דה-לגיטימציה בסיסית לישראל

מושג זה מצביע על תופעה בה קבוצה של ארגונים בין-לאומיים, שאינם קשורים לכאורה, בוחרים בסוגיות תורניות לתקוף את זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

הגדרה

המושג דה-לגיטימציה בסיסית לישראל מתייחס להתכנסות של תנועות, איגודים וארגונים, אשר אינם קשורים, לכאורה, בינם לבין עצמם, סביב סוגייה תורנית העומדת ותלויה כלפי מדינת ישראל, וזאת על רקע דחיית קבלת יהודיותה של מדינת ישראל.

רקע

מגוון מדינות, תנועות, איגודים וארגונים אינם מקבלים את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת ישראל ולפיכך את יהודיותה של ישראל. גופים אלה, הכוללים, בין השאר, מדינות ערביות, מדינות עולם שלישי, תנועות אסלאמיות, תנועות שמאל קיצוניות אירופאיות וקבוצות אנטישמיות, הפכו את הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל לדפוס מכונן של פעולתן. המושג הנ"ל מתייחס לתהליך המוביל גופים אלה לשתף פעולה במהלכים דיפלומטיים והסברתיים כנגד מדינת ישראל. להלן שתי דוגמאות:

  • וועידת דרבן (דרום-אפריקה, 2002) התקיימה בחסות האו"ם. סדר יומה היה מאבק כנגד גזענות. ואולם, מוקד תשומת הלב היה תעמולה אנטי-ציונית/ישראלית חריפה;
  • סוגיית גדר הביטחון הפכה להיות אבן שואבת לגופים אלה, אשר תומכים במסע תעמולה חריף כנגד מדינת ישראל השולל מכל וכל את זכותה של ישראל לבנות את גדר הביטחון תוך דחיית כל הטיעונים של ישראל בדבר ההגנה העצמית.

משמעות הדה-לגיטימציה הבסיסית היא כי הקבוצות השונות תמשכנה להתכנס סביב סוגיות הנובעות מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. לפיכך, גם מחוות ישראליות כגון צעדים בוני-אמון כלפי הפלסטינים עשויות לקצור "רווחים" בינלאומיים לטווח הקצר בלבד, משום שהכוחות הפועלים לדה-לגיטימציה ייתכנסו תמיד סביב הסוגיות הבאות התלויות ועומדות בין ישראל לפלסטינים.

יתרה מכך, תופעת הדה-לגיטימציה הבסיסית מרמזת על כך כי גם לאחר יישומו של הסכם קבע המביא לסופיות הסכסוך ולסופיות תביעות בין ישראל לפלסטינים, עשוייה המערכה של הדה-לגיטימציה להימשך. סוגיות נוספות אשר עשויות להפוך להיות אבן שואבת לדה-לגיטימציה בסיסית כוללות, לדוגמא, את מעמד ערביי ישראל החיים במדינה המגדירה עצמה יהודית; הנשק הבלתי-קונבנציונלי הישראלי; או יישומם של ההסדרים במקומות הקדושים.