ההכרזה על מדינה פלסטינית: ההזדמנות המדינית הגדולה

נייר זה מציע מתווה ליוזמה ישראלית לקראת המהלך הפלסטיני לקבלת הכרה של האו"ם כמדינה עצמאית. בין היתרונות של היוזמה: עיגון עיקרון שתי המדינות; מיצוב ישראל כנכס ולא כנטל לבעלות בריתה; והפחתת הסיכוי להתנגשות עם האוכלוסיה הפלסטינית.

למסמך המלא בעברית, לחצו כאן.

1. נייר זה מציע מתווה ליוזמה מדינית ישראלית לקראת המהלך הפלסטיני החד-צדדי לקבלת הכרה של האו"ם ברשות הפלסטינית כמדינה עצמאית, במהלכו ולאחריו (להלן 'הכרה במדינה פלסטינית'). על סמך מתווה זה, ישראל תוכל:

  • להיכנס למו"מ עם ארצות הברית והקהילה הבינלאומית על התנאים שבהם מועצת הביטחון תכיר במדינה הפלסטינית. אם ייענו תנאי ישראל, גם היא תוכל להכיר במדינה הפלסטינית ולהפוך את המהלך הפלסטיני, שנועד, בראש ובראשונה, להביך אותה, על פניו; או
  • לעצב את 'היום שאחרי' ההכרה במדינה הפלסטינית על בסיס התייחסות עקרונית ומעשית ליישות הפלסטינית ככתובת משפטית ומדינית, שזכויותיה, חובותיה ואחריותה ברורים ומחייבים יותר במשפט הבין-לאומי.

2. יתרונותיה העיקריים של יוזמה ישראלית כנ"ל עשויים להיות שלושה:

  • מיצוי ההזדמנויות שיוצר המהלך המדיני הפלסטיני ישראל לעגן את העיקרון של שתי-מדינות-לשני-עמים ולבצר את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; להבטיח אינטרסים ביטחוניים; לדלל את בעיית הפליטים; לפרוץ את המבוי הסתום בתהליך המדיני; לבצר את מעמדה של ירושלים ולשפר את הקשרים עם ארה"ב;
  • הצטיירות ישראל כנכס ולא כנטל לבעלות בריתה באמצעות נטילת יוזמה בזירה הפלסטינית על רקע אי היציבות וחוסר הוודאות האזורית, ובמיוחד לנוכח המשבר בין ישראל לבין מצרים ותורכיה, והתסכול של הממשל האמריקני מחוסר היכולת להביא להישג משמעותי במזרח התיכון.
  • הפחתת הסיכוי לעימות בין צה"ל לבין האוכלוסייה הפלסטינית שעלול להתפתח לכלל הפתעה אסטרטגית עבור ישראל, משום שהוא שנוי במחלוקת בתוך ישראל; בשעה של מתיחות אזורית גבוהה; ללא תמיכה של רבים בישראל ובמרבית הקהילה היהודית בארצות הברית ותוך מתיחות גוברת עם הערבים אזרחי ישראל והבדואים;
  • נזקיו של עימות כזה עלולים להיות משמעותיים וארוכי טווח ובכלל זה עליית מדרגה במגמת הדה-לגיטימציה לישראל; קרע בין העולם היהודי לישראל; משבר ביחסים בין ממשלת ישראל לממשל בארה"ב; מגבלות קשות על יכולת הפעלת הכוח הישראלית; משבר פנים-ישראלי עם חלק מהאוכלוסייה היהודית וגם עם האזרחים הערבים והבדואים; ואף קריסת הרשות הפלסטינית ופתרון שתי המדינות (וכל זאת מבלי להזכיר את איראן, חיזבאללה, תורכיה וכיו"ב). כך, ישראל עלולה להיכנס להתנגשות, שעלולה להיראות בתחילה כעימות מקומי מול יריב חלש ולא מאורגן, אך בפועל תהפוך לעימות אסטרטגי.

3. הישגים אלה מותנים בגיבוש עסקה מדינית, שתאפשר לישראל להסיר את התנגדותה להכרה במדינה הפלסטינית במועצת הביטחון, ולקבלתה של המדינה החדשה כחברה מלאה בארגון. זאת על בסיס תיאום הדוק עם המדינות המובילות ובראשן ארה"ב וגם עם הפלסטינים (אם הדבר אפשרי) על לשון ההחלטה ותוכנה. כמובן שמהלך כזה יאפשר לארה"ב להימנע מהטלת וטו.

4. המהלך המדיני המוצע מבוסס על העקרונות הבאים:

א. המדינה הפלסטינית תוכרז ותוכר ע"י מדינות העולם, ובכללן ארה"ב וישראל;

ב. עיגון העיקרון של שתי-מדינות-לשני-עמים: ההחלטה במועהב"ט צריכה להתבסס על עקרון זה ותאמר במפורש: Jewish State או nation state of the Jewish people במקביל ל- Arab / Palestinian state או, לכל הפחות שהסדר הקבע מבוסס על העיקרון של "two states for two peoples";

ג. המדינה הפלסטינית תירש את הרשות הפלסטינית על שלל סמכויותיה לפי הסכמי אוסלו וההסכמים שנחתמו לאחר מכן. גם שטח עזה יוכר כחלק מהמדינה הפלסטינית העתידית, אך לא תהיה הכרה במשטר חמאס שם עד שיקבל את דרישות הקוורטט וישוב להיות חלק מהמדינה הפלסטינית;

ד. בנוסף לכך, ישודרגו סממני הריבונות של המדינה הפלסטינית שאינם קשורים לסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל לבין הפלסטינים. כך למשל, המדינה הפלסטינית תורשה להנפיק מטבע ולקיים קשרי סחר והסכמים בין-לאומים, אך גבולותיה הסופיים וסידורי הביטחון עימה ידונו במסגרת משא ומתן עתידי בין המדינות (ר' להלן);

ה. שטחה של המדינה הפלסטינית הוא בעזה ובאיו"ש, וגבולותיה של המדינה עם ישראל ייקבעו במו"מ בין הצדדים. בעזה קיים שלטון בלתי לגיטימי שישראל והקהילה הבינלאומית לא מכירים בו; ארה"ב תרשום בפניה את התביעה הפלסטינית לכך שגבולות הקבע יתבססו על קווי ה- 4/6 (אך לא תכיר בכך), ותכריז שגבולות הקבע ייקבעו במשא ומתן בין המדינה הפלסטינית לבין ישראל עפ"י ההסכמים הקיימים בין ישראל לפלסטינים;

ו. הסדרי ביטחון: ארה"ב תערוב לישראל שבמצב הקבע יכוננו סידורי ביטחון מוסכמים במעטפת החיצונית של הגדה המערבית בתיאום עם ירדן וגם בשטחי המדינה הפלסטינית. עזה לא תחובר למדינה הפלסטינית באמצעות מעבר בטוח עד שלא יותקנו הסדרים דומים בגבולה עם מצרים;

ז. הגנה עצמית והגנה משפטית: הקהילה המשפטית תכיר בזכותה של ישראל להגנה עצמית מכל איום הנשקף מתוך השטח הפלסטיני, ותיתן גיבוי לשיטת המשפט הישראלית ולשיטת החקירות בישראל כדי לתת משנה תוקף לעקרון המשלימות (Complementarity principle) שמאפשר הגנה בפני תביעות והליכים בערכאות בינלאומיות;

ח. נציגויות דיפלומטיות: ישראל והפלסטינים יכוננו נציגויות דיפלומטיות הדדיות בת"א וברמאללה בהתאמה; ארה"ב תעביר את נציגותה הדיפלומטית שמכסה את שטחי הגדה ועזה לרמאללה והיא תועלה לדרג שגרירות; במקביל, הנציגות הפלסטינית בוושינגטון תהיה של המדינה הפלסטינית ולא של אש"ף (בדומה למעמד של שגרירות ישראל ביחס לנציגות של הסוכנות היהודית); ארה"ב תגבה את ישראל במהלכים ברוח זו כלפי מדינות אחרות (ובעיקר אלו עם קונסוליות בירושלים);

ט. קיום בחירות בגדה: ישראל תאפשר את קיום הבחירות בגדה לרש"פ (אם הפלסטינים יצליחו לקיים בחירות בעזה, אדרבא) כדי ליצור הנהגה פלסטינית של המדינה הפלסטינית בגבולותיה הזמניים שיהיו לה כוחות וסמכויות של ייצוג; המדינה הפלסטינית היא ורק היא תייצג את זכויות העם הפלסטיני ועל כן גם נושאת בחובות לכל הנעשה בשטחה;

י. חידוש התהליך המדיני בין שתי המדינות ומיקודו בנושאים שבסמכותה של המדינה הפלסטינית כגון גבולות, ביטחון, כלכלה, סחר, שמירת הסביבה, ואף הסדרים שוטפים בירושלים. 'הסוגיות ההיסטוריות' שנובעות מהסכסוך שהחל ב- 1948 או סוגיות שנוגעות לכלל העם הפלסטיני כגון סוגיית הפליטים או מעמד המקומות הקדושים בירושלים יידונו רק בשלב מאוחר יותר לאחר שתוסדר שאלת הייצוג הפלסטיני (ר' להלן);

יא. שחרור אסירים פלסטינים לגדה המערבית כמעשה של רצון טוב.

5. למהלך זה מספר יתרונות נוספים:

א. דילול סוגיית הפליטים: ישראל תוכל לאפשר שיבת פליטים למדינה הפלסטינית (בכפוף לשיקולי ביטחון) ולפעול לסיום נוכחותה של אונר"א בעזה ובגדה ולהעברת סמכויותיה בנוגע לפליטים ולמחנות הפליטים לממשלת המדינה הפלסטינית; כמו-כן, ניתן יהיה לקרוא להפסקת המצב שבו אדם יכול להיות פליט פלסטיני ואזרח של מדינה שלישית;

ב. ישראל תוכל לקבל מארה"ב חבילת סיוע ביטחוני ייעודית ומיוחדת שתבטיח את יכולתה להתמודד עם איומים עתידיים על רקע השינויים במזרח התיכון ובהערכת האיום כגון בבניית גדר ההפרדה בגבול מצרים או ברכישת מערכות כיפת ברזל להגנה על לב המדינה;

ג. יונתן פולארד: מהלך מדיני כנ"ל, שחוסך מארה"ב את הצורך להטיל וטו במועצת הביטחון, עשוי לפתוח פתח לרצון טוב שיוביל לשחרורו של יונתן פולארד.

6. למרות קוצר הזמנים עד להכרעה באו"ם ובגללו, זהו הזמן הטוב ביותר להניע מהלך ישראלי, מהסיבות הבאות: (א) אין בכוחה של ישראל לסכל את המהלך הפלסטיני, ולכן היא עלולה לחוות תבוסה דיפלומטית באו"ם ולהביך את בעלות בריתה הקרובות, ובראשן ארה"ב; (ב) יוזמה מדינית ישראלית שמקבלת את העצמאות הפלסטינית מעבירה את 'נטל ההוכחה' לצד הפלסטיני והערבי; (ג) כינוס העצרת הכללית מאפשר דיונים קדחתניים בין מנהיגי העולם; (ד) לא ניתן היה להניע מהלך מדיני כזה מוקדם יותר, בראש ובראשונה משום שהגיונו של המהלך הפלסטיני הוא לעומתי, ואם ישראל הייתה תומכת בהכרה, סביר שהפלסטינים היו 'יורדים מהעץ'.

למסמך המלא בעברית, לחצו כאן.