'חסמים פנימיים' בפני השתלבות החברה הערבית במשק הישראלי

'חסמים פנימיים' בפני השתלבות החברה הערבית במשק הישראלי, הם מנגנונים בתוך האוכלוסייה הערבית בישראל המקשים על הפיתוח הכלכלי של אוכלוסייה זו ועל שילובה בכלכלה הישראלית. ללא שילובה של האוכלוסייה הערבית בכלכלה, ישראל לא תוכל לקפוץ 'קפיצת מדרגה' כלכלית.

הגדרה

'חסמים פנימיים' בפני השתלבות החברה הערבית במשק הישראלי, הם מנגנונים בתוך האוכלוסייה הערבית בישראל המקשים על הפיתוח הכלכלי של אוכלוסייה זו ועל שילובה בכלכלה הישראלית.

רקע

הפערים בין האוכלוסייה היהודית לבין המיעוט הערבי ניכרים במדדים כגון התוצר לנפש וההכנסה ממוצעת.1 צמצום הפערים בין המגזרים ומיצוי הפוטנציאל הכלכלי של המגזר הערבי אמנם תלוי במדיניות ממשלתית המגובה בתקציבים, במשאבים ובשירותים,2 אולם גם בהתמודדות עם החסמים הפנימיים בחברה הערבית.

ללא שילובה של האוכלוסייה הערבית בכלכלה הישראלית, ישראל לא תוכל לקפוץ 'קפיצת מדרגה' כלכלית ולצמצם את הפערים מבחינת איכות החיים של תושביה ביחס למדינות המפותחות (ר' 'חזון ישראל 15').3

החסמים המרכזיים

ישנם כמה חסמים פנימיים מרכזיים בחברה הערבית: 4

  • כשלים בשלטון המקומי - השלטון המקומי הוא אחת המסגרות החשובות ביותר להתפתחות החברתית-כלכלית של אוכלוסיות המיעוטים במדינה.5 חלק מהכשלים בשלטון המקומי נובע ממדיניות מתמשכת של אפליה והזנחה מצד השלטון המרכזי. אולם להתנהלות של חלק מהרשויות הערביות עצמן יש גם כן חלק לא מבוטל במצב הכלכלי הרעוע של תושביהם. 6

    ניתן לחלק את הכשלים בשלטון המקומי לכמה קבוצות מרכזיות:7
  1. ניהול לא מקצועי: ניהול פיננסי לקוי ובניית תקציב לא מאוזן; מחסור באנשי מקצוע ומומחים בתחום המוניציפאלי; מעורבות גדולה של החמולה בבחירות ובניהול השלטון שמתבטאת במינויים לא ענייניים ובחלוקה לא עניינית של משאבים וטובות הנאה; היעדר מסורת של שירות ציבורי; אחריות נמוכה לקידום אינטרסים ציבוריים ומנהל תקין.

  2. לגיטימציה רעועה: השלטון המקומי לא תמיד זוכה לאמון וללגיטימציה מצד כל האוכלוסייה אותה הוא נועד לשרת, לרוב בשל אי-ניקיון כפיים של נבחרי הציבור ומרכיב החמולתיות הדומיננטי.

  3. מחסור במשאבים: גביית המיסים הנמוכה וההתנהלות הלא-מקצועית של השלטון המקומי ביישובים הערבים תרמו תרומה גדולה להתדלדלות הקופות בהן, גם אם הסיבה המרכזית למחסור במשאבים הוא האפליה בחלוקת משאבים ובהקצאת קרקעות לאזורי פיתוח מצד השלטון המרכזי. 8

  • חמולתיות - המבנה החמולתי (המשפחה המורחבת) בחברה הערבית הוא עדיין המסגרת החברתית החשובה והמשפיעה ביותר על התנהלות הפרט. פרט למינויים במישור המוניציפאלי אשר מבוססים על אינטרסים חמולתיים (ר' לעיל), המבנה החמולתי משפיע גם על חוסר יעילות במגזר העסקי הערבי. זאת משום שיזמים ערביים נוטים להעסיק את בני משפחתם המורחבת, גם אם הכישורים שלהם אינם המתאימים ביותר. שיקולים חמולתיים משפיעים גם על תופעה של אי-סחר בקרקעות. 9

  • הדרת נשים משוק העבודה - נשים ערביות רבות אינן יוצאות לשוק העבודה בשל חסמים מסורתיים. התוצאה היא הדרה משמעותית של נשים ערביות מכוח העבודה או הגבלה של המקצועות בהם הן עוסקות.10 יצוין שהדרת נשים משוק העבודה היא גם תוצאה של אי-תקצוב מצד המדינה של מסגרות לטיפולי יום לילדים והקמת מערך תחבורה משוכלל.11

  • אופי הבעלות על הקרקע - מדיניות הקרקעות של המדינה יוצרת מחסור בקרקעות לפיתוח והקמת יישובים חדשים לאוכלוסייה הערבית. יחד עם זאת, הבעלות הפרטית על הקרקע ביישובים ערביים12, היחס הערכי כלפי הקרקע בחברה הכפרית חקלאית, מנהגי ההורשה של הקרקע, הסירוב לסחר בקרקעות והפיצול של הקרקע בין יורשים רבים, מקשים אף הם על הקצאות שטחים ופיתוחם לשם הקמת מפעלים גדולים ואזורי תעשייה ועל יצירת שוק קרקעות ביישובים אלו. 13

  • קושי מיוחד לגיוס הון - פעילותם של היזמים הערביים בסדרי גודל קטנים מקשה עליהם להתמודד עם מונופולים ולחדור לשווקים חדשים.14

    היזמים הערבים מתקשים להתרחב ולעבור מעסק קטן לבינוני לנוכח בעיות בגיוס הון. ההון הראשוני שמגיע לרוב מהחמולה (הון עצמי) אינו מתועד לרוב. בשל חוסר היכולת של היזמים הערביים להציג אסמכתאות על הונם העצמי, הם מוגדרים ע"י הבנקים בדרגת סיכון גבוהה ומתקשים לקבל הלוואות נוספות להרחבת העסק. 15
  • ריבוי נשים (פוליגמיה) - תופעה זו של ריבוי נשים נפוצה בעיקר בקרב הבדווים באזור הנגב (ההערכות מדברות על כ- 20% עד ל-36% מקרב המשפחות שם). מצבן הכלכלי של משפחות אלה קשה יותר משום שהנשים אינן עובדות לרוב, וכך נאלץ מפרנס בודד לתמוך במספר רב של נפשות.16



1 כך למשל לעומת תוצר לנפש של 19000 דולר במשק היהודי, התוצר לנפש במגזר הערבי הוא של 8000 דולר בלבד. ההכנסה הממוצעות של משקי הבית הערביים מסתכמת ב-7590 ₪ שהיא 57% מזו של משקי הבית היהודיים. ר' מצגת שהוכנה ברשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים: אסטרטגיה של שילוב כלכלי.

2 כפי שטוען ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר, "מבחינת המשק מונח מתחת לאפינו משאב מוכר ולא מנוצל: מגזר שלם של 1.25 מליון נפש שמיקוד, יוזמה ונחישות יכולים להביא לצמיחתו המואצת באופן שיניע מנוע צמיחה חדש ורב עוצמה למשק כולו. למעשה, הדרך הקלה ביותר להשיג רמת חיים אירופית בישראל היא דרך צמיחתו של המגזר הערבי הנחשל במדינה". ר' זליכה ירון, מנוע צמיחה מתחת לאפנו: המגזר הערבי (1), 03/04/08; ר' גם דו"ח ישראל 2028 הטוען כי "הפוטנציאל הכלכלי והעסקי במגזר זה [המגזר הערבי] הוא גדול. אסור לישראל להזניח חלק כה גדול באוכלוסייה ולוותר על שיפור מצבו ועל תרומתו לכלכלה ולחברה" (עמ' 46).

3 כדי לצמצם את הפערים באיכות החיים בין המדינות המפותחות לבין ישראל על ישראל לצמצם את הפערים החברתיים-כלכליים בתוכה. אחד התנאים לקפיצת מדרגה חברתית כלכלית הוא זיהוי מנועי צמיחה בתחומים בהם סובלת ישראל מביצועים כלכליים שאינם משביעי רצון. מנוע צמיחה פוטנציאלי כזה הוא המגזר הערבי המונה כיום כ- 20% מכלל האוכלוסייה אולם תורם רק 8% לתמ"ג. ר' מסמך מכון ראות עקרונות וקווים מנחים לקפיצת מדרגה.

4 יצוין שמסמך זה עוסק בעיקר בחסמים פנימיים המתייחסים לכלל החברה הערבית ולא בחסמים ייחודיים המאפיינים אוכלוסיות מיעוטים ספציפיות כגון האוכלוסייה הדרוזית, הצ'רקסית או הבדווית.

5 השלטון המקומי חשוב יותר לאוכלוסיה הערבית מבחינות רבות מהפוליטיקה הכלל ארצית מסיבות מעשיות וסמליות: השפעתה של האוכלוסייה הערבית על הפוליטיקה הארצית אינה משקפת את חלקה היחסי באוכלוסייה, בעוד שהשלטון המקומי מהווה מעין 'אוטונומיה' של שלטון עצמי ערבי אותנטי; חברי השלטון המקומי הערבי מצטרפים אוטומטית לוועד ראשי הרשויות הערביות ובכך מוקנית להם השפעה גם בפוליטיקה הארצית; השלטון המקומי הוא המעסיק הגדול ביותר במגזר הערבי - של האוכלוסייה האקדמית ושל כלל האוכלוסייה; ולבסוף, השלטון המקומי מאפשר נגישות למשאבים ומאפשר חלוקת טובות הנאה ומינוי למשרות. ר' אבו שרקיה נאיף, "חסמים בניהול הרשות המקומית הערבית" בתוך אוסצקי-לזר שרה ורכס אלי (עורכים) הבחירות המוניציפליות ביישוב הערבי והדרוזי (2003): חמולתיות, עדתיות ומפלגתיות, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

6 ר' בנושא זה: עזייזה אסעד, גביש משה, אבו-בכר חוסאם ופתיר דן, "השלטון המקומי במגזר הערבי - כלי לסגירת פערים ושוויון בין המגזרים" בתוך מדיניות מיעוטים לישראל - ערביי ישראל, כנס הרצליה, 2003. למסמך המלא באתר של יוזמות קרן אברהם לחץ כאן.

7 ר' רכס אלי ואוסצקי-לזר שרה (עורכים), הבחירות המוניציפליות ביישוב הערבי והדרוזי (2003): חמולתיות, עדתיות ומפלגתיות, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

8 יצוין בהקשר זה כי מספר רב של יישובים ערבים אינו מוכר מצד הממשלה ולכן אין בהם השקעות ממשלתיות או שירותים מוניציפאליים. לפי עמותת במקום, בעיית הכפרים הלא מוכרים בולטת במיוחד בנגב, בו יש רק עשרה יישובים בדואיים מתוך 46 אשר זכו להכרה מהממשלה. השיקולים בעד ההכרה ביישובים אלה או בעד שילובם ביישובים קיימים חורגים ממסמך זה. נציין רק שלפי ניתוח מכון ראות, ללא שלטון מקומי אפקטיבי לא תהיה קפיצת מדרגה חברתית כלכלית במגזר הערבי.

9 המבנה החמולתי רק התחזק בשנים האחרונות ומנע תהליכי מודרניזציה בין השאר כיוון שהחברה הערבית צמחה ללא מרכז עירוני חזק ולא הייתה בה הגירה מהכפר אל העיר. ר' מוצטפא מוהנד, "הבחירות המקומיות בקרב המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל: התחזקותה של החמולה ושקיעת המפלגות", בתוך הבחירות המוניציפליות ביישוב הערבי והדרוזי (2003): חמולתיות, עדתיות ומפלגתיות, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

10 ראוי לציין שבקרב החברה הערבית יש סימנים לשינוי מגמה. נשים רבות מביעות רצונן להשתלב בשוק העבודה וליזום מקורות תעסוקה עצמאיים. לדוגמה, יוזמה של ארגון כיאן להקמת 'סופרמרקט נשים' בכפר מע'אר בשנת 2003. ר' אילני איילת, צמיחה מכיוון אחר, דו"ח שהוגש לקרן החדשה לישראל ולשתי"ל, 2005. למסמך המלא לחץ כאן.

11 ר' פפרמן בני, "הגדלת תעסוקת ערבי ישראל האם קיים סיכוי לכך? אחריות הפרט אל מול אחריות הממשלה", הרצאה במסגרת 'עבודה ושיח' - מפגשים בין יהודים ופלסטינים במערכות העבודה ובחברה האזרחית, 2008. למצגת המלאה לחץ כאן.

12 הקרקעות ביישובים הערביים הן ברובן בבעלות פרטית. לעיתים הבעלות על הקרקע אינה ידועה. ר' מצגת של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי אודות קרקעות בישראל.

13 ר' חמאיסי ראסם, "הבעלות על הקרקע כחסם בפני פיתוח", בתוך חסון שלמה וקרייני מיכאל (עורכים), הערבים בישראל: חסמים בפני שוויון, מכון פלוסהיימר למחקרי מדיניות, ירושלים, 2006. למסמך המלא לחץ כאן.

14 ר' שטאובר שוקי, "מה בולם את אנשי העסקים הערבים?", YNET, 22/12/05.

15 ר' שנל יצחק וסופר מיכאיל, "חסמים בפני הפיתוח הכלכלי של המשק הערבי בישראל", בתוך חסון שלמה וקרייני מיכאל (עורכים), הערבים בישראל: חסמים בפני שוויון, מכון פלוסהיימר למחקרי מדיניות, ירושלים, 2006. למסמך המלא לחץ כאן.

16 אורלי לוטן, פוליגמיה בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב, מוגש לוועדה לקידום מעמד האישה, מרכז המחקר והמידע בכנסת, 17/10/06. למסמך המלא לחץ כאן.