פריצת מעבר רפיח שוחקת את האופציה החד צדדית

בצד הסכנות הביטחוניות, פריצת הגבול בין מצרים לעזה יוצרת גם סכנות מדיניות לישראל, בראש ובראשונה שוחקת שחיקה נוספת את החלופה החד צדדית של ישראל.

פריצת הגבול בין מצרים לעזה בשבוע האחרון מחייבת הערכת מצב מחודשת של היחסים בין ישראל לפלסטינים.
עיקר הדאגה, כך נדמה, נוגעת להשלכות הביטחוניות שיש לפריצת הגבול וביניהן, הברחות נשק, התרחבות תשתית הטרור והסתננות של חוליות מחבלים לשטחה של ישראל.
ואולם, לצד ההשלכות הביטחוניות של אירוע זה, ישנן גם השלכות מדיניות אשר טרם נבחנו, ובראשן שחיקת החלופה החד צדדית של ישראל.

לאחר ההתנתקות מעזה (8/05), חתמה ישראל על הסכם המעברים (11/05). אפילו לאחר השתלטות החמאס על עזה, ואף כי ההסכם לא יושם במלואו, לישראל נשמרה הזכות להורות על סגירת המעברים במקרה של התרעות ביטחוניות.

שחיקת 'המונופול' הישראלי על מעברי הגבול לנוכח קריסת הגבול המצרי-עזתי, יוצרת סימן שאלה בנוגע לקיומה של חלופה לנסיגות ישראליות חד צדדיות נוספות גם בגדה המערבית, במקרה הצורך. זאת משום שישראל תתקשה לסגת משטחים פלסטינים בגדה לפני שיובטחו האינטרסים הביטחוניים שלה. אמנם נשק הוברח לרצועה עם טרם קריסתו הפיזית של הגבול, אולם 'המעבר החופשי' בגבול עזה מצרים יוצר מציאות ביטחונית חדשה ומאיימת מסוג שונה לחלוטין.

ההשלכות של האירועים ברפיח רלוונטיות גם למו"מ הנוכחי המתנהל בין ישראל לאש"ף: מרחב התמרון של ישראל סביב שולחן המו"מ קטן לנוכח שחיקת האופציה החד צדדית. זאת משום שהפלסטינים עשויים לחשוב שנסיגה ישראלית מהגדה תתאפשר רק באמצעות המו"מ עימם. עמדה זו משפרת את עמדות המיקוח של הפלסטינים במו"מ.

כך למשל, עשויות להישחק דרישותיה הביטחוניות של ישראל ובראש ובראשונה הדרישה לפירוז המדינה הפלסטינית.