ראש הממשלה הפלסטיני

המונח מתאר את הרקע להיווצרותו של תפקיד ראש הממשלה ברשות הפלסטינית וכן את הסמכויות שהופקדו בידיו

הגדרה

המונח ראש הממשלה הפלסטיני מתאר את תפקידו של העומד בראש הממשלה של הרשות הפלסטינית (רש"פ). תפקיד זה נוצר בשנת 2003 במטרה לגרוע מסמכויותיו של יו"ר הרש"פ דאז, יאסר ערפאת.

רקע

בעקבות קריסת תהליך אוסלו, פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא וחשיפת מעורבותו של ערפאת בטרור, חתרו ישראל, ארה"ב והקווארטט לצמצם את השפעתו של ערפאת.1

על רקע זה קרא הנשיא בוש לכינונה של הנהגה פלסטינית חדשה (ר' חזון בוש למזרח התיכון (6/02)).2

מאחר שסיכויי הדחתו של ערפאת מהשלטון היו קלושים, עודדה ארה"ב רפורמה חוקתית ברש"פ, שכללה המצאת תפקיד של רה"מ עם סמכויות ביצועיות. בדרישה זו תמך האיחוד האירופי והיא מצאה הד גם בקרב הפלסטינים.3

ארה"ב התנתה את פרסום מפת הדרכים בעלייתה של הנהגה חלופית לערפאת, אשר תהיה בעלת סמכות אמיתית.4

בעקבות זאת, בחודש מארס 2003, אישרה המועצה המחוקקת הפלסטינית תוספת לחוק היסוד, אשר יצרה את תפקיד רה"מ הפלסטיני:

  • רה"מ ממונה על-ידי נשיא (יו"ר) הרש"פ אשר רשאי גם לפטרו5;
  • לרה"מ הסמכות להרכיב את ממשלת הרש"פ (מועצת השרים), אשר הוא עומד בראשה. מועצת השרים אוחזת בסמכויות הביצוע השיוריות, קרי, הסמכויות שלא ניתנו במפורש לנשיא6;
  • המועצה המחוקקת יכולה להביע אי אמון ברה"מ, באחד מהשרים או במועצת השרים כולה.7

במארס 2003 נבחר אבו-מאזן לרה"מ הפלסטיני הראשון. מתוקף תפקידו ייצג אבו-מאזן את הרש"פ בפסגת עקבה (6/03) ובכך ביטא את תמיכתם הרשמית של הפלסטינים במפת הדרכים.

לאחר שלא נענו דרישותיו של רה"מ אבו מאזן מערפאת למסור לו את כל הסמכויות הנדרשות על-פי חוק היסוד, הוא התפטר בספטמבר 2003 והוחלף על-ידי אבו-עלא.8

בעקבות מותו של ערפאת, נבחר אבו-מאזן לתפקיד נשיא (יו"ר) הרש"פ (1/05).

לאחר ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת (1/06), מינה אבו-מאזן את ראש רשימת החמאס, איסמעיל הנייה, לתפקיד רה"מ. נכון להיום, סמכויותיה הביצועיות של הרש"פ מחולקות בין ראש הממשלה והממשלה, הנשלטות על-ידי החמאס, ובין משרד הנשיאות שנמצא בשליטת אבו-מאזן.

חלוקת הסמכויות בין הנשיא לראש הממשלה מאיימת ליצור משבר חוקתי ברש"פ.9 כיום, שני הצדדים מנהלים מגעים בניסיון לפתור סוגיית חלוקת הסמכויות הביצועיות ברש"פ.10 (ר' הבחירות הפלסטיניות – לקראת חוסר תפקוד מוסדי).



1 ר' רבינוביץ' איתמר, חבלי שלום, (אור יהודה: דביר, 2004), עמ' 174-176; מעורבותו של ערפאת בטרור התחדדה לאחר שנתפס משלוח נשק מוברח על האוניה קארין A מאיראן ל"רצועת עזה". Purdum Todd, “President assails Palestinian chief on arms shipment”, New-York Times, 26/1/02.
2 בנאומו, אמר הנשיא בוש כי על הפלסטינים לעבור רפורמות פנימיות ולבחור הנהגה חדשה שרק לאחריה יתמכו ארה"ב והקהילה הבין-לאומית בהקמתה של מדינה פלסטינית.
3 לפרטים בנוגע התהליך שהביא לשינוי "חוק היסוד", ר' Brown Nathan, Evaluating Palestinian Reform, (Carnegie Endowment, 6/2005).
4 Myre Greg, “Palestinian becomes Premier, Diminishing Arafat’s Power”, New York Times, 3/20/2003.; ב"שלב הראשון של מפת הדרכים" נדרשו הפלסטינים לנסח טיוטת חוקה, המבוססת על "דמוקרטיה פרלמנטרית חזקה וקבינט עם ראש ממשלה בעל סמכויות". ב"שלב השני של מפת הדרכים" אמור היה מעמד ראש הממשלה להיות ממוסד רשמית. בעקבות פרסום מפת הדרכים, הציג אש"ף טיוטת חוקה לקראת כינונה של מדינה פלסטינית. סמכויותיו של ראש הממשלה עפ"י טיוטה זו נרחבות. ר' סעיפים 121-123, 131-140 בחוקה הפלסטינית – טיוטה מספר 3.
5 סעיף 45 לחוק היסוד.
6 ר' סעיפים 63, 66, ו- 69 לחוק היסוד. הסמכויות שהוקצו לנשיא (היו"ר): הטלת וטו או אישור חוקים (סעיף 41); תפקיד המפקד העליון של מנגנוני הביטחון הפלסטינים (סעיף 39); סמכות לכונן יחסים דיפלומטים (סעיף 40).
7 סעיפים 78-80 לחוק היסוד.
8 רבינוביץ', שם, עמ' 194-195.
9 ר' Yaghi Mohammad, “Empowering Mahmoud Abbas after Disengagement”, Washington Institute, 9/15/05 .
10 לדוגמא, ארנון רגולר, "אבו מאזן והנייה עדיין לא הסכימו על סמכויות הממשלה", הארץ, 9/4/06.