החרם המדיני-כלכלי שישראל נוקטת כלפי החמאס, עשוי להכשיל ואף להפיל את שלטון החמאס. מדיניות זו לא עשויה שלא לאפשר להוציא לפועל את המהלך הבא של הממשלה החדשה - מהלך ההתכנסות.
לקראת נסיעתו הקרובה של רה"מ בפועל אולמרט לארה"ב כדי לתאם את תכנית ההתכנסות, הודיעה ארה"ב כי "תתמוך בנסיגה חד-צדדית, אך הכרה בינ"ל בגבול תבוא רק לאחר סיכום ישראלי-פלסטיני". (הארץ, 26/4). האם שלטון החמאס עשוי לשרת את השגת התמיכה הבינ"ל הדרושה להתכנסות?
מה הסוגיה?
לפי פרסומים בתקשורת, תכנית ההתכנסות תכלול נסיגה בגדה המערבית, פינוי ישובים, והשארת גושי ההתנחלויות והבקעה בשליטת ישראל. תכנית ההתכנסות היא מהלך חד-צדדי. ככזו, היא אינה מחייבת לכאורה הסכמה פלסטינית, אך עליה להיות מתואמת עם גורמים בקהילה הבינ"ל ולזכות בלגיטימציה בינ"ל.
השגת תמיכה בינ"ל להתכנסות בגדה צפויה להיות משימה מורכבת יותר מאשר בעזה, בשל גושי ההתנחלויות, השכונות הערביות במזרח ירושלים, בקעת הירדן וגורמים נוספים. מרכיב מפתח לגיבוש תמיכה בינ"ל להתכנסות, הוא טיב השלטון ברש"פ ומידת השליטה שלו בשטח.
למה זה חשוב? למה עכשיו?
לשלטון החמאס מספר תכונות שיקלו על תיאום ההתכנסות עם גורמים בינ"ל:
כיווני חשיבה ופעולה
בעת הנוכחית, ישראל והקהילה הבינ"ל דורשים מהחמאס להכיר בישראל, לכבד את ההסכמים הקיימים ולהפסיק את האלימות. עד שחמאס לא ייענה לדרישות אלה, ישראל פועלת לניתוק קשריה עם הרש"פ ולשימור הקואליציה הבינ"ל נגד החמאס.
מדיניות זו מערערת את שלטון החמאס ותשפיע על סיכויי ישום ההתכנסות, שכן היא עשויה להביא לכדי: