מראות: החמאס מתבסס; הפת"ח מתבוסס

חמאס מתחיל לתרגם את הישגיו הצבאיים לרווחים מדיניים; מנגד, הפת"ח לא מצליח לאחד את השורות, לצבור תמיכה עממית או לגבש סדר יום מדיני.

למרות ניצחונו החד-משמעי של החמאס בעזה, בארגון היה קיים גם חשש שניצחונו יהיה בעוכריו: ראשית, על חמאס הייתה מוטלת האחריות לדאוג לרווחת התושבים בעזה; שנית, התגובות החריפות מצד הקהילה הבין-לאומית ומדינות ערב להשתלטות על עזה והחזרתה לקהיר של המשלחת הביטחונית המצרית איימו לבודד את התנועה; לבסוף, המהלך של חמאס אפשר לכאורה לאבו-מאזן 'להתנתק' מהחמאס ולהתקדם בנתיב המדיני עם ישראל.

במדיניות הבידול בין עזה והגדה, נדמה היה שישראל וארה"ב מצאו את הדרך להתגבר על 'מכשול החמאס' באמצעות גלגול האחריות השלטונית המלאה על תושבי הרצועה לחמאס, והחייאת השותפות המדינית עם הפת"ח.

ואולם, במלאת חודש להשתלטותו על עזה, נראה שחמאס מצליח לבסס את שליטתו שם ומתחיל לתרגם את הישגיו הצבאיים לרווחים מדיניים. זאת בעת שהפת"ח לא מצליח לאחד את השורות, לצבור תמיכה עממית או לגבש סדר יום מדיני עם ישראל.

גיליון זה של 'מראות' מביא מבחר של אירועים וציטוטים המצביעים על התפתחותן של מגמות אלו בפוליטיקה הפנים-פלסטינית.

שלטון החמאס בעזה מתבסס

על אף התגובות החריפות הראשונות להשתלטות החמאס על הרצועה מצד הקהילה הבין-לאומית ומדינות ערב, החמאס מצליח לשקם את יחסיו עם גורמים ערביים ובין-לאומיים, לצבור תמיכה עממית ולהשיב את הסדר לרחובות עזה. למרות קריסת הסכם המעברים, ישראל והקהילה הבין-לאומית אינן יכולות להביא לסגירה הרמטית של המעברים לרצועה.

החמאס מצליח להשליט שקט בעזה

כחודש לאחר ההשתלטות על עזה, החמאס מצליח להשליט סדר ברצועה ואף לקיים חיים של שגרה יחסית בעקבות המשך העברת הסיוע הומניטרי לתושביה. חמאס הצליח לגבור על מנגנוני הביטחון הרבים של הרש"פ וכיום ישנה שם סמכות רשמית אחת. גם החמולות החמושות בעזה מקבלות את חמאס כבעל הבית ואינן קוראות תיגר על שליטתו:

  • חמאס פרס בחזרה את כוחות המשטרה הפלסטיניים "הכחולים" ברחובות הרצועה במטרה להילחם באנרכיה ששררה שם קודם (הארץ, 7/7/07) והוא עורך מעצרים של אנשי הפת"ח (רויטרס, 7/7/07).

  • בניגוד להוראות אבו מאזן, כ-150 לוחמים המשתייכים לכוחות הביטחון הלאומי בעזה, בעבר בשליטת הפת"ח, התפרסו לאורך ציר פילדלפי (הארץ, 2/7/07).

  • שחרור כתב הבי-בי-סי השבוי אלן ג'ונסטון "מצבא האסלאם" (חמולת דוע'מוש) והחזרת לביאה שנגנבה מגן החיות בעזה לפני כשנתיים ע"י אחת החמולות החמושות ברצועה, מלמדות על נכונותו של החמאס להתעמת עם החמולות על מנת להשליט שקט בעזה.

בהקשר זה, הסביר בכיר החמאס מוסא אבו מרזוק במאמר דעה שפרסם בעיתון אמריקאי כי צעדים אלו לא נועדו לרצות את המערב, אלא לשים קץ לאי-הסדר ברצועת עזה (LATIMES, 10/7/07).

  • על אף ביטולו המעשי של הסכם המעברים וסגירת מעבר רפיח עם השתלטות החמאס על עזה, ישראל והאו"ם ממשיכים להזרים סיוע הומניטרי לתוך הרצועה (Jerusalem Post, 10/7/07).

העולם הערבי מתקרב חזרה לחמאס

הליגה הערבית גינתה באופן חריף את השתלטות החמאס על עזה ומזכ"ל הליגה הערבית עמר מוסא אמר כי תמיכת הארגון נתונה לנשיא עבאס. מוסא גם קרא בשם הליגה להחזיר מייד את המצב בעזה לקדמותו.

המכה הפוליטית המשמעותית ביותר שקיבל החמאס הייתה ההחלטה המצרית להעביר את הנציגות שלה מעזה לרמאללה. למשלחת המצרית היה תפקיד חשוב בפוליטיקה הפנים-פלסטינית שכן היא תיווכה במגעים בין הפת"ח לחמאס ובין החמאס לישראל בסוגיית שליט. מצרים גם קראה לפלסטינים להתכנס סביב ההנהגה הלגיטימית של אש"ף ואבו מאזן (United Press International, 19/6/07).

חודש לאחר ההפיכה בעזה, מדינות ערב מחפשות את 'הדרך חזרה' להתנהל ישירות מול בעל הבית בעזה:

  • מצרים הודיעה על כוונתה להחזיר לעזה את המשלחת הביטחונית במטרה להמשיך את מלאכת התיווך בין תנועות פת"ח לבין החמאס (NRG, 5/7/07).

  • משלחת של הליגה הערבית מנסה לתווך בין החמאס לפת"ח. המשלחת נפגשה בדמשק עם ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, ועם אבו מאזן בעמאן (אל-איאם, 8/7/07).

שלטון הפת"ח בגדה מתבוסס

גם לאחר הקמת ממשלת החירום של פיאד ולמרות מאמצי אבו-מאזן, הפת"ח אינו מראה סימנים של פוטנציאל שותפות אמיתית עם ישראל לתהליך מדיני.

המכשולים שעומדים מפני אבו מאזן לביסוס שליטתו בגדה המערבית הם בין השאר: (1) פיצול פנימי בשורות הפת"ח; (2) מעורבותם בטרור של פלגים פתחיסטים, כגון 'גדודי חללי אל-אקצא'; (3) העדר סדר יום חברתי, כלכלי או מדיני שהוא ברור ומוסכם ואשר יש בכוחו לאחד את השורות; (4) הפופולאריות של החמאס בגדה כפי שבאה לידי ביטוי בבחירות האחרונות למועצה המחוקקת; ו-(5) ריבוי מנגנוני הביטחון בגדה אשר אינם נוהגים לשתף פעולה ולעיתים אף מתקיימת ביניהם יריבות (ר' האם הפת"ח יכול להיות כתובת בגדה המערבית??).

צווים נשיאותיים לא מיושמים

בעקבות השתלטות החמאס על עזה (6/07) הנשיא אבו-מאזן השתמש בסמכותו להכריז על מצב חירום ולכונן ממשלת חירום באמצעות צו נשיאותי (ברש"פ). בשורה של צווים נשיאותיים נוספים הוא פעל כדי לבסס את שלטון הפת"ח בגדה ולהצר את צעדי החמאס. ואולם, רק חלק מצווים אלו מיושמים:

  • גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח סרבו להתפרק מנשקם בהתאם לצו הנשיאותי אשר הורה להם לעשות כך (מען, 28/6/07).

  • אבו מאזן נאלץ לבטל את הצו הנשיאותי שהרחיב את סמכויות בתי המשפט הצבאיים במצב החירום בעקבות ביקורת פנים-פלסטינית (מען, 11/7/07).

ביקורת פנימית על חוקיות מהלכי אבו מאזן

הביקורת על פיזור ממשלת החמאס, כינונה של ממשלת חירום, והוצאת צווים נשיאותיים אשר מטרתם השלטת שלטון הפת"ח בגדה, אינה נשמעת רק מחוגי החמאס. לאחרונה גם אינטלקטואלים, משפטנים ונציגים של ארגונים פלסטיניים לא-ממשלתיים מצטרפים לביקורת החריפה על פעולות אבו מאזן:

  • המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR), מתח ביקורת על הצו הנשיאותי שהרחיב את סמכויות בתי המשפט הצבאיים: "צו זה הוא המסוכן ביותר בשורת הצווים שהונפקו במצב החירום, הוא מהווה את הבסיס להחרבת הרשות השופטת והחיים האזרחיים (...) ולהקמת ממשל צבאי" (PCHR, 10/7/07).

  • שניים מבין המשפטנים שהשתתפו בניסוח חוק היסוד הפלסטיני לפני כעשור, אניס אל-קאסם ויוג'ין קוטרן, מתחו ביקורת על חוקיות מהלך הקמתה של ממשלת החירום וביטול סעיפים בחוק היסוד המחייבים את אמון המועצה המחוקקת בכל ממשלה חדש (אל-ג'זירה, 8/7/07).

הפת"ח ממשיך להתפצל

לאחר השתלטות החמאס על עזה, גברו הקריאות בפת"ח ללכד את השורות ונדמה היה שנחישות הארגון להתעמת עם החמאס תגבר על הפיצולים הפנימיים בתוכו. ואולם, נראה שהפת"ח לא מצליח במשימה זו:

  • אבו מאזן נאלץ לפטר את יועצו הפוליטי הבכיר וחבר הוועד המרכזי של הפת"ח, האני אל-חסן, לאחר שאמר שאירועי עזה הם תבוסה לתוכניתו של המתאם האמריקני דייטון ושל משתפי פעולה בפת"ח, ששירתו את האמריקנים ואת הישראלים (ר' Ynet, 28/6/07).

  • גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח קראו לפיטורי ראש ממשלת החרום סלאם פיאד לאחר שהביע את התנגדותו להמשך קיומן של מיליציות חמושות בשטחי הרשות הפלסטינית (ר' IMEMC, 6/7/07).

  • מנהיג גדודי חללי אל-אקצא בשכם ומספר מלוחמיו הגישו את התפטרותם ממנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בעקבות "חילוקי דעות פנימיים") מען, 6/7/07).