מייקל ספנס: ישראל תתקשה להציג צמיחה מהירה

"תוכנית ישראל 15 של מכון ראוּת מהווה מסמך מרשים ביותר המבוסס על מחשבה בהירה והיכרות עם הניסיון והלמידה העדכניים הקשורים לצמיחה בשלבי התפתחות שונים", אומר חתן פרס נובל בראיון בדה מרקר לקראת כנס ישראל 15 השני של מכון ראוּת.

נתן ליפסון, דה מרקר, 07/06/09.

"אם היה לי אומץ, בסוף 2008 הייתי מוכר מניות. המערכת הכלכלית והמערכת הפיננסית היו במצב נורא וארה"ב היתה במעבר בין נשיאים. עכשיו, לעומת זאת, אני יותר אופטימי. עדיין מוקדם להכריז על ניצחון על המשבר הזה, אבל מצב הרוח שלי נוטה יותר בכיוון קנייה של נכסים פיננסיים ולא מכירה".

הוא כלכלן, הוא למד ולימד באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר - והוא אפילו קיבל פרס נובל. הוא אמנם לא עוסק בהשקעה אינטנסיווית במניות, אבל הדברים שלו בהחלט נשמעים דומים להערכות של כלכלנים מובילים אחרים: לכל הפחות, יש אפשרות סבירה שהשלב הגרוע ביותר במשבר הפיננסי כבר עבר.

הדובר הוא פרופ' מייקל ספנס, יו"ר המועצה לצמיחה ופיתוח. הקריירה האקדמית שלו כוללת מוסדות יוקרתיים כמו אוניברסיטאות אוקספורד, פרינסטון, הרווארד וסטנפורד וב-2001 הוא זכה בפרס נובל לכלכלה, יחד עם ג'ורג' אקרלוף וג'וזף סטיגליץ. את הפרס הוא קיבל על תיאוריה העוסקת דווקא בשוק העבודה, אבל המומחיות הגדולה שלו היא צמיחה, ומה שמעניין אותו במיוחד - ואת הארגון שבראשו הוא עומד - הוא צמיחה מהירה והפחתת העוני במדינות מתפתחות.

לכן היה זה טבעי שייווצר קשר בינו לבין מכון ראות הישראלי, שגיבש תוכנית מפורטת לממשלת ישראל ובה הפעולות הנדרשות לקפיצת מדרגה כלכלית וחברתית שתהפוך את ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות באיכות החיים של תושביהן בתוך 15 שנים, תוכנית "ישראל 15".

ספנס מלא שבחים לתוכנית של מכון ראות: "זהו מסמך מרשים ביותר המבוסס על מחשבה בהירה והיכרות עם הניסיון והלמידה העדכניים הקשורים לצמיחה בשלבי התפתחות שונים". המשבר הפיננסי והכלכלי העמוק מהווה אתגר משמעותי לגיבוש תוכניות צמיחה ארוכות טווח, מודה ספנס. "כשהראות כל כך נמוכה וכשהאי ודאות כה גדולה", הוא אומר, "קשה מאוד, במיוחד למדינות מתפתחות, להבטיח עמידה ביעדי צמיחה ארוכי טווח. אלה מדינות שהתלות שלהן בכלכלה העולמית גדולה ולכן בטווח הקצר התשואה שלהן עשויה להיות נמוכה יותר. מצד אחר, יש הסתברות מסוימת שזה יצליח".

אם מדינות מתפתחות תלויות בכלכלה העולמית, האם ניתן לומר שהפרוטקציוניזם הוא האיום הגדול ביותר על צמיחתן?

"זו אכן בעיה רצינית, אבל הייתי אומר שהסבירות להתפתחות פרוטקציוניזם נמוכה. המיתון והירידה בצריכה בארה"ב, למשל, עלולים לגרום לירידה בצריכה גם במדינות אחרות, אבל יש גם צד שני. פורום 20 הכלכלות הגדולות בעולם (G20) הביע במפגש האחרון שערך עמדה ברורה נגד פרוטקציוניזם וייתכן גם שהמשבר הזה דווקא יוביל מדינות רבות לנסות ולתפוס נתחי שוק, כלומר, לבצע פעולה הפוכה מפרוטקציוניזם".

כיצד המשבר הזה ישפיע על חלוקת הצמיחה בקרב מדינות העולם?

"פה יש תהליכים ארוכי טווח וחזקים מאוד. המדינות המפותחות נהנות מ-65%-70% מהתוצר הגלובלי. אבל השיעור הזה נמצא בירידה עקבית. לפני 20 שנה השיעור הזה היה גבוה יותר. היום אנחנו נמצאים בעידן שבו שתי מדינות מתפתחות, סין והודו, מייצרות יחד 10% מהתוצר העולמי. כמה כלכלות קטנות ובריאות, בהן ישראל, ישובו לצמיחה בשנתיים הקרובות".

אם היית צריך להמר מי יהיו הכלכלות המתפתחות שיצמחו בשיעורים הגבוהים ביותר בעשור הקרוב - על מי היית מצביע?

"אחרי 25 שנות צמיחה כלכלית מהירה נראה היה שברזיל כבר מיצתה את הפוטנציאל שלה, אבל מתברר שאין זה כך. מה שקורה בברזיל הוא פשוט מדהים. הייתי מוסיף לרשימה גם את וייטנאם, סין והודו".

ומה עם מדינות אירופה?

"אני חושב שיהיה קשה למדינות מזרח אירופה לשוב לצמיחה מהירה. המכה שניחתה עליהן במשבר היתה קשה במיוחד. במערב אירופה ספרד סבלה מאוד מבעיה ספציפית - בועת נדל"ן משמעותית, אבל אירלנד עשויה להתאושש במהירות. גם לישראל יש סיכוי טוב".

אם מדברים על ישראל - האם אתה מכיר מדינות בעולם שכמעט 20% מתקציב ממשלותיהן מוקדש להוצאות ביטחון ושצמחו בשיעורים גבוהים?

"התשובה היחידה לכך יכולה להיות סין".

אבל סין גוררת 60 שנה של הזנחה כלכלית שמספקת לה מקור צמיחה אדיר.

"אז ייתכן שאין מדינות עם הוצאות בשיעור כה גבוה על ביטחון שצמחו בשיעורים כאלה. צמיחה בשיעורים גבוהים היא מחויבות גדולה מאוד, בתנאים אחרים חלק ניכר מההוצאה על ביטחון היה צריך להיות מושקע בצמיחה. לא הייתי אומר שלישראל, כמדינה עם הוצאות ביטחון כאלה, אין סיכוי לצמוח בקצבים גבוהים, אבל זה יהיה יותר קשה".

אם צמיחה מהירה חייבת להיות פרויקט לאומי שמונהג ומיושם על ידי ממשלות, אילו שיטות ממשל ידידותיות יותר לצמיחה כזו?

"לממשלות יש תפקיד מרכזי, אבל גם למגזר הפרטי. הממשלות אינן הישות היחידה שיכולה להגיע להישגים כאלה. אין עדות אמפירית לכך ששיטת ממשל כזו או אחרת מתאימה יותר לצמיחה מהירה. הודו, שהיא דמוקרטיה, נהנית מצמיחה מהירה מאוד, אבל 'הנמרים האסיאתיים' (ארבע מדינות מדרום מזרח אסיה - דרום קוריאה, סינגפור, הונג קונג וטייוואן - שיש להן היסטוריה של צמיחה מהירה במיוחד) החלו את דרכם עם שיטות ממשל ריכוזיות יותר. מה שכן הייתי אומר הוא שתכנון מרכזי לא עובד. הממשלות צריכות להיות יעילות ומוכשרות, המגזר הפרטי צריך להיות פעיל וצריך שיהיו חדשנות ותחרות".

בעצם הגדרה של משטר קפיטליסטי.

"אולי, אבל המשבר הזה לימד אותנו שהמודל הזה נחל לפחות כישלון משמעותי אחד - במערכת הפיננסית שלו. בסוף 2008 האשראי כמעט נפסק. זה היה יכול להיות אסון. רק הממשלות הצליחו להרחיק אותנו מהאסון הזה".

איזו תקופה מתאימה יותר לתכנון צמיחה מהירה - מיתון או צמיחה?

"התשובה היא שזה לא ברור. מצד אחד קל יותר לטעת מוטיווציה בתקופות צמיחה, אבל מצד אחר כשאתה בצמיחה ומרוויח הרבה כסף - איך אתה יכול לגייס אנשים לבצע שינוי עמוק? ייתכן שההזדמנות הגדולה יותר היא בתקופות משבר, וזו הזדמנות פוליטית".

כשהמשבר הנוכחי פרץ, רבים אמרו שהוא משבר של פעם במאה. האם אתה חושב היום שהוא אכן משבר בהיקף כזה?

"הייתי אומר שכן. כנראה שמשבר כזה הוא אכן די נדיר. אף אחד לא צפה אותו. משבר כזה, כשהמערכת הפיננסית כמעט קרסה, הוא נדיר. לא נראה משבר פיננסי כזה די הרבה זמן. נראה בועות של נכסים פיננסים - זה כן, אבל לא עם מנופים פיננסיים כאלה. אם לפני חצי שנה הייתי מודאג, היום הייתי אומר שאני זהיר".

לכתבה המקורית, לחצו כאן.