קטנה, מגוונת וגלובלית

הדרך לזינוק של אזורי הפריפריה בישראל לא עוברת בהכרח דרך תל אביב, אלא דרך השוק הגלובלי. מסקנה לא שגרתית זו עומדת בבסיס המסמך האחרון של מכון ראות, שבחן את מדיניות פיתוח הפריפריה הגיאוגרפית של ישראל במסגרת 'חזון ישראל 15'

עמית גרנק 20/11/2010, וואלה!

התפיסה הרווחת בישראל היא שאת הפריפריה יש 'להציל' מבחוץ. המגמות בעולם מדגישות, לעומת זאת, שכדי ליצור צמיחה אזורית בת קיימא נדרשת מדיניות פיתוח משוכללת יותר, הבוחנת גם את הפוטנציאל הייחודי באזור ואת הרלוונטיות שלו למגמות גלובליות חזקות.

לתפיסת הפיתוח 'מבחוץ' היסטוריה ארוכה: ממשלות ישראל לדורותיהן, ללא קשר לשיוכן המפלגתי, סברו שבאזורי הפריפריה אין מנועי צמיחה פנימיים. סברה זו נובעת מהתפיסה שישראל היא מדינה קטנה המתפקדת כיחידה כלכלית אחת. הנחה זו הובילה את ממשלות ישראל לאמץ מדיניות פיתוח אחידה עבור אזורים השונים בתכלית זה מזה, דוגמת הנגב והגליל. עיקר המאמץ התבטא בהעברה של משאבים, הון וחברות מהמרכז לפריפריה. וכך, אופי הפיתוח של אזורי הפריפריה נקבע בירושלים, תוך ניסיון להעתיק הצלחות ממקום למקום (בדרך כלל מהמרכז לפריפריה). במרוצת השנים השתכללה התפיסה, והחל סבסוד ממשלתי של מפעלים בין לאומיים שקבעו את מושבם בפריפריה, דוגמת מפעל אינטל בקרית גת. ואולם בפועל, מדיניות 'השינוי יגיע מבחוץ' לא הביאה לצמצום פערים משמעותי בין הפריפריה למרכז.

רבים יודעים כי מדינת ישראל היא אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם. מנגד, היותה אחת המדינות המגוונות בעולם ביחס לשטחה, ידוע פחות. הגיוון הגיאוגרפי, הדמוגרפי והאקלימי שהפך לנכס משמעותי בכלכלה הגלובלית נראה שחמק מעיני מקבלי ההחלטות. ואולם, התעלמות מנכס זה מהווה החמצה שכן בעולם בו הון אנושי, סחורות וידע נעים בקלות ממקום למקום, כמעט ולא ניתן להתחרות בכלכלות המזרח על ידי הורדת עלויות ייצור או עלויות עבודה. עקב כך אזורים בתוך מדינות החלו מתמחים במוצרים ושירותים חדשניים המתבססים על איכויות מקומיות שלא ניתנות להזזה בקלות. לדוגמה, בצפון שבדיה התפתחה תעשיה חדשה לבחינת רכבים על בסיס תנאי מזג האוויר הקשים באזור, ובאוקספורד שבאנגליה פורחת תעשיית ביו טכנולוגיה הנשענת על מערך האוניברסיטאות המקומי.

על רקע תובנות אלה, חבר מכון ראות ל'שותפות 2000' של הסוכנות היהודית ולחברת פרקסיס, ויחד עם יזמים מקומיים וראשי מועצות מקומיות בחן מהם הנכסים האזוריים של הגליל המערבי. אחת המסקנות מהעבודה המשותפת היא כי הגליל המערבי מסוגל, בין השאר, להתחרות באזורים דוגמת האלפים השוויצרים במסגרת תעשיית ה- Wellness הגלובלית המתפתחת במהירות. הבסיס לתחרות הוא שילוב המומחיות המקומית בהפקה של שמן זית, הידע הגלילי בצמחי מרפא ותעשיות המזון באזור. בדומה לגליל המערבי, אנו סבורים שבישראל מספר אזורים, דוגמת הנגב המערבי והערבה, המכילים בקרבם נכסים ייחודיים.

על בסיס ממצאי המחקר, ממליץ הצוות לפיתוח אזורי במכון ראות על מספר פעולות שנועדו לקדם קפיצות מדרגה אזוריות. אחת ההמלצות המרכזיות קוראת לממשלה לתמוך בהקמת מסגרות אזוריות לפיתוח כלכלי ברחבי הארץ (בדומה לאשכול הרשויות שהוקם לא מכבר בגליל המערבי). בנוסף, יש להתאים כלי מדיניות קיימים (דוגמת חוק המו"פ) או להמריץ מוסדות (כגון מכללות אזוריות או מרכזי טיפוח יזמות -מט"י) כך שיתמקדו בהתמחות האזורית החדשה.

שכלול תפיסת הפיתוח בישראל יאפשר לאזורי הפריפריה להתחרות לראשונה בצורה שיטתית בכלכלה הגלובלית ולספק משרות איכותיות לתושביה. גיוון מנועי הצמיחה של המשק יתרום לחלוקה מאוזנת יותר של פירות הצמיחה ועשוי לבלום את ההגירה השלילית מהפריפריה למרכז. וכך, קפיצת המדרגה של אזורי הפריפריה לא תעבור בהכרח דרך אזור המרכז, אך היא לבטח תתרום לו.

למאמר המקורי, לחצו כאן.

עמית גרנק הוא ראש הצוות לפיתוח אזורי במכון ראות לחשיבה אסטרטגית