מפת הדרכים מובילה למבוי סתום

מכון ראות מתריע כי לא ניתן יהיה להתקדם על-פי מתווה מפת הדרכים במתכונתה הנוכחית. על מנת לקדם את פיתרון שתי המדינות, על ישראל לגבש אסטרטגיה מדינית חדשה.

מהות ההתרעה

מפת הדרכים – התוכנית המדינית המוסכמת, לכאורה, ביחס ל"יום שאחרי" תוכנית ההתנתקות – מובילה למבוי סתום בשל חילוקי דעות מהותיים ביחס לנקודת הכניסה למפת הדרכים וביחס לכל אחד משלביה. לפיכך, על ישראל להיערך לקראת גיבוש אסטרטגיה מדינית חדשה ביחס למבנה ולסדר האירועים בתהליך המדיני, זהות השותף הפלסטיני (אש"ף או רש"פ) או לחלופין, המשך המהלכים החד-צדדיים.

תפיסת העולם הקיימת

מפת הדרכים היא המסגרת המדינית המוסכמת באופן רשמי על ישראל1, הפלסטינים והקהילה הבין-לאומית2.תכנית ההתנתקות הוצגה כמהלך שאינו מונע את יישומה העתידי של מפת הדרכים.3 יש הטוענים שהיא מהווה יישום חלקי של מחוייבויותיה של ישראל בשלב הראשון של מפת הדרכים, בעיקר בכל הקשור להתנחלויות. החידוש של מפת הדרכים טמון בהיפוך סדר הפעולות של התהליך המדיני ביחס למתווה אוסלו:

  • על-פי מפת הדרכים – מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (להלן – מפג"ז) תוקם לפני הסכם הקבע;
  • על-פי תהליך אוסלו – מדינה פלסטינית בגבולות קבע תוקם לאחר ועל-פי הסכם הקבע.

על-פי תפיסת ישראל, מהותה של מפת הדרכים נובעת מעקרון השלביות הקובע התקדמות עפ"י מבחן של ביצועים ולא על-פי תאריכי יעד: 4

תמצית תפיסת העולם של ישראל, כפי שעולה מהתבטאויות שונות ומההסתייגויות של ממשלת ישראל, 5 היא:

  1. המפג"ז נתפשת כ"ויתור" או כ"פרס" המוענק ע"י ישראל לפלסטינים; 6
  2. כינון מפג"ז מותנה במילוי המחויבויות הפלסטיניות עפ"י השלב הראשון של מפת הדרכים;
  3. המפג"ז תכונן במו"מ בין הרש"פ לבין ישראל;7
  4. הריבונות של המפג"ז תהיה מוגבלת; כמו-כן המפג"ז תהיה מפורזת וישראל תשלוט על המעטפת שלה, על המרחב האווירי והאלקטרו-מגנטי; 8
  5. המפג"ז תכונן ללא קשר וללא דיון על סוגיות הקבע ובראשן סוגיות גבולות הקבע / קווי ה- 4/6/67; הפליטים / זכות השיבה; וירושלים / המקומות הקדושים.

המציאות המשתנה – מפת הדרכים מובילה למבוי סתום

בפועל, מתהוות מגמות אשר מערערות את תפישת העולם הנ"ל עד כדי הפיכתה ללא רלבנטית:

חוסר בהירות ביחס לנקודת הכניסה למפת הדרכים / אצל מי נמצא הכדור? – ההתנתקות מהווה שינוי יסודי במצב המדיני שיוצר חוסר בהירות ביחס לנקודת הכניסה למפת הדרכים.

לדוגמה, בשלב הראשון של מפת הדרכים, ישראל אמורה להקפיא את הבניה בהתנחלויות ולפרק את המאחזים הלא-חוקיים. לאחר יישום ההתנתקות, ישראל עשויה לטעון כי היא כבר עשתה מעל ומעבר לנדרש ביחס לשלב זה ולכן עתה על הפלסטינים לפעול.9 הפלסטינים עשויים לטעון כי ישום מחויבויותיהם מותנה בפינוי מאחזים ובהקפאת הבניה בהתנחלויות.

מבוי סתום בשלב הראשון של מפת הדרכים / אין-אונים שלטוני בצד הפלסטיני – יכולת הנשיאה10 של הממשל הפלסטיני חלשה ונחלשת. חולשתו של אבו-מאזן והשתלבות החמאס במערכת הפוליטית הפלסטינית פוגעות ביכולתה של הרש"פ לפרק את תשתיות הטרור ולהנהיג רפורמות פוליטיות, ביטחוניות וכלכליות-אזרחיות.11

מבוי סתום בשלב השני של מפת הדרכים ישראל עומדת על יישום השלב השני של מפת הדרכים וכינון המפג"ז בעוד שהפלסטינים מתנגדים לכינונה. 12 פער זה בין עמדות הצדדים משקף מספר בעיות יסוד במפת הדרכים כדלקמן:

  • אי הסכמה / חוסר בהירות ביחס לזהות השותף הפלסטיני –
    עפ"י הסתייגויות ישראל למפת הדרכים, ההסכם אודות המפג"ז ייחתם עם הרשות הפלסטינית.
    עפ"י המערכת החוקתית הפלסטינית ועפ"י הסכם הביניים, ההסכמים בין ישראל לפלסטינים ייחתמו עם אש"ף.
  • אי-התאמה בין מבנה מפת הדרכים לבין היותו של אש"ף השותף הפלסטיני הרשמי של ישראל –
    מצד אחד
    , השלב השני של מפת הדרכים ממקד את התהליך המדיני בגדה וברצועה ובתושביהן על-ידי כינונה של מפג"ז תוך דחיית עניניה של הפזורה הפלסטינית לשלב השלישי;
    מצד שני
    , עד שלא נקבע אחרת, אש"ף עודנו השותף הרשמי של ישראל לתהליך המדיני ועימו אמור להיחתם ההסכם על כינונה של המפג"ז. אש"ף מחויב לפזורה הפלסטינית ולכן להרחבת סדר היום המדיני.13
    לכן, קשה מאוד להגיע להסכם בין ישראל לבין אש"ף אודות מפג"ז.
  • תפישות מנוגדות בין ישראל לבין הפלסטינים אודות הקשר בין השלב השני לשלב השלישי של מפת הדרכים -
    עמדת ישראל
    היא כי המפג"ז תכונן ללא קשר להסדר הקבע (ר' לעיל);
    עמדת הפלסטינים
    היא כי המפג"ז תכונן רק אם ינתנו ערבויות ביחס למצב הקבע.14

מבוי סתום בשלב השלישי של מפת הדרכים

  • אי-הסכמה ביחס לעקרונות ותוכן הסדר הקבע –
    בעת הנוכחית, נראה שלישראל ולפלסטינים אין הסכמה עקרונית ביחס לעקרונות הסדר הקבע (קווי 4/6/67, זכות השיבה, ריבונות בירושלים וכיו"ב).
  • אי-הסכמה ביחס למבנה המהלך המדיני המוביל למצב הקבע –
    לאחר כינונה של מפג"ז, ההיגיון של הסכם קבע אחד כולל נשחק:
    מיהו השותף: המדינה הפלסטינית בגבולות זמניים או אש"ף? עד עתה וככל הנראה עד לכינונה של מפג"ז, אש"ף הוא הנציג הלגיטימי הבלעדי של הפלסטינים. לאחר כינונה של המפג"ז, הממשלה של המדינה הפלסטינית אמורה להיות הנציגה הבלעדית של תושביה בגדה וברצועה.15
    פיצול הסכם הקבע – עד עתה, הנחת יסוד של התהליך המדיני הייתה כי הסכם קבע אחד וכולל בין ישראל לבין אש"ף יישב את "הסוגיות התלויות ועומדות" ויסדיר את היחסים העתידיים (ר' "גישת החבילה" להסכם הקבע16).
    לאחר כינון המפג"ז
    , קיים היגיון חזק לפצל את הסכם הקבע למספר רב של הסכמים בין שתי המדינות, שהם מעין פרקים של הסכם קבע, הנחתמים בזמנים שונים ועל נושאים שונים (ר' "גישת הפיצול והדילול" להסכם הקבע).17

שחיקת העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" עמד בבסיס התהליך המדיני מאז ראשית שנות ה- 90 (כמו-גם בבסיס "החלטת החלוקה" ו"החלטות האו"ם 242 ו- 338"). עיקרון זה נשחק בשנים האחרונות על-ידי פלסטינים ולא-פלסטינים שדוחים את יהודיותה של ישראל תוך קידום העיקרון של מדינה אחת לכל אזרחיה. 18

מפת הדרכים מסמלת אפשרות לפריצת דרך מדינית על בסיס העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים", אשר נתפש כמעגן את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בישראל.

לפיכך, קבוצות שונות "מתכנסות"19 לצורך דה-לגיטימציה של ישראל לנוכח אפשרות של פריצת דרך מדינית. המופעים של כוחות אלה הם:

  • טרור אסטרטגי נגד ישראל וישראלים בנקודות מפתח של המו"מ;
  • חתירה תחת היכולות השלטוניות של הרש"פ;20
  • "אופק מתרחק" – העלאת רף התביעות לפיתרון של שתי מדינות – קבוצות אשר, לכאורה, מקבלות את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" מציבות תביעות בלתי אפשריות מבחינת ישראל במהלך המו"מ;21
  • טענה כי פיתרון שתי המדינות אינו בר ביצוע – קבוצות שונות מנצלות את המציאות שנוצרה בשטח על מנת לטעון כי רק פתרון המדינה האחת הוא בר-ביצוע.22

משמעויות אפשריות

משמעות המבוי הסתום אליו מוליכה מפת הדרכים היא דשדוש מדיני עד לגיבושה של אסטרטגיה מדינית חדשה ביחס ל:

  1. מבנה וסדר האירועים בתהליך המדיני – האם ישראל פועלת לכינונה של מפג"ז לפני הסכם קבע במתווה מפת הדרכים או להגעה להסכם קבע המוביל לכינונה של מדינה פלסטינית עפ"י מתווה אוסלו ("גישת החבילה")?
  2. זהות השותף הפלסטיני – האם ישראל ממשיכה להתנהל באופן רשמי מול אש"ף ומוסדותיו? לחילופין, האם ישראל צריכה לפעול לשידוד מערכות בצד הפלסטיני, אשר יוביל להפיכתה של הרשות הפלסטינית ל"כתובת" רשמית עימה ניתן לחתום על הסכמים ביחס לגדה ולרצועה?
  3. מיצוי מהלכים חד-צדדיים בעת הנוכחית – המבוי הסתום במפת הדרכים והכישלון של המשא ומתן על הסדר הקבע עשויים להוביל למסקנה שלישראל אין חלופה הסכמית מול הפלסטינים בעת הנוכחית. לפיכך, האם ישראל צריכה להמשיך ולבסס את האסטרטגיה שלה על מהלכים חד-צדדיים במתווה של תוכנית ההתנתקות (ר' להלן)?

משמעויות ההיפוך בעמדות ביחס למדינה הפלסטינית בגבולות זמניים הן:

  1. היפוך עמדות במו"מ בעבר, הפלסטינים תבעו מדינה גם אם בגבולות זמניים וישראל התנגדה. בעקבות ההיפוך, ישראל תפעל לכינונה של מדינה פלסטינית בגבולת זמניים והפלסטינים יתנגדו. קרי, ישראל תצטרך לשלם תשלום מדיני בעבור דבר שבעבר יכלה לקבל בעדו תמורה;23
  2. היפוך בעמדות ההסברה בעבר, ישראל הסבירה לעולם מדוע הישות הפלסטינית איננה מדינה בעוד שהפלסטינים הסבירו מדוע הרש"פ כן התגבשה לכלל מדינה. בעקבות ההיפוך, ישראל עלולה למצוא את עצמה מסבירה מדוע הרש"פ היא מדינה בעוד שהפלסטינים מסבירים מדוע טרם בשלו התנאים לכך.24

כיווני פעולה וחשיבה

כיווני הפעולה והחשיבה הנ"ל עשויים לחלץ את ישראל מן המבוי הסתום של מפת הדרכים:

תיקון העיוות המבני ביחסים בין ישראל לפלסטינים ושדרוג המעמד הריבוני של הרש"פ – ישראל יכולה לנצל את המבוי הסתום במפת הדרכים לצורך שדרוג המעמד הריבוני – מדיני, כלכלי ואזרחי – של הרש"פ לכלל שותף רשמי של ישראל ("כתובת") בכל הקשור לשטחי הגדה והרצועה ותושביהן.

מהותה של אסטרטגיה זו היא תהליך מתואם עם הפלסטינים, עם צדדים שלישיים או חד-צדדי, המיועד להעצים את מעמדה הריבוני של הרש"פ ביחס לתושבי הגדה והרצועה. זאת באמצעות הסרת האילוצים בהסכם הביניים (9/95) על מעמד הרש"פ בתחום יחסי החוץ, בתחום הכלכלי והאזרחי, כמו-גם באמצעות בינוי כוחותיה, סמכויותיה וההכרה בה בזירה הבין-לאומית ומול ישראל.25

אסטרטגיה זו עשויה לכלול, לדוגמה, קבלת הרש"פ לארגונים בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי; כינון נציגויות של הרש"פ בחו"ל; כינון נציגויות בין-לאומיות ברש"פ; ביטול הסדרי מעטפת המכס בגדה וברצועה; או החלפת השותף הרשמי למשא ומתן מאש"ף לרש"פ.

מהלכים חד-צדדיים נוספים – עפ"י אסטרטגיה זו, המבוי הסתום במפת הדרכים ייפרץ באמצעות מהלכים חד-צדדיים, על בסיס המתווה שנוצר בעקבות תוכנית ההתנתקות.

יסודותיו של מתווה זה הם: (1) צעדים שאינם מבוססים על משא ומתן עם הפלסטינים על עצם המהלך, היקפו או מועדו אם כי ייתכן משא ומתן והסדרים ביחס ליישומו; (2) סיום נוכחות קבע ישראלית בחלק מן המרחב הפלסטיני; (3) שינוי המעמד המדיני של הרש"פ ושדרוגו; (4) תיאום הדוק עם ארה"ב ועם צדדים שלישיים רלבנטיים; (5) גיוס רוב מוצק ויציב בקרב הציבור הישראלי התומך במהלך מדיני ללא תלות בתמורה פלסטינית, זאת על יסוד ההיגיון שזהו מהלך שמשרת את ישראל בדרך הטובה ביותר.

דוגמאות למהלכים אפשריים בקטיגוריה זו הן פירוק התנחלויות בגדה, בניית הגדר, שדרוג מעמד הרש"פ (ר' לעיל), פירוק מעטפת המכס, הכרה ישראלית חד-צדדית ברש"פ כמדינה (ר' להלן) או שינוי הגבולות המוניציפאליים של ירושלים להוצאת השכונות הפלסטיניות אל מחוץ לתחום שיפוטה.

הכרה חד-צדדית במפג"ז / דילוג לשלב השני של מפת הדרכים – שורה של צעדים ישראליים חד-צדדיים ו/או בשילוב ובתיאום עם ארה"ב וצדדים שלישיים, שנועדו לשדרג את מעמדה המדיני של הרש"פ לרמת "מדינה פלסטינית בגבולות זמניים". עמוד התווך של חלופה זו הוא מהלך מדיני ישראלי של הכרה רשמית של ישראל וארה"ב ברש"פ כמדינה ריבונית. יש לציין שמהלך זה מחייב התייחסות להשלכות ההכרה בכל הקשור לחובות ולזכויות המוקנות של המדינה הפלסטינית וליחסיה עם ישראל.26

ממפג"ז למצב הקבע / פיצול ודילול הסכם הקבע ושינוי סדר היום של המשא ומתן – לאחר כינונה של מפג"ז, ניתן למנוע את המבוי הסתום במעבר לשלב השלישי של מפת הדרכים באמצעות: (1) מהלך ישראלי לפיצול הסכם הקבע למספר הסכמים שייחתמו בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית (מעין פרקים של הסכם הקבע) ודילול הסוגיות התלויות ועומדות; ו- (2) שינוי סדר היום של המשא ומתן מול הפלסטינים לסדר יום חדש, שיטפל בנושאים שצפויים לעצב את היחסים בין שתי המדינות.



1 רה"מ אריאל שרון: "מפת הדרכים היא התוכנית המדינית היחידה שהתקבלה על ידי ישראל, הפלסטינים, האמריקנים ומרבית מדינות העולם...הממשלה בראשותי לא תתפשר על מימוש מפת הדרכים על כל שלביה" (12/03) (ר' נאום הרצליה 003").
2 מפת הדרכים הוצגה לראשונה ע"י הקוורטט ב- 15/7/02, היא הוגשה לישראלים ולפלסטינים ב- 30/4/03. ממשלת ישראל אישרה את מפת הדרכים ב- 25/5/03. במהלך פסגת עקבה (4/6/03), אישרו גם הפלסטינים את מפת הדרכים: רה"מ שרון הבטיח למלא אחר חזון מפת הדרכים כפי שהתקבל ע"י ממשלת ישראל ואבו מאזן אימץ את מפת הדרכים של הקוורטט ללא סייגים. (ר' מפת הדרכים באתר הכנסת)
3 מכתב ראש הממשלה לנשיא בוש בנושא תוכנית ההתנתקות, 14/4/04: "תכנית ההתנתקות נועדה לשפר את ביטחון ישראל... יוזמה זו, שאנו נוקטים שלא עפ"י מפת הדרכים, היא תכנית ישראלית עצמאית, אך אינה עומדת בסתירה למפת הדרכים."
רה"מ אריאל שרון: "תוכנית ההתנתקות אינה מונעת את יישום מפת הדרכים אלא היא צעד שישראל תנקוט, בהיעדר אפשרות אחרת, על מנת לשפר את ביטחונה" (נאום הרצלייה 2003).

4 דב וייסגלס, יועץ מדיני לראש הממשלה, בהרצאה באוניברסיטת ת"א, 2.6.2005.

5 ישראל הציגה 14 הסתייגויות (05/03) מהן עולה כי על המפג"ז חלות מגבלות משמעותיות על ריבונותה בעיקר מן ההיבט הביטחוני (לנוסח המלא של הסתייגויות ישראל ר' מפת הדרכים).
6 ר' הצהרות רה"מ ודב וייסגלס: "ברור לכל כי ישראל תסכים לוויתור מדיני רק כאשר ישרור שקט וישונו סדרי הממשל הפלסטיני" (רה"מ אריאל שרון, 04/12/02, נאום הרצליה 002"); "...כאשר אתה מקפיא תהליך מדיני, אתה מונע הקמת מדינה פלשתינאית" (דב וייסגלס בראיון לארי שביט, "הארץ", 2/10/04).
7 ר' ס' 5 בהסתייגויות ישראל למפת הדרכים (להלן – הערת שוליים 9) וכן מסמכי ראות מיהו השותף: אשף או הרשות הפלסטינית? ומסמך המדיניות דרכי פעולה להחלפת השותף מאש"ף לרש"פ.
8 ר' סעיף 5 הנ"ל: "אופי המדינה הפלשתינית הזמנית ייקבע במו"מ בין הרש"פ לבין ישראל. למדינה הזמנית יהיו גבולות שאינם קבועים, הריבונות תהיה מוגבלת, תהיה מפורזת לחלוטין ללא כוחות צבא ורק עם כוחות משטרה וביטחון פנים, המוגבלים בכמות ובחימוש, המדינה תהיה נטולת כוח להתקשר בבריתות הגנה או שת"פ צבאי, יהיה המשך פיקוח ישראלי על הכניסות והיציאות לאנשים ולמטענים ועל המרחב האווירי והמרחב האלקטרו-מגנטי."
9 ".. נדמה כי ישראל וארה"ב רואות עין בעין את הדרך הנפרשת קדימה. חובת ההוכחה עברה לצד השני..." ר' שמואל רוזנר, הארץ, 25/08/05.

10 המושג יכולת נשיאה מתייחס ליכולתה של ישות מדינית לקבל החלטות וליישמן.

11 החמאס פועל ליצור איזון בינו לבין הרש"פ על-ידי שימור יכולות צבאיות עצמאיות, טיפוח מערכות אזרחיות מקבילות לאלה של הרש"פ, יצירת אזורים שהם "מחוץ לתחום" עבור כוחות המשטרה הפלסטינית או ניהול מדיניות חוץ עצמאית (עמוס הראל, "הארץ", 29.6.05).
12 אבו-מאזן אמר כי מפג"ז לפני הסכם הקבע היא "מלכודת" וקורא לכונן ערוץ אחורי לדיון בהסכם הקבע במקביל למו"מ על מפת הדרכים (ניו-יורק טיימס, 14/02/05); הוועידה המרכזית של הפת"ח (30/6/05) החליטה לדחות את רעיון המפג"ז ומצדדת בהקמתה של מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה; אבו-עלא הצהיר: "לא נקים מדינה עם גדר הפרדה גזענית, לא תהיה מדינה עם התנחלויות תוקפניות ולא תקום מדינה מבלי להשיג את כל זכויות עמנו הפלסטיני ואת זכות השיבה" (Ynet, 26/7/2005).
13 אבו-מאזן נושא בתפקיד יו"ר אש"ף ויו"ר הרש"פ. לכאורה, מאז הסכמי אוסלו, היטשטשו ההבדלים המעשיים בין שתי הישויות, ואולם, להבחנה בין שתי הישויות משמעויות סמליות וחוקתיות רבות. לחצו כאן לטבלה הממפה את סוגיית הייצוג הפלסטיני.
15 הנשיא בוש אמר בנאומו לאחר פינוי היישובים בעזה ובצפון הגדה: "הצעד הבא הוא בניית ממשלה פלסטינית מתפקדת ואיחוד מנגנוני הביטחון ברשות הפלשתינית..." הארץ, 24/8/05.
16 ההנחה העומדת בבסיס גישת החבילה היא כי הנושאים העומדים על סדר היום הישראלי-פלסטיני משולבים זה בזה. לפיכך, יש להתמודד עמם בצורה מקיפה, משולבת וכוללנית. חולשתה המבנית העיקרית של גישת החבילה היא הפיכת המו"מ לשיח של "הכל-או-לא-כלום" (להרחבה ר' גישת החבילה להסכם קבע ישראלי-פלסטיני).
18 דחיית העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" מבוסס על תיאוריות ליברליות הדוחות הגדרה של ישות פוליטית על יסוד זהות תרבותית, אתנית או דתית ולפיכך חותרות תחת זכות העם היהודי להגדרה עצמית במדינה משלו (ר' הדיון הנוכחי בטיעון המדינה האחת, ואיום המדינה האחת).
19 המושג תופעת ההתכנסות מתייחס להתכנסות של תנועות, איגודים וארגונים, אשר אינם קשורים, לכאורה, בינם לבין עצמם, סביב סוגיה תורנית העומדת ותלויה כלפי מדינת ישראל, לצורך דה-לגיטימציה של ישראל.
20 ר' הערת שוליים 12.
21 הכוונה לתביעות להכרה ישראלית בזכות השיבה ולמימושה, ריבונות פלסטינית בלעדית על "הר הבית" או פיצויים כספיים בגין הכיבוש או הפליטות הפלסטינית. גם לאחר תוכנית ההתנתקות וסיום נוכחות הקבע הצבאית והאזרחית של ישראל בעזה, צפויה התנגדות פלסטינית להסרת האחריות הישראלית כלפי עזה (ר' סוף כיבוש, סוף אחריות, מדינה פלסטינית בת-קיימא).
22 קבוצות אלו עושות שימוש במציאות שנוצרה בשטח כתוצאה מן ההתנחלויות, בקושי לפתור את הסוגיות ההיסטוריות ובגורמים נוספים כדי לטעון כי ישראל והפלסטינים שזורים זה בזה באופן בלתי הפיך ובלתי ניתן להתרה. ר' לדוגמה: Judt Tony, “Israel: The Alternative,” The New York Review of Books, Vol. 50, No. 16, Oct. 23, 2003; ; וגם: מייקל טראזי, "מדינה אחת, שמורה אחת", הארץ, 20/10/04.
23 לדוגמה, ישראל עלולה לעמוד בפני תביעה לערבויות ביחס למצב הקבע על מנת לקבל הכרה במעמדה של הישות הפלסטינית כמדינה.
24 ר' השימוש במושג מדינה פלסטינית בת-קיימא; כמו המושג אחריות בהקשר לכיבוש.
25 עפ"י הסכם הביניים, ישראל ואש"ף הסכימו כי לרש"פ לא תהיה סמכות לנהל יחסי חוץ עצמאיים כולל כינון נציגויות בחו"ל (שגרירויות, קונסוליות וכיו"ב) או של נציגויות דיפלומטיות או קונסולאריות בשטחה; ואילו אש"ף מחזיק בסמכות לייצג את הרש"פ ולחתום על הסכמים בשמה (ר' " סעיף IX "כוחות המועצה ואחריותה", פסקה 5 - א', ב');
26 מאחר שישראל נתפשת ע"י הקהילייה הבין-לאומית כמי ש"כובשת" את הגדה המערבית ורצועת עזה, הרי שהכרה חד-צדדית שלא לאחר מו"מ ובמסגרת הסכם, עלולה להציג את ישראל כמי שמפירה את זכויותיה המוקנות של המדינה הפלסטינית. זכויות אלו, כגון ריבונות על המרחב האווירי או הימי, מוקנות לכל המדינות מכוח המשפט הבין-לאומי.