המסמכים המכוננים הפלסטיניים

מושג זה מציג את המסמכים המכוננים של המוסדות הלאומיים הפלסטיניים: אש"ף, הרשות הפלסטינים והמדינה הפלסטינית העתידית

הגדרה

המושג "המסמכים המכוננים של הפלסטינים" מתייחס לתכולתם, מעמדם, ותוקפם של המסמכים החוקתיים המכוננים של אש"ף והרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ), וטיוטת החוקה של המדינה הפלסטינית העתידית (ר' חוקת המדינה הפלסטינית - טיוטה 3).

רקע

המסמכים החוקתיים הפלסטינים מהווים את הפלטפורמה האידיאולוגית למדינה הפלסטינית. חשיבותם נובעת מממשקי המערכת החוקתית הפלסטינית והישראלית:

  • סוגיית הייצוג הפלסטיני - שאלת הזכות, הסמכות ו/או האחריות של איזו ישות פוליטית פלסטינית לייצג את העם הפלסטיני?
  • סוגיית הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית - האופן בו תמומש "הזכות להגדרה עצמית" של העם הפלסטיני עם הקמת המדינה הפלסטינית.
  • הפזורה הפלסטינית - הזיקה של אוכלוסיית הפליטים הפלסטינים, המצויה ברובה במדינות המארחות, למוסדות הלאומיים הפלסטינים ולסוגיית הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית.
  • ערביי ישראל - הזיקה המדינית-משפטית של ערביי ישראל למוסדות הלאומיים הפלסטינים ולסוגיית הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית.
  • הסוגיות התלויות ועומדות - ההתייחסות במסמכים הפלסטינים המכוננים לנושאים היסטוריים שעתידים היו להידון במסגרת הסכם קבע בסוף תהליך אוסלו (כגון: פליטים, התנחלויות, גבולות, מעמד המדינה הפלסטינית, ירושלים וכו..).

המסמכים החוקתיים המכוננים

אש"ף

  • האמנה הלאומית הפלסטינית - המסמך המשפטי המכונן של אש"ף, המציג את משנתו של הארגון ביחס למאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. האמנה כוללת את היעדים הלאומיים של העם הפלסטיני.1
  • תקנון היסוד - תקנון מוסדי-בירוקראטי הקובע את העקרונות הכלליים, הסמכויות, החובות, ההרכב והתפקיד של המוסדות המרכיבים את אש"ף כגון: המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ) והוועד הפועל.

המסמכים המכוננים של אש"ף נכתבו ברוח אתוס המאבק הפלסטיני ולפיהם: אש"ף הוא הנציג הבלעדי של העם הפלסטיני והזכות הפלסטינית להגדרה עצמית תמומש עם הקמת מדינה על כל שטחי פלסטין, אחרי שזו תשוחרר במאבק מזוין.

יוצא דופן מבחינה זו הוא מסמך הכרזת העצמאות הפלסטינית (11/88) - הכרזת העצמאות של המדינה הפלסטינית בכינוס המל"פ באלגי'ר התבססה על החלטה 181 של האו"ם (תכנית החלוקה). להכרזה נודעה משמעות סמלית בלבד, מאחר שאש"ף לא שלט על הטריטוריה.

רש"פ

לרש"פ שני מקורות חוקתיים:

  • הסכם הביניים (9/95) - ההסכם שנחתם בין ישראל ואש"ף, אשר נועד להסדיר את היחסים בין הצדדים במהלך תקופת הביניים (5/94-99) בת חמש שנים, במהלכה אמורים היו הצדדים להגיע להסכם הקבע. בהתאם להסכם, ישראל העבירה סמכויות באופן הדרגתי לממשל עצמי פלסטיני (הרש"פ).
    ההסכם עוסק בהסדרי הביטחון, הבחירות למועצה הפלסטינית, העברת סמכויות, משפט, כלכלה ונושאים משותפים נוספים והוא מהווה מסמך חוקתי מכונן של הרש"פ.2
  • חוק היסוד הפלסטיני - החוק נועד לשמש כחוקה הזמנית של הרש"פ עד לכינונה הצפוי של מדינה פלסטינית עם תום תקופת הביניים (5/94-99).
    ההנחה הסמויה בהסכם הביניים ובחוק היסוד הייתה שמדינה פלסטינית תירש מאש"ף את זכויות הייצוג של העם הפלסטיני.

חוק היסוד אמור היה להיווצר ברוח הסכם הביניים, ואולם, שני המסמכים לא תמיד עולים בקנה אחד ביחס לסוגיית הזכות להגדרה עצמית: בחוק היסוד קיימת דיאלקטיקה כפולה המבטאת מתח בין יעדי אתוס המאבק לבין עיקרון הפשרה ההיסטורית.3

המדינה הפלסטינית

טיוטת החוקה הפלסטינית - טיוטת החוקה האחרונה (5/03), השלישית במספר של הועדה המיוחדת שמינה אש"ף, עתידה להיכנס לתוקף אחרי כינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים כפי שקובע השלב השני של מפת הדרכים. אין בחוקה התייחסות למעמדו של אש"ף אחרי הקמת מדינה פלסטינית.4


1 באמנה מופיעים כמה רעיונות מרכזיים:

  • פלסטין כולה היא יחידה טריטוריאלית אחת שאין לחלקה;
  • "האישיות הפלסטינית היא תכונה שורשית ומהותית שאינה פגה. היא עוברת מן האבות אל הבנים";
  • הפלסטינים הם האזרחים הערבים ששכנו בפלסטין עד 1947. מי שנולד לאב ערבי פלסטיני, גם מחוץ לפלסטין, הוא פלסטיני;
  • שחרור פלסטין - רק במאבק מזוין;
  • קריאה לחיסולה של מדינת ישראל ושלילת הזכות היהודית להגדרה עצמית;
  • על אש"ף מוטל לשחרר את המולדת ולקיים בה את הזכות להגדרה עצמית.

מסמך חשוב מכונן נוסף של אש"ף, המשלים את האמנה הפלסטינית הוא "ההודעה על הכרזת הארגון". ר' גיא בכור, לקסיקון אש"ף, תל-אביב: משרד הביטחון, 1991, עמ' 37-40.

2 בהסכם נקבע גם כי:

  1. שטחי הגדה ועזה יחולקו לשלושה אזורים: באזורי A, יועברו הסמכויות הביטחוניות והמנהליות לפלסטינים; באיזורי B, השליטה הביטחונית תישאר ישראלית והשליטה המנהלית תועבר לפלסטינים; באיזורי C, הסמכויות הביטחוניות והמנהליות יישארו בידי ישראל; ר' "הסכם הביניים" סעיף 11 אדמות;
  2. הגדה ועזה הוכרו כיחידה טריטוריאלית אחת, למעט סוגיות שיידונו במו"מ על מצב הקבע; ר' הסכם הביניים סעיף 1 "העברת סמכות", סעיף 17 "סמכות", פרק 2 "הערכות מחדש והסדרי ביטחון", וגם נספח 1 "פרוטוקול בנושא הערכות מחדש והסדרי ביטחון";
  3. נקבע כי בחירות ייערכו למועצה המחוקקת הפלסטינית ולראש של הרשות המבצעת של המועצה; אלה ייבחרו לתקופת מעבר שאורכה לא יעלה על חמש שנים ממועד החתימה על הסכם עזה ויריחו (5/94). רק תושבי הגדה ורצועת עזה יוכלו לבחור ולהיבחר. למועצה הפלסטינית הנבחרת יהיו סמכויות חקיקה, ביצוע, שיפוט ושיטור, אך לא תהיה לה סמכות לנהל מדיניות חוץ עצמאית; ר' הסכם הביניים סעיף 2 "בחירות", נספח 2 "פרוטוקול בנושא בחירות",סעיף 3 "מבנה המועצה הפלסטינית", סעיף 9 "כוחות המועצה ואחריותה;
  4. שטח הגדה המערבית ורצועת עזה יועבר לסמכות המועצה הפלסטינית למעט סוגיות שיידונו במשא ומתן על מעמד הקבע. ההעברה תהיה באופן הדרגתי שיושלם בתוך 18 חודשים מיום כינון המועצה; ר' הסכם הביניים סעיף 11 "אדמות".

3 כך למשל, ההקדמה לחוק הבסיסי משבחת את המאבק הפלסטיני וקוראת לזכות השיבה והגדרה עצמית הכוללת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בהנהגת אש"ף.

4 כמה מהחלטותיה החשובות קשורות לסוגיית הייצוג:

  1. כל פלסטיני זכאי לאזרחות פלסטינית;
  2. לכל פליט פלסטיני ממלחמת 1948 תהיה זכות שיבה, למדינה הפלסטינית;
  3. אזרחות פלסטינית תוענק על פי חוק לכל מי שהייתה בידו אזרחות כזו לפני ה- 10 במאי 1948 וצאצאיו, או לכל פלסטיני שנאלץ לעזבה לפני כן וצאצאיו. משמעות סעיף זה, שלכאורה זכאים גם ערביי ישראל להשתתף במערכת הבחירות הפלסטינית;
  4. תוקם מועצה מייעצת ((Advisory Council אשר הרכבה אמור לייצג את תפוצת העם הפלסטיני ("נסב אל-תוזיע ולסכאני אל-פלסטיניין") (ר' מפת העם הפלסטיני);
  5. בסמכותו של אש"ף לאשרר את החוקה טרם הכרזתה של המדינה. לאחר הקמת המדינה אמור בית הנבחרים הראשון לאשרר את החוקה סופית.

אין בחוקה התייחסות למעמדו של אש"ף אחרי הקמת מדינה פלסטינית. ר' Nathan Brown, The Third Draft Constitution for a Palestinian State: Translation and Commentary, Palestinian Center for Policy and Survey Research, October 2003, pp.1-6.