חזון ישראל 15 - קפיצת מדרגה באזורי הפריפריה

מסמך זה מציע תפיסה חדשה שמטרתה לחולל קפיצת מדרגה כלכלית וחברתית באזורי הספר של ישראל. בבסיסה מוצג הפוטנציאל הטמון בנכסים גיאוגרפיים, דמוגרפיים ואקלימיים הייחודיים לאזורים אלה והמלצות כיצד להופכם למנועי צמיחה ברמה הגלובלית.

תקציר מנהלים

מסמך זה מציג מסגרת תפיסתית בנושא קפיצת מדרגה של הפריפריה בישראל שהיא תנאי הכרחי למימוש חזון ישראל 15 (ר' להלן) - השותפים למסמך זה הם מכון ראוּת, שותפות 2000 של הסוכנות היהודית ואלכא-ג'וינט ישראל. הפרויקט המשותף נסמך על המחקר העדכני בתחום של פיתוח אזורי בעולם; מפגשים עם מומחים ואנשי שטח בישראל; ניהול שתי 'מעבדות אזוריות' בשפלת יהודה ובגליל המערבי בהובלתו של מכון פרקסיס; ובחינת הניסיון שנצבר באלכא ובאשכול הגליל המערבי.

חזון ישראל 15 קורא להפוך את ישראל לאחת מחמש עשרה המדינות המובילות באיכות החיים של תושביהן. חזון זה מחייב קפיצת מדרגה כלכלית וחברתית שתביא לסגירת הפער באיכות החיים בישראל בהשוואה למדינות המובילות בעולם. קפיצת מדרגה מחייבת שילוב בין צמיחה מהירה ומתמשכת שמביאה להגדלת עוגת המשאבים (sustained growth); הכללה (inclusiveness) שמשמעה חלוקת פירות הצמיחה באופן שמשפר את איכות החיים של כלל התושבים; ושמירה על המשאבים לטובת הדורות הבאים (sustainability).

קפיצת מדרגה מסוג זה מחייבת חלוקה מאוזנת של פירות הצמיחה בין האזורים השונים במדינה, כחלק מעקרון ההכללה הנ"ל. בהעדר חלוקה כזאת, אנשים, סחורות והון עלולים לנוע במהירות מאזורים מפגרים לאזורים מפותחים עד כדי פגיעה חמורה במשאבי ההון האנושי באזורים החלשים.

בישראל, פירות הצמיחה נוטים להתרכז בעיקר במרכז הארץ - כתוצאה מכך, אזורי הפריפריה סובלים מפיגור מתמשך במדדים כלכליים וחברתיים ומהגירה שלילית.

מסמך זה מציע מסגרת תפיסתית לפיתוח אזורי הפריפריה על בסיס מימוש הפוטנציאל הלאומי והגלובלי הטמון בנכסים הייחודים של חבלי ארץ אלה - 'נכסים אזוריים' הם איכויות מקומיות ייחודיות - כגון אקלים, היסטוריה ומורשת, טבע ונוף או אפילו נטל ייחודי - הנטועים באזור ושאינם ניתנים להזזה בקלות. היות והגלובליזציה מאפשרת להון אנושי, סחורות וידע לנוע בקלות ממקום למקום, עשויים נכסים אלה להפוך למנוף לפיתוח אזורי מתמשך.

בישראל הפוטנציאל האזורי-גלובלי הנ"ל רב, היות והמדינה מאופיינת בשונות גיאוגרפית, דמוגרפית ואקלימית רבה - קרי, בישראל מספר אזורים ייחודיים שמכילים בקרבם מנועי צמיחה רדומים. על פי הערכה ראשונית ישנם כ-12 אזורים כאלה ביניהם הגליל המערבי, הגליל המזרחי, הנגב המערבי או הערבה.

ואולם, מול פוטנציאל זה, ממשלות ישראל לדורותיהן התמקדו בהעברה של פעילות כלכלית, הון ומקומות עבודה ממרכז הארץ לפריפריה, וזאת מתוך תפיסה שאין בפריפריה מנועי צמיחה כלכליים מקומיים. הממשלה עדיין מקדמת מדיניות זו באמצעות עידוד אוכלוסייה יהודית וצעירה להתיישב בפריפריה ובאמצעות עידוד פרויקטים מחוללי שינוי דוגמת מפעל אינטל שעל יד קריית גת, העברת בסיסי צה"ל לנגב או בניית בית ספר לרפואה בצפת.

מדיניות זו קשורה לתפיסה שרואה בישראל מדינה קטנה שיכולה לתפקד כאזור אחד. לפיכך, ניתן להחיל כלים אחידים שמעודדים פעילות כלכלית הומוגנית ברחבי המדינה, ללא הקשר אזורי. כך לדוגמה, ניתן לכאורה להעתיק הצלחות מהמרכז לפריפריה, בעיקר בתחום ההיי-טק.

ואולם, למרות עשורים רבים של השקעות עתירות משאבים בפריפריה, מדיניות הפיתוח הממשלתית לא מצליחה לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז.

בנוסף, נראה כי התפיסה הנוכחית של מדינת ישראל ביחס לפריפריה מבטאת מתח קבוע בין שתי גישות. מצד אחד, האמונה בכלכלת השוק, ובכוחות הביקוש וההיצע שקובעים את המחירים ואת הכמויות בשוק, כשהממשלה מעצבת את המשטר הרגולטורי ומטפלת בכשלי שוק. מצד שני, לישראל יש מחויבות ערכית לפיתוח הפריפריה, המחייבת התערבות ממשלתית, שפועלת לעיתים נגד כוחות השוק.

אנו סבורים שניתן להפחית מתח זה באמצעות שכלול תפיסת הפיתוח של ישראל והוספת נדבך הממוקד במיצוי נכסים אזוריים - תפיסה זו אינה באה במקום מדיניות פיתוח הדרושה ברמה הארצית על בסיס נכסים לאומיים, אלא מרחיבה ומעדכנת אותה.

מדיניות פיתוח אזורית צריכה לענות על שני אתגרים מרכזיים: זיהוי הנכסים הכלכליים הייחודיים באזור והנעת חדשנות אזורית שנובעת בין השאר מחיבור יצירתי ביניהם (לדוגמה, תיירות מרפא באזור הגליל המערבי).

תפיסה זו מחייבת שילוב כוחות ומנהיגות 'מלמטה למעלה' (Bottom-Up) במסגרת 'שולחן אזורי' - שולחן זה צריך לכלול את בעלי העניין השונים באזור, ובהם יזמים, רשויות מקומיות וארגוני מגזר שלישי, ומטרתו לזהות נכסים אזוריים, לרתום שותפים רלוונטיים, להצביע על סדרי עדיפויות, לקדם חדשנות אזורית ועוד. כבר היום קיימות דוגמאות של התארגנויות שעשויות לסייע ביצירת שולחן אזורי. דוגמה בולטת היא אשכול הגליל המערבי הנתמך על ידי אלכא ג'וינט ישראל והמעבדות האזוריות מיוזמתם של מכון ראוּת ושותפות 2000.

התארגנות אזורית מסוג זה עשויה לסייע בהשגת יעדי הממשלה בכל הקשור להכללה של אוכלוסיות מודרות ובפרט לקידום השוויון והשילוב של ערביי ישראל.

להלן תמצית ההמלצות לקידום קפיצת המדרגה האזורית

המלצות לממשלה - בשלב ראשון עליה לבחון את תפיסת הפיתוח האזורי המוצעת במסמך זה ואת היכולת לאמץ אותה וזאת באמצעות יישומה במספר קטן של אזורים. בהמשך, על הממשלה לעודד הקמה של התארגנויות אזוריות חדשות שיוכלו להתחרות ברמה העולמית, למשל באמצעות השתתפות במימון ההתארגנות הראשונית. במקביל יש לבנות כלים חדשים ולהתאים כלים קיימים כדי לעודד חדשנות אזורית. לדוגמה, יש למנף את מרכזי המו"פ האזוריים של משרד המדע ולעודד את המכללות האזוריות שיתמקדו בנכסים האזוריים.

המלצות לרשויות מקומיות - על פי הניסיון הבינלאומי, על רשויות מקומיות לגבש חזון ארוך טווח המתייחס להקשר האזורי, ליצור מנגנוני תיאום עם רשויות מקומיות שכנות ולרתום שחקנים נוספים באזור לטובת הפיתוח.

המלצות לארגוני מגזר שלישי - על פי הניסיון הבינלאומי, הערך המוסף הייחודי של ארגונים אלה טמון ביכולתם להוות זרז לפיתוח האזורי באמצעות יצירת מפגש בין השחקנים באזור; למידה ממקרים דומים בעולם; טיפוח מנהיגות מקומית ועוד.

למסמך המלא, לחצו כאן.