תחייתו של אש"ף - מלכודת דבש לישראל?

היעד האסטרטגי של החמאס הוא להשתלט על מוסדות אש"ף בהם ניכרת אחיזת אנשי תנועת הפת"ח. מול מי ישראל צריכה להתנהל- אש"ף או הרשות הפלסטינית?

המועצה המחוקקת הפלסטינית היוצאת אישרה בישיבתה האחרונה שורה של צווים נשיאותיים. בין השאר, אישרה המועצה סעיף שהושמט בזמנו מחוק היסוד של הרש"פ ולפיו כל חברי המועצה המחוקקת של הרשות יהיו חברים במועצה הלאומית של אש"ף (להלן המל"פ) (אל חיאת, 14/2).

מכון ראות טוען שמהלך זה עשוי לשרת את אינטרסים הן של החמאס והן של הפת"ח ולהחיות את אש"ף- לפיכך על ישראל לגבש עמדה ביחס לחלוקת הסמכויות בין הרש"פ לבין אש"ף.

מה הסוגיה?

מעמדו של אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני הוכר ע"י מדינות ערב (10/74), האו"ם (11/74) ישראל וארה"ב (9/93). בהתאם לכך, ועפ"י הסכם הביניים, אש"ף ייצג את הרש"פ במו"מ עם ישראל. בשנים האחרונות עבר מרכז הכובד המדיני והפוליטי מאש"ף לרש"פ, שהפכה להיות השותפה בפועל לתהליך המדיני (ר' הסתייגויות ישראל למפת הדרכים). בין אש"ף לרש"פ התגלע מאבק פומבי על סמכויות הייצוג הדיפלומטיות. למרות שאבו מאזן עומד בראש שני הארגונים, הוא הפך למייצג המובהק של הרש"פ במאבק זה.

אלא שלאחר הבחירות, החמאס שולט ברש"פ בעוד שהפת"ח שולט רק באש"ף. לפיכך, נראה שכעת חותר אבו מאזן להחיות את אש"ף על בסיס מעמדו כנציג הלגיטימי הבלעדי.

למה זה חשוב? למה עכשיו?

היעד האסטרטגי של החמאס הוא השתלטות על אש"ף והובלת התנועה הלאומית הפלסטינית כולה על יסוד אידיאולוגיה אסלאמית-לאומית. אולם, נראה שניצחון החמאס בבחירות היה בבחינת תקלה אסטרטגית עבורו, מאחר שהגיע מוקדם מהצפוי. לראשונה החמאס חשוף ללחץ ישיר, אשר עשוי לעמת אותו עם המתח שבין מחויבותו לאוכלוסיה לבין הטרור והאמנה.

שליטת הפת"ח ברש"פ שירתה את האסטרטגיה של החמאס, אשר התבססה על השפעה על התהליך המדיני מבלי לשאת באחריות לתוצאותיו. אחריות זו הוטלה על כתפי הפת"ח. לכן, בעקבות נצחונו עומד החמאס בפני התלבטות:
  • לנצל את ההצלחה ולנסות ולהדיח את הפת"ח גם מהשליטה באש"ף ולהשתלט על התנועה הלאומית הפלסטינית לאלתר.
  • או להשאיר את אש"ף בשליטה של הפת"ח, לעת עתה, שכן כך לא יצטרך החמאס לשאת בנטל המגעים עם ישראל ויוכל לשמור על עקרונותיו שבבסיסם אי-הכרה בישראל.

בימים האחרונים מסתמנת נכונות של החמאס להכיר בכך שהתהליך המדיני מנוהל מאש"ף. זאת על מנת להקשות על הקהילה הבין-לאומית להפעיל לחץ אפקטיבי על הרש"פ בראשותו. לפיכך, אישור החוק יביא ל:

  • לגיטימציה גוברת של אש"ף –חברותם של צירי החמאס במל"פ, מעניקה לכאורה לגיטימציה מחודשת לאש"ף כגוף שמייצג את כל הזרמים הפלסטיניים.
  • להמשך הדומיננטיות של הפת"ח באש"ף –לחמאס אין דריסת רגל אמיתית באש"ף: במועצה המחוקקת, 74 צירי החמאס מהווים כמעט 60% מתוך 132 צירים - במל"פ, הם יהוו פחות מ- 10% מתוך יותר מ- 800 צירים;יתר על כן,ההחלטות באש"ף מתקבלות בוועד הפועל(הזרוע המבצעת של אש"ף) שבו לחמאס אין ייצוג.
לפיכך, באישור החוק עשויה להיות שותפות אינטרסים בין החמאס לפת"ח: מצד אחד, החמאס ימשיך ללכת עם (השפעה על התהליך המדיני) ולהרגיש בלי (האחריות הנגזרת ממנה); מצד שני, הפת"ח ימשיך לקיים מראית עין של השפעה על התהליך המדיני.

כיווני חשיבה ופעולה

שתי הברירות של ישראל ביחס לכתובת הפלסטינית הם התנהלות מול אש"ף או מול הרש"פ:
למה אש"ף?
תמיכה ישראלית במהלך שמוביל אבו-מאזן קורצת לכאורה, שכן החייאת אש"ף משמעה:
  • שימור המבנה הרשמי של התהליך המדיני מול הפלסטינים כפי שעוצב עד כה על יסוד היותו של אש"ף הנציג הלגיטימי של הפלסטינים.
  • שימור הרלוונטיות של ההסכמים הקיימים.
  • הימנעות מצד ישראל והקהילה הבינ"ל ממתן לגיטימציה לשליטת החמאס ברש"פ.
למה רש"פ?
התנהלות עם אש"ף של אבו מאזן ולא עם הרש"פ של החמאס עלולה להיות מלכודת דבש:
  • אש"ף הוא לא כתובת אמיתית – הרש"פ היא השולטת בפועל בשטחי הגדה והרצועה. לפיכך, כל הסכם הנוגע לשטחים אלה לא ייושם ללא תיאום מלא עימה.
  • התנהלות מול אש"ף תאפשר לחמאס לעמעם את המתח שבין עקרונותיו האידיאולוגיים והמציאות המדינית המחייבות הכרה מעשית בהסכמים שנחתמו עם ישראל, ולפיכך, תקשה על הפעלת לחץ אפקטיבי על החמאס.
  • התנהלות מול הרש"פ תיצור בהירות ביחס לזהות הכתובת הפלסטינית בכל הנוגע לתושבי הגדה והרצועה.
  • התנהלות מול הרש"פ תיצור עקביות בין תוצאות הבחירות, כוחותיו וסמכויותיו של החמאס ואחריותו כלפי תושבי הגדה והרצועה. בכך שוברת ישראל את התבנית האסטרטגית על-פיה התנהל החמאס עד כה: "ללכת עם (סמכות) ולהרגיש בלי (אחריות)".