אמנת החמאס

מונח זה מנתח את מסמך ההקמה של תנועת החמאס ובוחן את המבנה שלו ואת העקרונות הבאים לידי ביטוי בו

הגדרה

המונח אמנת החמאס(8/88) מתייחס למסמך ההקמה של תנועת החמאס, המבטא תפיסה לאומית-אסלאמית השוללת את ההכרה במדינת ישראל וקוראת להקמת מדינת הלכה אסלאמית על כל שטחי פלסטין ההיסטורית.

רקע

מבנה כללי

אמנת החמאס נכתבה כחלק מניסיון תנועת "אל מג'מע" (גלגולה הראשון של תנועת החמאס) לכונן גוף אשר יוביל את המאבק הלאומי הפלסטיני, תוך שהוא קורא תיגר על דומיננטיות הזרם הלאומי בהנהגת אש"ף בימי האינתיפאדה הראשונה (1987-90).

האמנה מגדירה סדר יום חברתי-אסלאמי מקיף, המהווה אלטרנטיבה לאמנה הלאומית הפלסטינית של אש"ף. ואולם, בניגוד לאמנה הלאומית הפלסטינית (סעיף 33), אמנת החמאס אינה כוללת סעיף הקובע מנגנון מוסמך ורשמי לשינויה .

האמנה כוללת ביטויים אנטישמיים רבים. בין היתר ניתן לציין את הסתמכות האמנה על עלילות ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כמסמך היסטורי עובדתי והשוואת התנועה הציונית לתנועה הנאצית (סעיף 32).

תוכן האמנה

ניתן לזהות חמישה יסודות רעיוניים העומדים בבסיס האמנה. יסודות אלה זוכים להתייחסויות מפורשות ומובלעות בטקסט האמנה:

  1. יסוד אסלאמי אוניברסלי – אמנת החמאס כוללת מסרים אסלאמיים אוניברסליים הבאים לידי ביטוי בסעיף 2 לאמנה המגדיר את תנועת החמאס כתנועה כללית ואחד מענפי האחים המוסלמים ובסעיף 7 העוסק באופי הכלל עולמי של תנועת החמאס. המסר הפאן-אסלאמי משתקף גם בציטוטים הרבים של פסוקי הקוראן.
  2. יסוד לאומי-טריטוריאלי – בהתבסס על היסוד האסלאמי, מבטאת האמנה תפיסה לאומית בעלת זיקה טריטוריאלית ברורה לשטחי פלשתינה-א"י. סעיף 11 לאמנה קובע מפורשות כי אדמת פלסטין היא "אדמת הקדש (וקף) אסלאמי [עבור] דורות של מוסלמים עד יום-הדין. אסור להזניח אותה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין רשות לעשות כן לאף מדינה ערבית. בין אם יהיו פלסטינים ובין אם יהיו ערבים".
  3. יסוד פוליטי - היחס לאש"ף והתנועה הלאומית החילונית – אמנת החמאס (סעיף 26) מבטאת יחס דו-ערכי כלפי אש"ף. מצד אחד, אש"ף מוגדר כ"קרוב ביותר לליבה של תנועת ההתנגדות" אשר "ביום שיקבל את האסלאם כאורח חיים, נהיה אנחנו חייליו ו[נשמש] דלק לאשו אשר תשרוף את האויבים". מצד שני, מדגישה האמנה כי "איננו יכולים להמיר את האסלאם של פלסטין בהווה או בעתיד ולאמץ אידיאולוגיה חילונית"
  4. יסוד חברתי – בפרק השני, המגדיר את יעדי התנועה, מופיע סעיף העוסק בחזון החברתי של החמאס (סעיף 10). לפי סעיף זה: תנועת ההתנגדות האסלאמית מפלסת את דרכה כמשענת לכל נדכא ותומכת בכל עשוק בכל כוחה". בהמשך, האמנה מפרטת גם את חזון התנועה ל'חינוך הדורות' (סעיף 16) ומקומה של האישה בחברה הפלסטינית (סעיף 17).
  5. יסוד המאבק האלים – בדומה לאמנה הלאומית הפלסטינית (סעיף 9) הקובעת כי דרך המאבק האלים היא אסטרטגיית הפעולה של אש"ף, מגדירה גם החמאס את הג'האד כדרכה האסטרטגית. סעיף 13 לאמנה דוחה מכל וכל יוזמות שלום וגורס כי "אין פתרון לשאלת פלסטין, אלא בג'האד". כמו כן, בעוד שהמאבק האלים נוסח אש"ף הוא מאבק לאומי המקיף את כלל החברה, אמנת החמאס קובעת את הג'האד והמאבק האלים כחובה אישית ודתית (סעיף 14).

מקורות נוספים

משעל שאול וסלע אברהם, זמן חמאס - אלימות ופשרה, ידיעות אחרונות, 1999

אפרים לביא, "זיקות גומלין מוסדיות בין אש"ף לבין הרשות – המשמעויות המדיניות"; בתוך: אשר ססר (עורך), הפלסטינים לאחר עידן ערפאת, מרכז משה דיין, אוניברסיטת ת"א.

Morton Klein, "Focus on Hamas: The PLO’s Friend or Foe?" Middle East Quarterly, June 1996.

Mulslih, Muhammad, The Foreign Policy of Hamas:

דו"ח ה-ICG בנושא ההתמודדות עם החמאס