מגמת ההיפוך הפלסטיני בנוגע לשתי המדינות: האם עברנו את נקודת האל חזור?

התמיכה שהביעו בכירים פלסטינים בסופ"ש האחרון בפתרון המדינה האחת, אינו מקרי. גיליון זה של מראות מביא מבחר ציטוטים, התבטאויות ואירועים שעשויים ללמד שהפלסטינים קרובים ל'נקודת האל-חזור' בנוגע להיפוך בעמדתם הרשמית כלפי 'פתרון שתי המדינות' .

גיליון זה של מראות מביא מבחר ציטוטים, התבטאויות ואירועים שעשויים ללמד שהפלסטינים קרובים ל'נקודת האל-חזור' בנוגע להיפוך בעמדתם הרשמית כלפי 'פתרון שתי המדינות' (Two-State Solution).

במסמך שפרסם מכון ראות במאי 2008, נטען שמגמת ההיפוך בנוגע 'לפתרון שתי המדינות' בקרב המחנה הפלסטיני המתון מתעצמת (ר' מגמת ההיפוך הפלסטיני והערבי בנוגע לעקרון שתי המדינות).

בשבועות האחרונים נדמה שמגמה זו 'מזנקת', כשמספר הקריאות לאימוץ פתרון של מדינה אחת ולפירוק הרשות הפלסטינית (הרש"פ) גדל בצורה משמעותית וללא תקדים.

אף כי בריאיון ל- Wall Street Journal בסוף השבוע חזר נשיא הרש"פ אבו-מאזן על דרישתו לשתי מדינות, הוא הוסיף גם איום מרומז שיהיה "שינוי דרמטי בתנאי המו"מ עם ישראל אם הצדדים לא יגיעו בקרוב להסכם" (מתוך: הארץ, 21/9/08). ראש לשכתו של אבו-מאזן, רפיק אל חוסייני, כבר היה ברור הרבה יותר כשאיים שהרש"פ תפורק אם לא תהיה התקדמות במו"מ עם ישראל ( Ynet, 21/9/08).

אמירתו המפורשת של חוסייני הצטרפה לאמירות מפורשות ברוח זו מצד שורה של אישים פלסטינים בכירים שהיו מזוהים בעבר עם 'עקרון הפשרה ההיסטורית', כדוגמת סרי נוסייבה (מיוזמי 'המפקד הלאומי'1), אבו-עלא (שמשמש גם כראש צוות המו"מ הנוכחי) וכדורא פארס.

העובדה שהצהרות אלה לא מושמעות רק "באנגלית" לעיתונות הזרה, אלא מצויות בלב השיח הפנים פלסטיני, משקפת אפשרות של שינוי אסטרטגי אמיתי בעמדה הפלסטינית, ולא רק ניסיון לצבור הישגים נוספים במו"מ.

במסמך שפרסם מכון ראות לפני מספר שבועות, נטען כי תקופת המעבר בפוליטיקה הישראלית, הגעה ללא הסכם לתאריך היעד המקורי של ועידת אנאפוליס, וסיום רשמי של כהונת אבו-מאזן כנשיא הרש"פ בינואר 09'2, כל אלה עשויים לזרז את ההיפוך הפלסטיני בנוגע לפתרון שתי המדינות ולהפוך אותו לעובדה עוד לפני סוף השנה הנוכחית.

הציטוטים, ההתבטאויות והאירועים הבאים הם סממנים לכך שההיפוך הפלסטיני קרוב מתמיד:

  • אף כי טען מאוחר יותר שדבריו סולפו, צוטט אבו-מאזן כמאיים שיפרק את הרש"פ אם ישראל תשחרר את שרי החמאס בתמורה לשחרור גלעד שליט (הארץ, 31/7/08).

  • אבו עלא איים שאם ישראל תמשיך להתנגד להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' הפלסטינים ידרשו להפוך את ישראל למדינה דו לאומית אחת (NRG, 11/8/09).

  • סרי נוסייבה טען "שאם לא תהייה פריצת דרך מדינית עד סוף השנה הזאת, לא יהיה מנוס מתביעה למדינה אחת". (הארץ, 15/8/08). מאמר דעה ברוח זו פרסם השבוע נוסייבה גם ב - Newsweek (20/9/08).

  • כדורא פארס, בכיר בפת"ח ומהחתומים על הסכם ז'נבה, מאמין שפתרון שתי המדינות אינו ישים ותוהה היכן תקום המדינה הפלסטינית? "ישראל נמצאת ממילא בתוכנו... אני עדיין בעד פתרון שתי המדינות... אך זה אינו ריאלי". (New York Times, 3/9/08).

  • ראדי ג'יראי, חבר במשמרת הצעירה של הפת"ח, טען שהפת"ח צריך לקדם פתרון המבוסס על מדינה אחת שבה יהיה שוויון זכויות למוסלמים, לנוצרים וליהודים. (The Economist, 26/6/08).

  • נימר חאמד, עוזרו הקרוב של אבו מאזן, אמר "שאם יסרבו הישראלים לפתרון שתי המדינות הם יתמודדו עם הפתרון האחר והוא מדינה דו לאומית על כל האדמה הפלסטינית מהים לנהר". (העיתון הכוויתי אל ג'רידה, 23/8/08).

  • סאאב במייה, יועץ לענייני כלכלה בהתאחדות התעשיינים הפלסטינית, הזהיר שהצעדים שישראל עושה בשטח הופכים את פתרון שתי המדינות לבלתי ישים. האלטרנטיבה היא אסון, אולם המצב מתקרב לנקודת האל חזור. אם זה יימשך, עד סוף 2008 זה כבר עלול להיות מאוחר מדי. (Jerusalem Report, 19/8/08).

  • מאג'ד כאיילי תהה במאמר דעה בעיתון רב-תפוצה מדוע הפלסטינים כובלים עצמם רק לאופציית המו"מ, ומתעלמים מפתרונות אחרים כגון מדינה דו לאומית או מדינה פדראלית. "על הפלסטינית לשקול מחדש את עצם הרעיון של מדינה פלסטינית כיוון שהוא הפך בלתי ניתן להשגה וכיוון שישראל עושה כל שביכולתה לגמד, להחליש ולהפשיט אותו מכל משמעות ותוכן" (אל חיאת בתוך ה- MidEast Mirror, 24/7/08).

  • מאמר מערכת בעיתון פאן-ערבי רב-תפוצה טען שפתרון המדינה האחת היה ונותר הפתרון הטוב ביותר משום שהוא גם מעשי וגם מוסרי שכן הוא יקנה שוויון זכויות כולל במדינה דמוקרטית (אל-קדס אל-ערבי בתוך ה- MidEast Mirror, 18/8/08).

  • The Palestinian Strategy Group, קבוצה שעליה נמנים אינטלקטואלים, אנשי אקדמיה, פעילי זכויות אדם, יזמים ושרים לשעבר, פרסמה דו"ח הקורא לפלסטינים להחליף את אסטרטגית המו"מ המבוססת על פתרון של שתי המדינות ולעבור לאסטרטגיה המבוססת על פתרון של מדינה אחת.

אישים מקבוצה זו גם פרסמו עצומה ברוח זו בעיתון אל-חיאת הלונדוני שבה קראו לאבו-מאזן לחדול מהמו"מ ולדרוש מישראל לספח את השטחים הפלסטינים על תושביהם (הארץ, 11/9/08). 3



1 הסכם איילון נוסייבה (7/02) מציג מסגרת אפשרית להסכם שלום בין ישראל והפלסטינים על בסיס עקרון 'שתי מדינות לשני עמים' (להסכם המלא לחץ כאן)

2 יש כיום מחלוקת בין הפת"ח לחמאס אודות מועד קיומן של הבחירות לנשיאות הרש"פ, האם הם ייערכו בשנת 2009 או 2010. החמאס טוען שהבחירות צריכות להיערך בינואר 2009 כיוון שחוק היסוד הפלסטיני קובע שהבחירות לנשיאות יתקיימו כל ארבע שנים והבחירות האחרונות נערכו בשנת 2005. ללא בחירות, תפקיד הנשיא ימולא על ידי דובר הפרלמנט שהוא איש חמאס (עבד אל-עזיז דוויכ, או סגנו אחמד בחר).

הפת"ח לעומת זאת טוען שהבחירות צריכות להיערך בינואר 2010 כיוון שלפי חוק הבחירות הפלסטיני, הבחירות לנשיאות ולפרלמנט צריכות להיערך בו זמנית. בחמאס, מכל מקום, הצהירו שלא יקבלו את סמכותו של אבו מאזן כנשיא אחרי ינואר 2009. להרחבה בנושא זה ר' Nathan J. Brown, Palestinian Presidential Election, Carnegie Endowment for International Peace, July, 2008.

3 בין החותמים על העצומה גם ג'יבריל רג'וב, האחראי לשעבר על הביטחון המסכל בגדה; מוחמד שתייה נשיא המועצה הכלכלית הפלסטינית לפיתוח והשקעות ושר השיכון בממשלת אבו מאזן; סמיר אבו עיאש ומאזן סונקרוט, שרים לשעבר בממשלת החמאס; האני אל מצרי, מבכירי המוציאים לאור הפלסטינים; הפרופסורים עלי ג'רבאווי ואיאד ברגותי מאוניברסיטת ביר זית; ועשרות אנשי ציבור, אקדמאים, אנשי עסקים ותקשורת.