דעת מומחה: חוקיות הבחירות החדשות ברש"פ

פרופ' בראון הוא מהמומחים הבכירים לענייני חוקה במדינות ערב ובמיוחד ברשות הפלסטינית. להלן התייחסותו למהלכים החוקתיים ברש"פ לאחר השתלטות החמאס על עזה.

המועצה המחוקקת הפלסטינית משותקת

מאז ההשתלטות החמאס על עזה, לא התכנסה המועצה המחוקקת הפלסטינית (הפרלמנט), פעם בשל החרמתה על-ידי נציגי פת"ח ופעם בשל החרמתה על-ידי נציגי חמאס. לחמאס יש רוב מובהק בפרלמנט,1 אולם הוא לא יכול לבוא לידי ביטוי בעת הנוכחית משום ש- 39 מתוך 74 נציגי החמאס בפרלמנט נעצרו ע"י ישראל. אף-על פי כן, החמאס ניסה לכנס את המועצה על-מנת:

  • לבטל את מצב החירום (כרגע לא בתוקף) וחלק מהצווים הנשיאותיים שאבו-מאזן פרסם מאז הקמתה של ממשלת החירום (מצב החירום יכול להיות מוארך לתקופה של 30 יום נוספים על ידי אישור של שני שלישים של המועצה המחוקקת הפלסטינית. ולכן, גם ללא רוב בפרלמנט, כינוס המועצה משמעה ביטול מצב החירום; מ"ר);

  • לקיים הצבעת אמון על ממשלת המעבר בראשות סלאם פיאד - אם החמאס יצליח לכנס את המועצה אז ממשלת פיאד לא תצליח לגייס את הרוב הדרוש בפרלמנט לאשרורה.

החמאס בחן לאחרונה את האפשרות לאפשר לנציגיו הכלואים בישראל להצביע באמצעות ייפוי כוח, אך מסיבה כלשהי רעיון זה ירד מסדר היום. הצבעה בעזרת ייפוי כוח חורגת מדרך התנהלות המועצה המחוקקת הפלסטינית עד כה, ועשויה להיות שנויה במחלוקת, אולם - מהלך זה יעניק לחמאס את הרוב הנחוץ לו.

לעומת זאת, הפת"ח ניסה לקדם את מטרותיו באמצעות הנפקת צו נשיאותי ע"י אבו-מאזן, שהורה על קיום 'המושב השנתי הראשון' של המועצה המחוקקת הפלסטינית (אמור היה להתקיים במרץ 07).

צעד זה של הפת"ח מוסבר בכך 'שבמושב השנתי הראשון' אמורים להתמנות מחדש יו"ר פרלמנט, הדובר וחברי הוועדות. מאחר שיותר ממחצית נציגי החמאס בפרלמנט כלואים בישראל, הפת"ח יוכל להשתלט על גופים אלה ולקבוע את סדר יומו של הפרלמנט. במקרה הנ"ל, פרופ' בראון סבור שאבו-מאזן לא פעל שלא על-פי חוק היסוד הפלסטיני.

אף על פי כן, חמאס טען שצו זה אינו חוקי ורק יו"ר הפרלמנט של המועצה המחוקקת הפלסטינית רשאי להכריז על 'כינוס המושב השנתי הראשון'. לחמאס יש שתי אופציות: (1). להחרים את כינוס הפרלמנט ובכך למנוע אותו, משום שאין את מניין החברים המינימלי; או (2) להשתתף ולאפשר את כינוס האסיפה - מהלך שיוביל לאיבוד שליטת החמאס בפרלמנט.

החמאס בחר באפשרות הראשונה, במקביל לניסיונות לקיים כינוסים שהוא יזם (שאינם 'המושב השנתי הראשון' ואשר יצביעו בהם על ביטול מצב החירום או אשרור ממשלת המעבר של פיאד, מ"ר).

יש גם ניסיונות של פשרה (לדוגמה - הצעה לבחור מחדש את יו"ר הפרלמנט הנוכחי עבד אל-עזיז דוויק, שעצור בכלא ישראלי, במקביל לבחירה של יו"ר פרלמנט בפועל). בראון מאמין שניסיונות פשרה כאלו לא צפויים להצליח שכן חמאס ופת"ח נאבקים כרגע על השליטה בפרלמנט בהיגיון של 'משחק סכום אפס'. בעת הנוכחית לא קיימת דרך-ביניים של פשרה. לכן צפוי ששני הצדדים ימשיכו לטעון שזכותם לקבוע את סדר היום של המועצה המחוקקת, ובמקביל יחרימו את אסיפותיה אם הן יזומות ע"י הצד השני.

סמכויותיו של הנשיא

מקורביו של אבו-מאזן מאיימים לפרסם צו נשיאותי המורה על קיום בחירות חדשות, אם כי קריאה כזו לא נשמעה מפי אבו-מאזן עצמו.

לאבו-מאזן יש סמכות חוקית לפרסם צווים נשיאותיים במצבים שאינם סובלים דיחוי בזמן שהמועצה המחוקקת הפלסטינית לא מתכנסת. בראון טוען שסמכויות אלו לא חלות בהכרח רק 'במצב חירום', כפי שמוגדר בחוק היסוד הפלסטיני. ואולם, בראון מציין ששימוש בסמכויות אלה דורש 'לא מעט חוצפה' משום שהפת"ח מחרים את כינוסי הפרלמנט. לכן,לטעון שהמועצה המחוקקת הפלסטינית לא יכולה להתכנס ובמקביל לנקוט בצעדים המונעים את כינוסה, הוא צעד של עזות מצח. אולם לא בהכרח צעד לא חוקתי.

מכל מקום, הוראה לקיום בחירות חדשות היא צעד שמנוגד לחוקה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. תיקון לחוק היסוד הפלסטיני מ-2005 קבע שזמן כהונתו של הפרלמנט הפלסטיני הוא כ- 4 שנים.

לאבו-מאזן יש סמכות לפרסם צו נשיאותי בעל תוקף של חוק, אבל הוא לא יכול לשנות את חוק היסוד הפלסטיני; שינויים בחוק היסוד אפשריים רק באמצעות רוב של לפחות שני שלישים של חברי הפרלמנט. כמה פרשנים טענו לאחרונה שחוק היסוד מעורפל בסוגיה זאת; ואולם, החוק דווקא מאוד ברור בסוגיה זאת - ויועציו המשפטיים של אבו-מאזן יודעים זאת.

מיד לאחר הבחירות הכלליות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006 ועוד לפני שהפרלמנט החדש בשליטת חמאס כונס, ניסה הפת"ח לבצע מחטף חוקתי בעזרת 'הפרלמנט הישן' אשר אמור היה להעניק לנשיא אבו-מאזן סמכות להורות על בחירות חדשות. ניסיון זה נכשל משום שרק מספר מצומצם של נציגים הנאמנים לפת"ח הופיעו לישיבה. מכאן, שכבר בינואר 2006 היה ידוע לכל הנוגעים בדבר שהקדמת הבחירות דורשת תיקונים בחוק היסוד. לטעון אחרת נראה מעט מוזר.

האם אש"ף משמש כעלה תאנה חוקתי?

ישנה אפשרות שאבו-מאזן יפנה לאש"ף כדי לקבל לגיטימציה למהלכיו. בהסכמי הביניים, נקבעה שהרש"פ כפופה לאש"ף, אשר נחשב לנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני.

ב- 96, ערפאת השתמש כמה פעמים באש"ף כדי לעקוף את הרש"פ. ואולם ערפאת לא פנה לאש"ף בנושאים משמעותיים כמו עריכת בחירות. לכן, המהלך של אבו-מאזן הוא יותר פוליטי מאשר חוקתי (מכל מקום, הכפיפות של הרש"פ לאש"ף אמורה הייתה להתבטא רק בסמכותו של אש"ף לנהל בשם הרש"פ את מדיניות החוץ, מ"ר).

בחירות ללא הסכמת החמאס?

כיום ברור שבחירות חדשות ברש"פ לא יכולות להתקיים בעזה ללא הסכמת החמאס. גם בגדה המערבית אין ודאות כי קיום בחירות יתאפשר בבטחה וללא הפרעות. נראה שפת"ח מתכונן לאפשרות של בחירות 'מכוערות' ע"י מעבר לשיטה של בחירות יחסיות בלבד, שלא יתקיימו בעזה ושלא ישתתף בהן החמאס.

קיום בחירות כאלה עשוי לאפשר לפת"ח: (1). להשתלט על המועצה המחוקקת הפלסטינית; (2). לזכות בלגיטימציה אם היא תעודד השתתפות של מפלגות קטנות (אשר בחירות יחסיות מיטיבות עימן).

מקורות נוספים:

Nathan J. Brown, What Can Abu Mazin Do? Carnegie Endowment Democracy and Rule of Law Project, 10/20/2006; full version


1 המועצה המחוקקת הפלסטינית כוללת 132 נציגים, אך לאחר מות אחד מנציגי הפת"ח המועצה כיום כוללת 131 חברי פרלמנט.

פרופ' נתן בראון הוא עמית בכיר בקרן קרנגי לטיפוח שלום בינלאומי, כמו כן הוא משמש כמרצה למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. פרופ' בראון מומחה לשינויים מבניים (רפורמות) ברש"פ ולענייני חוקה במדינות ערב. ספרו האחרון, Resuming Arab Palestine, מציג מחקר על החברה, המנהל והשלטון ברש"פ.