מאנאפוליס למצב הקבע

על ישראל לשקול לעמוד על מימוש השלב השני של מפת הדרכים שקובע כי תכונן מדינה פלסטינית בגבולות זמניים לפני הסכם הקבע. ישראל יכולה לפעול כבר כעת, במקביל למו"מ, להכשרת הקרקע לכינונה של מדינה כזו.

לפי עיתון הארץ (11/13/07), התהליך המדיני שיחל לאחר ועידת אנאפוליס יתייחס לסוגיות הליבה ומטרתו תהיה הגעה להסכם קבע.

דרישת הפלסטינים לדון באמצעות הסכם אחד מקיף במצב הקבע (יישוב הסוגיות ההיסטוריות הקמת מדינה פלסטינית ריבונית, וכינון יחסים תקינים בין שתי המדינות) עשויה להוביל את ישראל והפלסטינים למבוי סתום לנוכח:

  • הדינמיקה של 'הכל או כלום' - דרישת הפלסטינים משמעה הפיכת המו"מ הישראלי-פלסטיני לשיח של 'הכל או לא כלום'. כלומר, מבלי להסכים על כל הסוגיות, לא ייחתם הסכם. גישה כזו מצמצמת את הסיכוי להשיג הסכם באופן משמעותי.
  • יכולת החמאס להקשות על אשרור ויישום הסכם של קבע - הפיצול בין פתח לחמאס מסבך את תהליך אשרורו של הסכם קבע באמצעות משאל-עם או דרך אש"ף. יתר על כן, שלטון החמאס לא יאפשר את יישומו המלא של הסכם הקבע.

על ישראל לשקול לעמוד על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (מפג"ז) לפני מצב קבע, כפי שנקבע בשלב השני של מפת הדרכים. מדינה כזו תתאים ליכולת ה'עיכול' של המערכת הפוליטית הישראלית ותאפשר לישראל לאמץ גישת הפיצול והדילול של סוגיות הקבע - קרי, במקום חתימה על הסכם אחד מקיף מל הפלסטינים, ישראל תוכל לכאורה לחתום עם הצד הפלסטיני על סדרת הסכמים שהם בבחינת פרקים של הסכם הקבע, ואשר בכוחם לעצב את מצב הקבע.

למרות שאבו-מאזן דחה עד כה את רעיון המפג"ז, ישראל עדיין תוכל להפיק תועלת אם תפעל להכשרת הקרקע להקמת מדינה פלסטינית :

  • ישראל תרוויח מקיומה של רשות פלסטינית בעלת סממנים של מדינה שכן מהלך זה מעגן את עקרון ההפרדה ומצמצם את אחריותה של ישראל כלפי האוכלוסיה הפלסטינית.
  • קידום הרש"פ למעמד של מדינה דה-פקטו, עשוי לכאורה לאפשר לישראל להביא לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית באמצעות הכרה חד-צדדית.

לפיכך, ישראל יכולה לפעול כבר כעת, במקביל למו"מ, ולהעביר סמכויות וכוחות לרש"פ על מנת לשדרג את מעמדה המדיני-ריבוני.