ההוצאה החברתית: שאלה של אפקטיביות, ולא גודל

ציר מרכזי בשיח הכלכלי-חברתי בישראל מאורגן סביב השאלה האם הגידול בהוצאה החברתית צריך להיות מותאם לגידול בתוצר. מכון ראות מציע לבחון את ההוצאה החברתית לפי יעילותה בשיפור החוסן הכלכלי של תושבי ישראל.

מעבודה שנעשתה במרכז טאוב עולה כי בשנים 2003-2007 התרחשו שתי מגמות מנוגדות. מצד אחד, חלה עליה בצמיחה: באותן שנים, קצב הגידול בתמ"ג עלה מ-1.5% ל6.6%. במקביל באותה תקופה, חלה ירידה בהוצאה החברתית כאחוז מהתוצר מ-19% ל-17%.

ממצאי המכון מעלים את הנקודה כי ציר מרכזי בשיח הכלכלי-חברתי בישראל מאורגן סביב השאלה: האם הגידול בהוצאה החברתית צריך להיות מותאם לגידול בתוצר? דיון הנע סביב שאלה זו מייצג גישות אידיאולוגיות השונות בעמדתן כלפי פערים חברתיים: ניאו-ליבראלית וסוציאל-דמוקרטית. דיון זה אינו רלוונטי לקידום איכות החיים של תושבי ישראל.

המוקד הרלוונטי הוא חוסן כלכלי: יכולתו של אדם להתקיים בכבוד, לשפר את רווחתו, ולהתמודד בהצלחה עם שינויים פתאומיים במצבו האישי, המשפחתי והתעסוקתי.

לכן, שאלת מפתח, ללא קשר לאחוז התמ"ג המופנה להוצאה חברתית, היא שאלה של יעילות ולא כמות ההקצאה: האם הכספים המופנים להוצאה החברתית בישראל משפרים החוסן הכלכלי של אוכלוסיות חלשות?

למידע נוסף בנושא זה ר':

מדד החוסן הכלכלי להערכת מצב העוני בישראל

מקורות

מוטי בסוק ,"מרכז טאוב: הצמיחה ב - 2006 לא צמצמה את הפערים החברתיים", הארץ, 4/11/2007 לכתבה המלאה