיצוצים עם בכירי האוצר שרק חיכו לשר החדש, כדי לפרוס בפניו את התוכניות שממתינות במגירות שלהם כבר חודשים.

כוחם הוא בידע המקצועי ובניסיונם - ״כך זה עובד כאן״ - הכל ידוע מראש. הסיכוי היחיד למחשבה פורצת דרך, לערעור על הנחות העבודה הקבועות, תלוי ביכולת של לפיד להפריד בין אחריותו של המומחה לאחריות המנהיג.

יאיר לפיד כתב במהלך החג על משה רבנו ועל הצורך לעשות את הדבר הנכון. אני מציע לו להיעזר גם בגישתו של "משה רבנו" עדכני יותר - דוד בן גוריון, שנדרש לסוגיה של מערכת היחסים בין המנהיגות הנבחרת לאנשי המקצוע. בעיצומה של מלחמת העצמאות, בתקופה של מצוקה ומחסור, התקיים דיון האם להשקיע את מעט המשאבים שישנם כדי לכבוש את הנגב. המומחים, אנשי הביטחון, טענו שאין טעם. המשימה קשה ומורכבת מדי.

כך ענה להם בן גוריון: "נאמר כאן שמומחים צריכים לקבוע דרכי מלחמה. ודאי שאנו זקוקים בכל מפעלנו למומחים. אנו זקוקים להם בחקלאות, בחרושת, בחינוך וגם במלחמה. אבל שום מומחה לא יקבע על מה נילחם ועל מה לא נילחם. אני מרחיק לכת וטוען: שום מומחה לא יגדיר מראש מהי יכולתנו המלחמתית... אם המומחה יידע מידת כוחנו, יוכל לייעץ כיצד להשתמש בו באופן היעיל ביותר. ואם יידע מהי המטרה שלנו ומה הם האמצעים שבידינו - ייעץ הדרך המעשית ביותר להשגת המטרה. את המטרה עצמה יתווה רצוננו הציוני, ובגודל הרצון תלוי גודל הכוח." (מתוך דוד בן גוריון, יחוד ויעו).

בעקבות שחיקתה של המערכת הפוליטית

בתשובתו הבחין בן גוריון בין תפקידו של המנהיג לקבוע מה הן המטרות והיעדים לבין אחריותו של המומחה לספק את המענה לשאלה איך משיגים מטרות אלו. הבחנה זו תקפה גם בימים אלו. תהליך שחיקת כוחה של המערכת הפוליטית הישראלית בעשורים האחרונים טשטשה את חלוקת התפקידים בין מומחים לבין מנהיגים. כאשר שר התחלף כל שנתיים, המומחים צברו עוצמה והגדירו לא רק את האיך, אלא את המה, הלמה והמדוע.

מערכת הבחירות האחרונה גילמה את הרצון להשיב למערכת הפוליטית מנהיגים שיציגו חזון ויירתמו את הציבור אליו. ימים יגידו אם "הפוליטיקה החדשה" אכן הצליחה להכות שורש. הצעד הראשון יכול להיות החזון ששר האוצר יפרוס בפני מומחי האוצר, וממנו יוגדרו צעדים פרקטיים, רפורמות וכן גם את אותם קיצוצים וגזירות שלא ניתן להתחמק מהם.

חזון זה צריך בראש ובראשונה לעורר השראה לגבי איך אנחנו רוצים לראות את המשק הישראלי בטווח הארוך. החזון צריך לכלול התייחסות לאיזה סוג צמיחה אנחנו להניע. האם זאת צמיחה שנהנים ממנה החזקים ובעלי הקשרים או צמיחה מכלילה, קרי צמיחה שכלל תושבי ישראל ירגישו שהם או ילדיהם ייהנו ממנה?

אין הכוונה ששר האוצר לא צריך להיות בקיא בפרטים ובעובדות. אך אין תפקידו להיות "מומחה על" (ככל הנראה הוא גם אינו יכול) לכלכלה. עליו להבין את את תמונת המצב לעומק וממנה להתרומם כדי לעצב חזון שאפתני אך ריאלי, להגדיר יעדים ולבחון לאורם את כלל הצעדים הפרקטיים שיינקטו.