קידום המדינה האחת

מושג זה מנתח את הטיעונים השוללים את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בארץ ישראל ומצדדים בכינון מדינת כל אזרחיה או מדינה דו-לאומית.

הגדרה

המושג הדיון הנוכחי בטיעון המדינה האחת מתייחס לטיעונים המתהווים הנשענים על תיאוריות פוליטיות ליברליות תוך התבססות על מגמות דמוגרפיות לצורך שלילה של זכות העם היהודי להגדרה עצמית בארץ ישראל. הטיעונים בעד המדינה האחת הם מרכיב באיום המדינה האחת ומהווים מופע חדש של האנטי-ציונות.

רקע

  • עיקרי טיעון המדינה האחת במופעו העכשווי הם:
  1. מדינות המבוססות על יסודות דתיים או אתניים הן פגומות. רק מדינות המבוססות על יסודות דמוקרטיים, פלורליסטיים ושוויוניים הן לגיטימיות;
  2. ישראל היא מדינה המבוססת על יסודות דתיים ו\או אתניים ולכן אינה לגיטימית.
  3. לפיכך, ישראל, במתכונתה הנוכחית, צריכה להשתנות;
  4. יתרה מכך, בעת הקמתה של מדינת ישראל ב-מלחמת 1948 נפגעו תושבי הארץ הפלסטינים. רבים מהם הפכו לפליטים ואילו אחרים, אשר נשארו במקום מגוריהם, איבדו רכוש ואדמות. עוול זה טרם תוקן;
  5. הפתרון לשתי הבעיות הוא כינון מדינה אחת יהודית-ערבית, דמוקרטית פלורליסטית ושוויונית (מדינת כל אזרחיה) בשטחים שבשליטת ישראל כיום (ראה ישראל גופא, מזרח ירושלים, ההתנחלויות בגדה המערבית וברצועת עזה);
  6. במדינה כזו יוכלו יהודים להישאר במקום מגורם הנוכחי (כולל בחלק מן ההתנחלויות) ויתאפשר לתת סעד לעוול שנגרם לאוכלוסייה הפלסטינית.
  • המרכיב הדמוגרפי

המופע העדכני של טיעון המדינה האחת צובר תאוצה כתוצאה ממגמות דמוגרפיות עכשוויות. קצב הגידול של האוכלוסייה הערבית בשטח שבשליטת ישראל גבוה במידה משמעותית מקצב הגידול של האוכלוסייה היהודית. כבר יהיה רוב ערבי
בשטחים אלה. ככל שהציבור היהודי הופך למיעוט, יקשה על ישראל להישאר גם יהודית וגם דמוקרטית.1

  • שני מאפיינים חשובים של המופע הנוכחי של טיעון המדינה האחת
  1. יהודים יכולים להישאר – העמדה הערבית והפלסטינית המסורתית גרסה שרק יהודים שחיו בארץ ישראל המנדטורית לפני 1947, יוכלו להישאר בה. במופעו העדכני, טיעון המדינה האחת לא כולל דרישה לסילוק היהודים שהגיעו למדינת ישראל לאחר כינון מדינת ישראל ב- 1948. לעיתים אף ניתן למצוא עידוד להישארות יהודים, כולל המתיישבים בהתנחלויות בשטחים שכבשה ישראל ב- 1967.
  2. אין צורך בשימוש בכוח כאמצעי לחיסול יהודיותה של ישראל - הדיון העכשווי במדינה האחת מתבסס על טיעונים ערכיים, מחד, ועל מימד הזמן והדמוגרפיה, מאידך, ולא על השימוש בכוח. בהנחה שהמדינה שתבוא במקומה של מדינת ישראל תהיה דמוקרטית, ישיגו הפלסטינים את מטרתם באמצעים לא אלימים;2


1 על התחזיות הדמוגרפיות, ר: ארנון סופר, ישראל, דמוגרפיה 2000 – 2020: סיכונים ואפשרויות, (חיפה: הקתדרה לגיאואסטרטגיה, המרכז לחקר הביטחון הלאומי, 2001); ר' גם:

Della Pergola Sergio, “Demography in Israel/Palestine: Trends, Prospects, Policy Implications”, IUSSP XXIV, General Population Conference, Salvador de Bahia, International Union for the Scientific Study of Population, 2001.

2 כפי שצוטט יאסר ערפאת: "הרחם של האישה הפלסטינית הוא הנשק הטוב ביותר". הציטוט מ: Peter Hirschberg, "Hello, I’m Israeli-Palestinian", Inter Press Service News Agency, 2004.
מקורות נוספים

מקורות

  1. סופר ארנון, ישראל, דמוגרפיה 2000 – 2020: סיכונים ואפשרויות, חיפה: הקתדרה לגיאואסטרטגיה, המרכז לחקר הביטחון הלאומי, מרץ 2001.
  2. Della Pergola Sergio, “Demography in Israel/Palestine: Trends, Prospects, Policy Implications”, IUSSP XXIV, General Population Conference, Salvador de Bahia, International Union for the Scientific Study of Population, 2001.
  3. Hirschberg Peter, "Hello, I’m Israeli-Palestinian", Inter Press Service News Agency, 2004.
  4. Jarbawi Ali, reported in Peter Hirschberg, “Hello, I’m Israeli-Palestinian” Inter Press Service News Agency, 2004.
  5. Judt Tony, “Israel: The Alternative,” The New York Review of Books, Vol. 50, No. 16, Oct. 23, 2003.
  6. Khalidi Ahmad Samih, “A One-State Solution,” The Guardian, Sept. 29, 2003
Tarazi Michael, “Why Not Two Peoples, One State?,” New York Times, Oct. 3, 2004; “Kicking the Beehive”, Ha’aretz, Oct. 20, 2004.