מגמת ההיפוך הפלסטיני והערבי בנוגע לעקרון 'שתי המדינות'

גיליון זה של מראות מביא מבחר התבטאויות ואירועים שמשקפים מגמה של היפוך כלפי עיקרון 'שתי המדינות' (Two-State Solution) בקרב המחנה הפלסטיני 'המתון', כמו גם בקרב גורמים במערכת הבין-ערבית ובקרב ערביי ישראל.

גיליון זה של מראות מביא מבחר התבטאויות ואירועים שמשקפים מגמה של היפוך כלפי עיקרון 'שתי המדינות' (Two-State Solution) בקרב המחנה הפלסטיני 'המתון', כמו גם בקרב מדינות ערב וערביי ישראל.

בהכרזת אלג'יר (11/88), הכיר אש"ף לראשונה בעקרון החלוקה של 'פלסטין ההיסטורית' לשתי מדינות. מאז, עיקרון 'שתי המדינות'1 נחשב ליעד המוצהר של התנועה הלאומית הפלסטינית ושימש כבסיס לתהליך אוסלו (93-01), למפת הדרכים (4/03) ולתהליך אנאפוליס.

אולם בשנים האחרונות חל כרסום בעקרון זה. הלגיטימציה של אש"ף - הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני - לקבוע את יעדי התנועה הלאומית הפלסטינית נפגעה קשות לנוכח עליית החמאס ותנועות נוספות שלא שולבו במוסדות אש"ף. סקרים שנערכו לאחרונה בקרב הפלסטינים מראים שהתמיכה בחמאס ממשיכה להתעצם.2

מסמך זה מראה שההיפוך כלפי עיקרון שתי המדינות מחלחל גם ללב המחנה הפלסטיני 'המתון', בקרב אלה שהיו מזוהים יותר מכל עם עיקרון הפשרה ההיסטורית. שלא כמו הפלגים האסלאמיים-רדיקליים בחברה הפלסטינית שמאז ומתמיד שללו את פרדיגמת שתי המדינות, ישנם גורמים מתונים שמטילים ספק בישימות של פתרון שתי המדינות ובתוחלת של המו"מ הנוכחי עם ישראל.3 על רקע המגמות שתוארו לעיל, קיים חשש שכישלון התהליך המדיני יביא להיפוך פלסטיני רשמי בנוגע לעיקרון 'שתי המדינות' ולקריאה פלסטינית חד-משמעית לכונן מדינה אחת על כל שטח 'פלסטין ההיסטורית' על בסיס 'קול אחד לכל אחד'.4

מסמך זה מצביע גם על האפשרות שמגמת ההיפוך כלפי עיקרון 'שתי המדינות' מחלחלת בקרב מדינות המערכת הבין-ערבית ואף בקרב ערביי ישראל. לאחרונה חודש הוויכוח בין מדינות הליגה הערבית אודות התבונה שבהמשך אימוץ יוזמת השלום הערבית המבוססת על עיקרון 'שתי המדינות'. אף כי בסופו של דבר אושררה היוזמה מחדש, נקבע שהאשרור הבא כבר יותנה בהתקדמות מדינית. הוויכוח ממחיש שהקונצנזוס הערבי סביב יוזמת השלום הערבית מתפורר.

יתרה מכך, ישנם סימנים שגם בקרב ערביי ישראל הולך ונשחק הקונצנזוס סביב עיקרון 'שתי המדינות'. בשנה שעברה, פרסמו ארגונים מובילים מקרב ערביי ישראל ארבעה מסמכים שונים המוכרים כ'מסמכי החזון'. אף כי מסמכים אלה היו 'קשים לעיכול' לנוכח קריאת התגר שלהם על היהודיות של מדינת ישראל, הם קיבלו כהנחת עבודה את עקרון 'שתי המדינות'. הצהרות של מנהיגים בציבור הערבי בישראל לאחרונה, מצביעות על כך שאפשר שהקונצנזוס סביב 'הנחת עבודה' זו נשחק.

גורמים במחנה 'המתון' מכשירים את הקרקע לפתרון המדינה האחת

הקיפאון במו"מ הביא מנהיגים פלסטינים מהמחנה 'המתון' להזהיר (או לאיים) שכשלון התהליך המדיני יביא לקריסת הרשות הפלסטינית. נדמה שכמה מהם אף מכשירים את הקרקע לדרישה פלסטינית למדינה אחת וחזרה למאבק המזוין נגד ישראל.5

  • ראש צוות המו"מ הפלסטיני סאעב עריקאת הזהיר שהרשות הפלסטינית תקרוס אם לא יושג הסכם שלום בשנת 2008, ולכך יהיו השלכות הרות אסון (AFP, 19/03/2008).

  • ראש גדודי חללי אל-אקצה לשעבר בג'נין, זכריה זביידי, הזהיר שאם לא תוקם מדינה פלסטינית עד סוף 2008, הפלסטינים 'יעיפו' את הרשות הפלסטינית (הארץ, 4/4/08).

  • זיאד אבו זיאד, שר לשעבר ברש"פ ומותיקי צוות המו"מ הפלסטיני, הזהיר "שנותרו רק עוד שנתיים או שלוש (לתהליך המדיני). אם הצדדים לא יצליחו להגיע לפתרון שתי המדינות, כולם יאמצו את עיקרון המדינה האחת" (Atlantic Magazin, 5/2008).

  • אבו-מאזן אמר לאחרונה שהוא אינו שולל חזרה למאבק מזוין בישראל (YNET, 28/2/2008).

  • נציג הרש"פ בלבנון עבאס זאכי אמר לאחרונה "שתהליך מדיני ללא שימוש בנשק לא יביא לתוצאות". זאכי הזכיר שלפי 'תוכנית השלבים', מדינה פלסטינית בגדה המערבית היא השלב הראשון בדרך לקריסתה של ישראל (ממר"י, 9/4/08).

  • אחמד חאלידי, עוזר קרוב של אבו-מאזן, טען שמדינה פלסטינית אינה מספקת פתרון הוגן וצודק לפלסטינים ושהם צריכים לשקול פתרון המבוסס "על כבוד, שוויון והדדיות, ותחושה של שותפות אמיתית בקרקע" (Guardian, 13/12/07).

  • איש פת"ח המעורב ביוזמת ז'נבה אמר לכתב הארץ עקיבא אלדר שאם לא תושג התקדמות מדינית עד סוף 2008, הוא ידרוש שצה"ל יקבל אחריות מחודשת על השליטה ברש"פ וידרוש לעבור ממאבק לעצמאות למאבק על שוויון זכויות (הארץ, 22/2/08).

  • אבו-מאזן חילק בכינוס הוועד הפועל של אש"ף ובמפגש נוסף עם עיתונאים עותקים של מאמר שכתב שר ירדני לשעבר (ממוצא פלסטיני) הקורא לפירוק חד צדדי של הרש"פ. (גסאן חטיב, Bitterlemons, 10/3/08).

בדרך להיפוך ערבי בנוגע לפתרון שתי המדינות

המבוי הסתום במו"מ בין ישראל ואש"ף הביא את חברות הליגה הערבית לשקול מחדש את תמיכתן ביוזמת השלום הערבית. היוזמה אומצה לראשונה בפסגה הערבית בביירות (3/02), וסימלה אימוץ עקרוני של פרדיגמת 'שתי המדינות' ע"י מדינות ערב.

  • מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, אמר ש- (למרות אשרורה מחדש של היוזמה) מנהיגי מדינות ערב החליטו לבחון ולהעריך מחדש את האסטרטגיה הערבית כלפי התהליך המדיני. מוסא העריך שבחינה או הערכה מחודשת כזו עשויה להתרחש עוד במהלך שנת 2008 (YNET, 29/3/08).

  • נציג ערב הסעודית בליגה הערבית, אחמד אל-קטן, אמר שהיוזמה הערבית לא תמתין לעד (סוכנות מען, 3/16).

  • חוסאם זאכי, דובר משרד החוץ המצרי אמר "..שהאתגר הוא (להחליט) אם להמשיך ולעבוד עם הישראלים והפלסטינים לטובת פתרון המבוסס על שתי המדינות.. או להיכנע לרצונם, לתוכניותיהם ולרעיונות של אלו המנסים לשנות את המציאות בשטח ולגרום לכך שפתרון שתי המדינות יהיה בלתי אפשרי". (ניו-יורק טיימס, 22/2/08).

  • עדנאן אבו עודה, שר ירדני לשעבר ממוצא פלסטיני, קרא בערוץ אל-ג'זירה לאבו מאזן לשקול ברצינות לפרק באופן חד צדדי את הרש"פ ובכך לאלץ את ישראל לבחור בין פתרון שתי המדינות למדינה דו-לאומית אחת (אל-ג'זירה, 14/02/08).

מגמת ההיפוך של ערביי ישראל בנוגע לפתרון שתי המדינות

הצהרות שנשמעות לאחרונה בקרב מנהיגי הציבור הערבי בישראל אינן עולות בקנה אחד עם עיקרון 'שתי המדינות' וחותרות תחתיו במשתמע. אפשר שהצהרות אלה הן אינדיקציה למפנה אידיאולוגי בקרב ערביי ישראל כלפי עקרון זה.

בנוסף להשוואות בין ישראל לבין משטר האפרטהייד בדרום אפריקה (שנקשרות במשתמע לעיקרון 'קול אחד לכל אחד'), משמיעים לאחרונה מנהיגי הציבור הערבי בישראל עמדות רדיקליות יותר כלפי 'הסוגיות התלויות ועומדות' בין ישראל לפלסטינים ובכך מחבלים באפשרות ההצלחה של המו"מ ומאותתים שלא יקבלו כל הסכם בין ישראל לאש"ף.

התבטאויות אלה הופכות את המו"מ למלכודת עבור ישראל: אם יושג הסדר במו"מ עם הפלסטינים, הלגיטימציה שלו תוטל בספק לנוכח עמדות ערביי ישראל; אם ייכשל המו"מ, תוכשר הקרקע לקידום רעיון המדינה האחת ויגבר הספק בנוגע לאפשרות ליישם את עיקרון 'שתי המדינות'.

  • המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל' (עדאלה) שוקל להציע חוקה חדשה שתקרא לכינון משטר חוקתי על-לאומי ב'פלסטין ההיסטורית' ולזכאות של הפליטים הפלסטינים לממש את זכות השיבה (Adalah Newsletter, 12/07).


    למרות שאין בהצעה אזכור מפורש לנושא הגבולות, היא קוראת תיגר על פתרון 'שתי המדינות' ומקדמת את הרעיון של מדינה דו-לאומית אחת (הארץ, 20/12/07).

  • חבר הכנסת ואסל טהא מבל"ד אמר שערביי ישראל הם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני וקשורים לזכות השיבה...ישנם 250,000 פליטים פנימיים החיים בישראל (יהונתן דחוח-הלוי, NFC).

  • מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה, אסעד גאנם, אמר שפתרון שתי המדינות אינו יכול להיות מיושם ללא הסכמתם של הפלסטינים החיים בישראל (שם).

  • חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה אמר בהרצאה 'בשבוע האפרטהייד הישראלי' בטורונטו, שישראל היא למעשה השודדת הגדולה ביותר במאה ה-20. (Jerusalem Post, 18/2/08).


  • 'בכינוס דוחה על דמוקרטיה' שנערך לאחרונה, האשים חבר הכנסת אחמד טיבי את ישראל שהיא "מפלה את אזרחיה הערבים ומקיימת משטר אפרטהייד בשטחים" (הארץ, 15/4/08).



1 הכרזת העצמאות הפלסטינית (11/88) מבוססת על החלטה 181 של המועצה הכללית של האו"ם ('תוכנית החלוקה'). בהכרזה, הזכיר יאסר ערפאת גם את החלטה 242 הקוראת ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי על בסיס פשרה טריטוריאלית.

2 עיתון ה- Jerusalem Post (3/08) פרסם סקר דעת קהל לפיו ראש ממשלת החמאס אסמאעיל הנייה זוכה לתמיכה רבה יותר מנשיא הרש"פ אבו מאזן גם בגדה המערבית וגם ברצועת עזה.

3 לפי דיווחים שונים אבו-מאזן ופיאד פסימיים בנוגע לאפשרות הגעה להסכם עד סוף 2008. (מען, 16/3/08); YNET, 8/2/08).

4 ר' כישלון התהליך המדיני: סכנת פירוק הרש"פ.

5 קול שונה ובודד היה של יאסר עבד רבו, ראש הועד הפועל של אש"ף, שקרא לפלסטינים ללמוד מהניסיון של קוסובו ולהכריז עצמאות באופן חד צדדי. (YNET, 20/2/08).