ישראל שוב מידרדרת במדד התחרותיות

כהמשך למגמה שנמשכת כבר כמה שנים, ישראל שוב הידרדרה במדד התחרותיות העולמי והיא מדורגת כיום בדירוג הנמוך זה עשור - 27. השנה הקדימו את ישראל ארבע מדינות שדורגו בשנים הקודמות אחריה, בהן קטאר ואיחוד האמירויות.

נועה אקר-עמרני ועמרי זגן, דה מרקר, 29.10.09:

כהמשך למגמה שנמשכת כבר כמה שנים, ישראל שוב הידרדרה במדד התחרותיות העולמי והיא מדורגת כיום בדירוג הנמוך זה עשור - 27. השנה הקדימו את ישראל ארבע מדינות שדורגו בשנים הקודמות אחריה, בהן קטאר ואיחוד האמירויות. המדד מדרג את מידת התחרותיות של 133 המדינות הנבחנות בסדר יורד. הוא בוחן את הגורמים המשפיעים על צמיחה בת קיימא, מזהה נקודות חוזק או חולשה של כלכלות ויכול לשמש כלי עזר לגיבוש מדיניות אפקטיבית ועריכת רפורמות מוסדיות. בהקשר זה, מכון ראות השתמש במדד כדי לבחון את התשתית הקיימת בישראל למדיניות פיתוח ייחודית וגלובלית - מדיניות שמתמקדת במיצוי מגמות עולמיות חזקות באמצעות מימוש הפוטנציאל הייחודי הקיים במשק. מדיניות פיתוח ייחודית וגלובלית מאפשרת למשק לשנות במהירות את הרכב התוצר הלאומי ולעבור לייצר מוצרים בעלי ערך כלכלי רב יותר.

מסקנות הניתוח צריכות להדליק כמה נורות אדומות בדבר יכולתה של ישראל להמשיך לתמוך בחדשנות שמאפיינת אותה בהשוואה בינלאומית.

מדיניות פיתוח מורכבת משלושה נדבכים: תשתית לדיאלוג, תשומות ליכולת להשתנות ותשתית לחדשנות. הנדבך של תשתית לדיאלוג כולל משתנים המצביעים על היכולת של המגזר העסקי להציף כלפי מעלה בעיות וחסמים ועל היכולת של הממשלה להקשיב ולהיענות לדרישות המופנות כלפיה. הדיאלוג הבין מגזרי אמור לחשוף את התשומות הנדרשות למקסום פעילות חדשה במשק. בכל הקשור לנדבך זה, ישראל סובלת ממגמת ירידה. השקיפות של המדיניות הממשלתית שדורגה במקום 35 ב-2004, דורגה ב-2009 במקום 91. מנגד, במשתנה אודות העדפה מפלה בקבלת החלטות ממשלתיות חל שיפור - מדירוג 52 ב-2004 ל-38 השנה. ככל הנראה, שיפור זה קשור לתהליכי משפטיזציה שרווחים במערכת הממשלתית בשנים האחרונות.

הנדבך השני הוא התשומות ליכולת להשתנות והוא עוסק במנגנונים שתומכים בשינויים שחלים בהרכב התוצר והיצוא. בייחוד, מדובר בהכשרות שמסייעות לעובדים להתעדכן במיומנויות רלוונטיות ולהתאים עצמם לביקושים במשק. גם בנדבך זה ניתן לזהות מגמת ירידה נוספת: חלה הידרדרות בכל הקשור לזמינות שירותי מחקר ורמת והיקף ההכשרה במקום העבודה. לעומת זאת, ההתקרבות בין התאחדות התעשיינים ולהסתדרות מקבלת ביטוי במדד, כששיתוף הפעולה בין מעסיקים לעובדים עלה ממקום 43 ב-2004 ל-33 ב-2009.

מה לגבי התשתית לחדשנות? ישראל אמנם מובילה עדיין ביכולת לחולל חדשנות, כלומר בכל הקשור לאיכות מוסדות המחקר והפיתוח ולזמינות טכנולוגיות מתקדמות. ואולם בהיבטים של קליטת חדשנות והטמעתה ושל יצירת חדשנות בתהליך הייצור, ישראל אינה מצטיינת. למשל, חלה הידרדרות בשיתוף פעולה בין מוסדות ההשכלה הגבוהה לבין התעשייה (דירוג 21 השנה לעומת 12 ב-2004) ותחכום תהליך הייצור (דירוג 22 השנה לעומת 7 ב-2004).

המסקנה היא כי מדיניות הפיתוח של ישראל נמצאת בעמדת נחיתות בהשוואה בינלאומית. זאת, מכיוון שהפוטנציאל לשינוי הרכב התוצר לא מגובה בתשתית מוסדית בדמות דיאלוג בין מגזרי ותשומות ליכולת להשתנות. תשתית החדשנות הקיימת מייצרת אמנם צמיחה, אך אינה מסוגלת לבדה להבטיח שצמיחה זו תהיה בת קיימא ומכלילה.

למאמר המלא, לחצו כאן.

הכותבים הם אנליסטים במכון ראות