האם ישראל נערכת לכישלון ועידת אנאפוליס?

ישראל חייבת להיערך לאפשרות של כישלון התהליך ולפתח אסטרטגיה 'ליום שאחרי', שכן פרט להשתלטות של החמאס על הגדה, כישלון הוועידה עלול להיות מכה אנושה לעיקרון שתי המדינות ולמעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית.
בפתיחת מושב החורף אתמול, אמר ראש הממשלה כי אבו-מאזן ופיאד הם השותפים הפלסטינים הטובים ביותר, ואם הם יפלו, ישתלט החמאס על הגדה (הארץ, 9/10/07).

ישראל חייבת להיערך לאפשרות של כישלון התהליך ולפתח אסטרטגיה 'ליום שאחרי', שכן פרט להשתלטות של החמאס על הגדה, כישלון הוועידה עלול להיות מכה אנושה לעיקרון שתי המדינות ולמעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית.

מה הסוגיה?

אף כי צוותי המו"מ הישראליים הפלסטינים עושים מאמץ לגבש מסמך מוסכם שיוצג בוועידת אנאפוליס, בין הצדדים שוררת אי-הסכמה אודות טיב והיקף הסוגיות אליהן יתייחס המסמך.

היום פורסם כי חברי צוות המשא ומתן הפלסטיני פסימיים ביחס לסיכויי הצלחתה של ועידת אנאפוליס לנוכח הפער בעמדות הצדדים, וחוששים שכישלון הוועידה יבשר את סוף דרכו הפוליטית של אבו מאזן (הארץ, 10/10/07).

למה זה חשוב? למה עכשיו?

בתהליך אוסלו קיבלו ישראל, הפלסטינים והגורמים המובילים בקהילה הבין-לאומית את 'עיקרון שתי המדינות' כהנחת עבודה.

אולם לנוכח המבוי הסתום המדיני מאז כישלון ועידת-קמפ דיוויד, גורמים שונים החלו להטיל ספק בישימותו של עיקרון זה: פרט לאי-ההסכמה בין ישראל לפלסטינים אודות סוגיות הליבה, אותם גורמים טוענים שהמציאות בשטח מונעות את הקמתה של מדינה פלסטינית בת-קיימא לצד ישראל.

זאת ועוד, לפני השתלטות החמאס על עזה, נפוצו בקרב הפלסטינים הקריאות להחזרת השליטה הישראלית בגדה וברצועה ולפירוק הרשות הפלסטינית (ר' התעצמות מגמת פירוק הרשות הפלסטינית). קריאות אלה היו ביטוי:

  • לייאוש רווח בחברה הפלסטינית מהכאוס הפוליטי והביטחוני בשטחי הרשות;

  • לעלייתו של זרם 'התנגדות' רדיקלי אשר מקדם את רעיון פירוק הרשות מטעמים אידיאולוגיים. לראייתו של זרם זה, פירוק הרשות יעמיס על כתפי ישראל את מלוא הנטל הכלכלי והפוליטי של הכיבוש ועשוי להביא לקריסתה של ישראל מבפנים, כפי שקרסה דרום אפריקה הלבנה (ר' היגיון הקריסה).

חידוש המגעים עם בין ישראל ואבו-מאזן בלמו מגמות אלה לעת עתה.

אולם, כישלון התהליך המדיני עלול להוות מכה אנושה למחנה הפלסטיני המתון ולעיקרון הפשרה ההיסטורית. הכישלון עלול לעורר מחדש מגמות אלה ואף להבשיל לכדי מהפך אסטרטגי בתנועה הלאומית הפלסטינית ביחס ליעדיה: ממאבק למען סיום הכבוש וכינון מדינה פלסטינית, למאבק לסיכול הניסיונות לסיים את הכיבוש ודרישה לכונן מדינה אחת.

השילוב בין קריסת התהליך המדיני, ירידת אבו-מאזן מהמפה הפוליטית ודרישה פלסטינית למדינה אחת, עלול להאיץ את ההיפוך גם בעמדתן של מדינות ומוסדות מובילים בקהילה הבינ"ל כלפי הסכסוך: מתמיכה בעיקרון של 'שתי מדינות לשני עמים' לתמיכה בעיקרון 'המדינה האחת' על בסיס 'קול אחד לכל אחד'.

כיווני חשיבה ופעולה

קריסת התהליך המדיני תהווה נקודת תורפה בביטחון הלאומי. ישראל חייבת להיערך לתרחיש של כישלון השיחות.

העקרונות המרכזיים בהערכות כזו הם חיזוק מוסדות הרשות הפלסטינית כך 'שתשרוד' כישלון אפשרי של השיחות ועיגון עיקרון ההפרדה בין ישראל והפלסטינים באמצעות שימוש בצעדים חד-צדדיים או הסכמיים במקביל למו"מ.