הדילמות של ישראל בנוגע לחמאס

ההצהרות כי פעולה צבאית היא בלתי נמנעת, למרות שאינה נתפסת כפתרון לטווח ארוך, מעידות על המתחים והדילמות הניצבים בפני מקבלי ההחלטות בישראל לנוכח שלטון החמאס ברצועת עזה.

על רקע הברחות הנשק לעזה והמשך שיגור רקטות הקסאם, אמר בשבוע שעבר שר הביטחון, אהוד ברק, כי "כל יום שעובר מקרב אותנו לפעולה רחבה בעזה".

ההצהרה כי פעולה צבאית היא בלתי נמנעת, למרות שאינה נתפסת כפתרון לטווח ארוך, מעידה על המתחים והדילמות הניצבים בפני מקבלי ההחלטות בישראל לנוכח שלטון החמאס ברצועת עזה:

  1. התחזקות החמאס או המשך ירי טילי קסאם? - האמצעים שבהם נוקטת ישראל היום, כמו מתקפות אוויריות וחרם כלכלי, אינם מפחיתים באופן משמעותי את ירי טילי הקסאם. הפסקת אש בין ישראל לחמאס תביא להפוגה זמנית בירי הטילים, אך בו בזמן תאפשר לחמאס שהות להתארגן ולהתחזק לקראת מחזור אלימות נוסף.

  2. הברחות נשק חושפות את התנגשות ההגיונות - הברחות נשק ממצרים יוצרות מתח בין שני הגיוניות במערך הבטחון הלאומי של ישראל. בעוד שההגיון הצבאי מכתיב שליטה ישראלית לאורך הגבול שבין עזה למצריים, ההגיון המדיני דורש מישראל לשמור על יתרונותיה הדיפלומטיים ו"סוף אחריות" דה-פקטו כלפי עזה, הנגזרת מתכנית ההתנתקות (8/05). (ר' ההגיון הצבאי עלול לפגוע בביטחון הלאומי)

  3. אין אשרור הסכם ללא החמאס ואין הסכם משמעותי עם החמאס - לחמאס יש יכולת "לקלקל" כל הסכם בזמן אשרורו, לנוכח שליטתו ברצועת עזה והאהדה לה הוא זוכה בקרב הפזורה הפלסטינית. לכן, החמאס יכול לפגוע בכל הסכם שבו הוא אינו נוטל חלק.

    מצד שני, החמאס מתנגד לכל הסכם המכיר במפורש בזכות הקיום של מדינת ישראל, המצהיר על "סוף סכסוך" או על "סופיות תביעות".

    היה קל יותר להתמודד עם דילמות אלו לו היה לישראל היגיון מארגן כלפי החמאס ועזה. בפועל, המדיניות הישראלית חותרת "להחליש" את ממשלת החמאס, אולם יעדיה לטווח הארוך עדיין עמומים.

מקורות

ג'רוסלם פוסט, 30/10/07

מהו 'ההיגיון המארגן' של ישראל כלפי עזה??, 31/10/07