מדינה פלסטינית - היפוך העמדות

ישראל והפלסטינים חווים היפוך עמדות ביחס לתהליך המדיני: בעבר, הפלסטינים דרשו מדינה גם בגבולות זמניים- ואילו ישראל התנגדה; כיום, הפלסטינים מתנגדים לכינון מדינה כזו, בעוד שישראל עומדת על יישום השלב השני של מפת הדרכים.

תפישת העולם הקיימת

הנחת יסוד של ממשלת ישראל היא ששדרוג מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית (הרש"פ) וכינונה של מדינה פלסטינית הם רצון ואינטרס פלסטיני מיידי.

בעבר,

  • הפלסטינים תבעו את כינונה של מדינה פלסטינית לאלתר, גם אם גבולותיה זמניים;1
  • ישראל התנגדה למתן סממנים ריבוניים לרש"פ ואיימה למנוע את שדרוג מעמדה המדיני לכלל מדינה גם באמצעות שימוש בכוח;
  • ההסכמים החתומים בין ישראל לאש"ף עיגנו את מעמדה של הרש"פ כישות מדינית שאיננה מדינה.2

כיום, תפישה זו של ישראל באה לידי ביטוי:במפת הדרכים אשר מתנה את כינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (מפג"ז) בעמידה בשורה של תנאים בשלב הראשון של מפת הדרכים;3 בהצהרות של ראש הממשלה, יועציו הקרובים ושרים בכירים.4

המציאות משתנה

בפועל, מתהוות מגמות אשר מערערות את תפישת העולם הנ"ל עד כדי הפיכתה ללא רלבנטית:

  • דחיית רעיון המפג"ז ושחיקת מעמדה של מפת הדרכים כינונה של מפג"ז בדרך להסדר קבע הוא עמוד התווך של מפת הדרכים. ואולם, ההנהגה הפלסטינית הנוכחית מעוניינת במפג"ז רק כחלק מהסדר כולל הנוגע למצב הקבע.5
  • שחיקת העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" העיקרון של שתי מדינות לשני עמים עמד בבסיס התהליך המדיני מאז ראשית שנות ה- 90 (כמו-גם בבסיס החלטת החלוקה והחלטות האו"ם 242 ו- 338). עיקרון זה נשחק בשנים האחרונות על-ידי פלסטינים ולא-פלסטינים שדוחים את יהודיותה של ישראל תוך קידום העיקרון של מדינה אחת לכל אזרחיה.6 המופעים של כוחות אלה הם:7 טרור אסטרטגי נגד ישראל וישראלים בנקודות מפתח של המו"מ;
  • חתירה תחת היכולות השלטוניות של הרש"פ;8
  • "אופק מתרחק" – העלאת רף התביעות לפיתרון של שתי מדינות קבוצות אשר, לכאורה, מקבלות את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" מציבות תביעות בלתי אפשריות מבחינת ישראל במהלך המו"מ;9
  • טענה כי פיתרון שתי המדינות אינו בר ביצוע קבוצות שונות מנצלות את המציאות שנוצרה בשטח על מנת לטעון כי רק פתרון המדינה האחת הוא בר-ביצוע;10
  • "התכנסות"11 לצורך דה-לגיטימציה של ישראל לנוכח אפשרויות של פריצת דרך מדינית קבוצות אשר דוחות את עצם יהודיותה של ישראל, מובילות מאמצים של התנגדות לביסוסו של עקרון של "שתי מדינות לשני עמים", אשר נתפש כמעגן את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית.

אין-אונים שלטוני גובר בצד הפלסטיני – יכולת הנשיאה של הממשל הפלסטיני חלשה ונחלשת: עוד בימי ערפאת, סירבה ההנהגה הפלסטינית לעשות שימוש בכוחות העומדים לרשותה על מנת לאכוף את רצונה על הגורמים הקיצונים;כניסת החמאס לעמדות כוח מוניציפאליות, למועצה המחוקקת הפלסטינית ולרש"פ מחלישה את יכולת הנשיאה של הרש"פ עוד יותר. כך מתחזקים הכוחות הקיצונים בחברה הפלסטינית הדוחים את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית באמצעות מדינת ישראל ואת העקרון של "שתי מדינות לשני עמים".

משמעויות אפשריות

היפוך עמדות ביחס למדינה הפלסטינית אשר עלול להוביל ל:היפוך עמדות במו"מ בעבר, הפלסטינים תבעו מדינה וישראל התנגדה. בעקבות ההיפוך, ישראל תפעל לכינונה של מדינה פלסטינית והפלסטינים יתנגדו. קרי, ישראל תצטרך לשלם תשלום מדיני בעבור דבר שבעבר יכלה לקבל בעדו תמורה;12

היפוך בעמדות ההסברה בעבר, ישראל הסבירה לעולם מדוע הישות הפלסטינית איננה מדינה בעוד שהפלסטינים הסבירו מדוע הרש"פ כן התגבשה לכלל מדינה. בעקבות ההיפוך, ישראל עלולה למצוא את עצמה מסבירה מדוע הרש"פ היא מדינה בעוד שהפלסטינים מסבירים מדוע טרם בשלו התנאים לכך;13

מבוי סתום בתהליך המדיני התנגדות פלסטינית לכינון מפג"ז, משמעה:

  • חזרה לנתיב הסכם הקבע המלא ("גישת החבילה" במתכונת אוסלו) התנגדות פלסטינית לכינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים לפני הסכם הקבע, במתווה מפת הדרכים, משמעה תביעה לכינון מדינה פלסטינית בגבולות קבע לאחר ועל-פי הסכם קבע אחד כולל – הכל-או-לא-כלום14,

מבוי סתום לקראת השלב השני של מפת הדרכים – לישראל ולפלסטינים ראייה הפוכה של השלב השני של מפת הדרכים וסוגיית המפג"ז:

  • הפלסטינים – כינונה של מפג"ז מותנה בערובות ביחס לשלב השלישי (הסכם הקבע);
  • ישראל – המפג"ז תכונן בשלב השני ללא קשר וללא דיון על סוגיות הקבע ובראשן סוגיית גבולות הקבע / קווי ה- 4/6/67; הפליטים / זכות השיבה; וירושלים / מקומות קדושים. 15

מעבר לשיח על העקרון של "מדינת כל אזרחיה" – ההיפוך בעמדות ביחס לכינונה של מדינה פלסטינית עלול להביא לשינוי השיח המדיני משיח העוסק בפרמטרים ליישום העקרון של "שתי מדינות לשני עמים", לשיח העוסק ברלבנטיות של "פתרון המדינה האחת". זהו שיח שונה לחלוטין מבחינת גבולותיו, משתתפיו ואופן ההתנהלות בו.

כיווני פעולה וחשיבה

שדרוג המעמד המדיני של הרש"פ תהליך מתואם עם הפלסטינים, עם צדדים שלישיים או חד-צדדי, המיועד להקנות סממנים של מדינה לרש"פ. זאת באמצעות הסרת האילוצים, אשר נקבעו בהסכם הביניים16 (9/95) על מעמד הרש"פ בתחום יחסי החוץ, הכלכלה ובתחום האזרחי, ובינוי ההכרה, הכוחות והסמכויות שלה בזירה הבין-לאומית ומול ישראל. לדוגמה:

קבלת הרש"פ לארגונים בינלאומיים – כגון ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization) או ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization);

מינוי נציגויות של הרש"פ בחו"ל – עד כה, הנציגות הפלסטינית בחו"ל, ובכלל זה האו"ם, מונו ע"י אש"ף והיו חייבות בדיווח אליו;

כינון נציגויות בין-לאומיות ברש"פ (כגון, נציגות ארה"ב לרש"פ) – שכתב האמנתם מוגש ליו"ר הרש"פ ואשר בעתיד ישמשו כשגרירויות למפג"ז;

שדרוג התארים ל"נשיא" ו"שר חוץ" – עפ"י הסכמי הביניים, התארים של אבו-מאזן ונביל שעת' הם יו"ר הרש"פ ו"השר לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי" בהתאמה. שדרוג תואריהם עשוי לסייע בהכשרת הקרקע להפיכת הרש"פ לישות מדינית;

ביטול הסדרי מעטפת המכס בגדה וברצועה – הסכמה לזרימה חופשית של סחורות בין הגדה, הרצועה וצדדים שלישיים בכפוף לשיקולי ביטחון בלבד. זאת לנוכח העובדה כי, שימור מעטפת המכס מבטא את המשך האחריות הישראלית לכלכלה הפלסטינית. כמו-כן מדיניות מכס עצמאית היא אחד הסממנים המובהקים של עצמאות מדינית.17

החלפת השותף מאש"ף לרש"פ

  • קיימת אי-התאמה מבנית בין מבנה מפת הדרכים המצמצם את סדר היום של התהליך המדיני והמקדם את כינונה של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה (בשלב השני) תוך דחיית סוגיות הקבע (לשלב השלישי) לבין זהותו של אש"ף כישות המייצגת את העם הפלסטיני המחוייב גם לפזורה הפלסטינית ולכן להרחבת סדר היום המדיני.
  • לכן יקשה להגיע להסכם עם אש"ף על מפג"ז במסגרת השלב השני של מפת הדרכים;

לפיכך:

הגעה להסכמים מדיניים במסגרת מפת הדרכים (לפני ואחרי השלב השני) מצדיקה ואף מחייבת החלפת השותף הפלסטיני מאש"ף לרש"פ. גיבוש הרש"פ כשותף הפלסטיני לתהליך המדיני, יאפשר להתחיל ולעצב את מצב הקבע עוד לפני הסכם הקבע.

הכרה חד-צדדית במפג"ז – שורה של צעדים ישראליים חד-צדדיים ו/או בשילוב ובתיאום עם צדדים שלישיים, שנועדו לשדרג את מעמדה המדיני של הרש"פ לרמת "מדינה פלסטינית בגבולות זמניים". עמוד התווך של חלופה זו הוא מהלך מדיני ישראלי של הכרה רשמית של ישראל וארה"ב ברש"פ כמדינה ריבונית. יש לציין שמהלך זה מחייב התייחסות להשלכות ההכרה בכל הקשור לחובות ולזכויות המוקנות של המדינה הפלסטינית מרגע הקמתה.18



1 בשנת 1988 הכריזו הפלסטינים על כינונה של מדינה (הכרזת אלג'יר) למרות שלאש"ף לא הייתה כל דריסת רגל בשטחי הגדה והרצועה. כ- 100 מדינות הכירו בהכרזה זו. במשך תהליך אוסלו ועד שנת 2000, הפלסטינים תבעו שדרוג מעמדה של הרש"פ ואיימו לעשות זאת באופן חד-צדדי (5/99, 9/00, 11/00 לדוגמה).

2 בכלל סיכומים אלה ניתן למנות את הנקודות הבאות:

  • אש"ף הוכר כ-נציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני ע"י הליגה הערבית (10/74), האו"ם (11/74) ישראל וארה"ב (9/93);
  • ישראל ואש"ף הסכימו כי ל- רשות הפלסטינית (רש"פ) לא תהיה סמכות לנהל יחסי חוץ עצמאיים כולל כינון נציגויות בחו"ל (שגרירויות, קונסוליות וכיו"ב) או של נציגויות דיפלומטיות או קונסולאריות בשטחה; ואילו אש"ף מחזיק בסמכות לייצג את הרש"פ ולחתום על הסכמים בשמה (ר' הסכם הביניים, סעיף IX "כוחות המועצה ואחריותה", (פסקה 5 - א', ב');
  • לפיכך, כל ההסכמים החתומים במסגרת תהליך אוסלו (החל מ- 9/93) נחתמו עם אש"ף;
  • ישראל סירבה לאפשר לרש"פ לשדרג את כוחותיה, סמכויותיה ומעמדה המדיני למעט במקרים שבהם לא הייתה לישראל ברירה (כגון מינוי ראש ממשלה פלסטיני על-מנת לשחוק את מעמדו של ערפאת).

3 תפישה הישראלית רואה את חשיבות מפת הדרכים בעקרון השלביות: רק לאחר מילוי ההתחייבויות הפלסטיניות ב-שלב הראשון של מפת הדרכים, יחל מו"מ על השלב המדיני שעיקרו כינונה של מפג"ז (השלב השני של מפת הדרכים). רק לאחר תפקוד משביע רצון של המפג"ז, יחול מו"מ על הכניסה לשלב השלישי של מפת הדרכים הכולל את הסכם הקבע (דב וייסגלס, יועץ מדיני לראש הממשלה, בהרצאה באוניברסיטת ת"א, 2.6.2005).

4 להלן התבטאויות המעידות על תפישת המדינה הפלסטינית כ"וויתור" / "פרס" לפלסטינים: רה"מ אריאל שרון – "ברור לכל כי ישראל תסכים לוויתור מדיני רק כאשר ישרור שקט וישונו סדרי הממשל הפלסטיני" (נאום הרצלייה – 12/02); דב וייסגלס – "...כאשר אתה מקפיא תהליך מדיני, אתה מונע הקמת מדינה פלשתינאית" (ארי שביט, "הארץ", 2/10/04).

5 אבו-מאזן אמר כי מפג"ז לפני הסכם הקבע היא "מלכודת" וקורא לכונן ערוץ אחורי לדיון בהסכם הקבע במקביל למו"מ על מפת הדרכים (ניו-יורק טיימס, 14/02/05); הוועידה המרכזית של הפת"ח (30/6/05) החליטה לדחות את רעיון המפג"ז ומצדדת בהקמתה של מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה (http://news.monstersandcritics.com/mediamonitor/printer_1027231.php (; אבו-עלא הצהיר: "לא נקים מדינה עם גדר הפרדה גזענית, לא תהיה מדינה עם התנחלויות תוקפניות ולא תקום מדינה מבלי להשיג את כל זכויות עמנו הפלסטיני ואת זכות השיבה" (26/7/2005) http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3118855,00.html).

6 הבסיס התיאורטי לדחיית העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" הוא תיאוריות ליברליות הדוחות כל הגדרה של ישות פוליטית המבוססת על זהות תרבותית, אתנית או דתית ולפיכך חותרות תחת זכות העם היהודי להגדרה עצמית במדינה משלו (ר' הדיון הנוכחי בטיעון ה- One State Solution, One-State Threat ו- אנטי-ציונות).

7 דוגמאות למופעים אלו: המו"מ על הסכם מצב הקבע (1999-2001) – המו"מ על הסכם הקבע הוכשל באמצעות שילוב בין אלימות לבין תביעות מרחיקות לכת למימוש "זכות השיבה" של "הפליטים הפלסטינים" למדינת ישראל, לריבונות פלסטינית בלעדית על "הר הבית" תוך שלילת כל זיקה יהודית למקום והתנגדות לרעיון של "סופיות הסכסוך" ו"סופיות התביעות";מפת הדרכים (2002-2003) – ההתקדמות בנתיב מפת הדרכים נחסמה באמצעות אלימות אשר מנעה את יישום השלב הראשון ודרישה לעיגון הבנות לגבי "מצב הקבע" לפני כינונה של מפג"ז; סוגיית סוף האחריות / הכיבוש – גם במקרה של סיום נוכחות הקבע – הצבאית והאזרחית – בעזה, צפויה התנגדות להסרת האחריות הישראלית כלפי עזה (ר' סוף כיבוש, סוף אחריות).

.8 האמצעים בהם קבוצות אלו עושות שימוש כוללים, בין השאר, שימור יכולות צבאיות עצמאיות, יצירת אזורים שהם "מחוץ לתחום" עבור כוחות אכיפת החוק של הרש"פ או ניהול מערכות מדיניות עצמאיות. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא ארגון החמאס. ר' עמוס הראל, "הארץ", 29.6.05, http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=593826&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0 ).

9 כך למשל, קבוצות אלו תובעות הכרה ישראלית מלאה בזכות השיבה ומימושה, ריבונות פלסטינית בלעדית על "הר הבית" או פיצויים כספיים בגין הכיבוש או הפליטות הפלסטינית בהיקפים בלתי סבירים. ר' אחריות, המושג: 'מדינה פלסטינית בת-קיימא'.

10 קבוצות אלו עושות שימוש במציאות שנוצרה בשטח כתוצאה מן ההתנחלויות, בקושי לפתור את ה-סוגיות ההיסטוריות ובגורמים נוספים כדי לטעון כי ישראל והפלסטינים שזורים זה בזה באופן בלתי הפיך ובלתי ניתן להתרה. ר' לדוגמה: Judt Tony, “Israel: The Alternative,” The New York Review of Books, Vol. 50, No. 16, Oct. 23, 2003; ; וגם: מייקל טראזי, "מדינה אחת, שמורה אחת", הארץ, 20/10/04.

11 המושג תופעת ההתכנסות מתייחס להתכנסות של תנועות, איגודים וארגונים, אשר אינם קשורים, לכאורה, בינם לבין עצמם, סביב סוגיה תורנית העומדת ותלויה כלפי מדינת ישראל, לצורך דה-לגיטימציה של ישראל.

12 לדוגמה, על מנת שהעולם או הפלסטינים יסכימו שתכונן מדינה פלסטינית, ישראל תצטרך לתת ערובות ביחס למצב הקבע.

13 להרחבה, ר' השימוש במושג מדינה פלסטינית בת-קיימא; כמו המושג אחריות בהקשר ל-מצב הכיבוש.

14 ר' גישת החבילה להסכם קבע ישראלי-פלסטיני.

15 בנוסף, ישראל הציגה 14 הסתייגויות (05/03) מהן עולה כי על המפג"ז חלות מגבלות משמעותיות (בעיקר מן ההיבט הביטחוני) על ריבונותה. לנוסח המלא של הסתייגויות ישראל ר' מפת הדרכים.

16 ר' הערת שוליים מס' 3.

17 להרחבה, ר' "נקודת-ראות": האם לא הגיע הזמן לבטל את מעטפת המכס?

18 מאחר שישראל נתפשת בקהילייה הבינלאומית כמי ש"כובשת" את הגדה המערבית ורצועת עזה, הרי שהכרה חד-צדדית שלא לאחר מו"מ ובמסגרת הסכם, עלולה להציב את ישראל כמי שמפירה את זכויותיה המוקנות של המדינה הפלסטינית. זכויות אלו, כגון ריבונות על המרחב האווירי או הימי, מוקנות לכל המדינות מכוח המשפט הבינלאומי.