מזכר לוינוגרד: ארגון מחדש של מדיניות החוץ בתפיסת הביטחון הלאומי

מסמך מכון ראות שהוגש לוועדת וינוגרד קובע כי יש לבצע ארגון מחדש של מדיניות החוץ בתפיסת הביטחון הלאומי ולהקצות משאבים למדיניות ושירות החוץ בהתאם.

דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד כלל מסקנות והמלצות אודות עיצוב מדיניות החוץ של ישראל וניהולה ברמת הביטחון הלאומי. מזכר זה עוסק בהשלכות של מסקנות והמלצות אלה.


המזכר נכתב על יסוד שיחות וראיונות עם למעלה מעשרה אנשים שמילאו וממלאים תפקידים מרכזיים במדיניות החוץ של ישראל בשנים האחרונות. הוא מוגש לראש הממשלה, לשר הביטחון, לשרת החוץ, ליו"ר הכנסת, ליו"ר ועדת החוץ והביטחון ולוועדת וינוגרד לקראת סיכום הדו"ח הסופי שלה.


מכון ראוּת מזהה מגמה עקבית של התפתחות איום קיומי על ישראל בתווך המדיני-דיפלומטי במקביל לאיום הקיומי הצבאי-ביטחוני הקיים. הגורמים המאיצים מגמה זו התגבשו עוד לפני מלחמת לבנון השנייה ונחשפו בעוצמתן הרבה במהלכה. כתוצאה מכך, עולה חשיבותה של מדיניות החוץ של ישראל וחשיבותו של משרד החוץ כזרוע מרכזית של המדינה בתחום זה.


ואכן, דו"ח הביניים של וינוגרד מיסד למעשה חובת היוועצות של ראש הממשלה עם משרד החוץ בסוגיות של ביטחון לאומי, כדרך להגברת משקלם של שיקולים מדיניים ודיפלומטיים ברמה הלאומית. בכך הדו"ח 'משדרג' את מעמד משרד החוץ ומבטא את המגמה של העלייה בחשיבותו של המימד המדיני-דיפלומטי.


המלצות אלה של ועדת וינוגרד התגבשו למרות שניהול מדיניות החוץ ותפקודו של משרד החוץ במהלך מלחמת לבנון השנייה נותרו מחוץ למוקד עבודת הוועדה לקראת דו"ח הביניים שלה. עם זאת, ועדת וינוגרד עשויה לעסוק בנושאים אלה בדו"ח הסופי שלה.


מסמך זה של מכון ראוּת עוסק במדיניות החוץ של ישראל ברמת הביטחון הלאומי. מסקנותיו הן:

  1. אין תפיסה ברורה של ביטחון לאומי שמתייחסת לאתגרים המדיניים-דיפלומטיים שעל בסיסה ניתן לחלק משאבים בין מערכת הביטחון לבין הגופים העוסקים במדיניות חוץ.

  2. בסוגיות מרכזיות, אין לישראל 'מדיניות חוץ', ולכן אין מי שמנהל אותה - מספר רב של גופים עוסקים בסוגיות מרכזיות של מדיניות חוץ ללא כפיפות או חובת דיווח לראש הממשלה, למשרד החוץ או לכל גוף מתכלל אחר.

  3. אין תפיסת הפעלה למשרד החוץ שרותמת את הערך הייחודי של שירות החוץ ומשרד החוץ לטובת הביטחון הלאומי.

  4. משרד החוץ לא מכשיר את אנשיו לתפקידים ברמת הביטחון הלאומי ולא קובע תנאי סף של השכלה, ניסיון, קשרים או כישורים לכהונה בתפקידים אלה.

המסקנה של מכון ראוּת לנוכח כל אלה היא שהאתגרים הניצבים בפני המדינה מחייבים ארגון מחדש של מדיניות החוץ ושל משרד החוץ. ללא ארגון מחדש כזה, יכולתו של משרד החוץ לייצג את השיקולים של מדיניות החוץ בשיח הביטחון הלאומי תמשיך להיות מוגבלת, ומדינת ישראל תתקשה להתמודד עם האתגרים שניצבים לפתחה.


לפיכך, מכון ראוּת קורא לבחון את ההמלצות הבאות:

  1. בחינה מחדש של הקצאת המשאבים בביטחון הלאומי - תוקם ועדה שתגדיר מחדש את התכליות והיעדים של מדיניות החוץ ושל משרד החוץ ותבחן את הקצאת המשאבים שלהם לעומת התקציבים של מערכת הביטחון. זאת לנוכח המגמות האזוריות והבין-לאומיות הנ"ל שיש להן השפעה אסטרטגית על מצבה של ישראל.

  2. הגדרת 'סוגיות הליבה' של מדיניות החוץ - הממשלה תהיה אחראית לקבוע רשימה של 'נושאי ליבה' במדיניות החוץ. הרשימה תעודכן אחת לשנה.

  3. הממשלה תקבע את זהות הגורמים המתכללים של סוגיות הליבה. למשרד החוץ תהיה אחריות שיורית - הגורם המתכלל יציג את מדיניות ישראל בתחום אחריותו לאישור רה"מ או לאישור ועדת השרים הרלוונטית. משרד החוץ יידרש להציג את מדיניותו בכל אחד מנושאי הליבה הנ"ל ותהיה לו אחריות שיורית.

  4. משרד החוץ יגבש תפיסת הפעלה שתדע לנצל את הערך המוסף שלו לביטחון הלאומי.

  5. ייקבעו תנאי סף למינויים לאגפים האסטרטגיים של משרד החוץ - משרד החוץ יקבע תנאי סף של השכלה, ניסיון, ידע, כישורים וקשרים למינויים לאגפים האסטרטגיים במשרד.

  6. הרחבת הפיקוח של הכנסת - מכון ראוּת קורא ליו"ר הכנסת וליו"ר ועדת החוץ והביטחון להרחיב את הפיקוח הפרלמנטרי על מדיניות החוץ ועל משרד החוץ ולעגן אותו בתהליך העבודה השנתי של ועדות הכנסת השונות.


למסמך המלא לחצו כאן.