הדילמה המדינית של ישראל מול הפלסטינים

בחינת הנתיבים המדיניים העומדים בפני ישראל לסיים את שליטתה בפלסטינים: אסטרטגיה של מו"מ או אסטרטגיה חד צדדית. מכון ראות מציע להפוך את שתי האסטרטגיות הללו לאסטרטגיה אחת משלימה.

תמצית

מטרתו של מסמך זה היא בחינת ההיבטים המבניים והמוסדיים של הדילמה המדינית המרכזית שעל סדר היום הישראלי מול הפלסטינים: מהי הדרך הנכונה לסיים את השליטה בפלסטינים? (להלן "סיום השליטה")
דילמה זו נובעת מכך שמצד אחד, ישראל חייבת לסיים את השליטה באוכלוסיה הפלסטינית. מצד שני, כל הנתיבים המדיניים העומדים בפני ישראל – קיום מו"מ או מהלך חד-צדדי (להלן גם "אסטרטגיה חלופית למו"מ") – חשופים לבעיות מבניות מורכבות.
עד להתנתקות, התהליך המדיני התבסס על התפיסה כי סיום השליטה יושג באמצעות מו"מ ישיר.ההתנתקות שיקפה תפיסה כי ניתן לסיים את השליטה ללא הסכמה פלסטינית, אם כי תוך תיאום עם צדדים שלישיים ובראשם ארה"ב.
לאחר ההתנתקות מתחדדת הדילמה העומדת בפני ישראל: האם להמשיך את מהלך סיום השליטה על בסיס מו"מ, מהלכים חד-צדדים או שילוב ביניהם?
מנקודת מבטו של ראש ממשלת ישראל, לכל אחת מן החלופות יתרונות וחסרונות.שותפות ישראלית-פלסטינית למהלך מדיני נוצרת כאשר מתגבשים מספר תנאים הכוללים רצון משותף של הצדדים להגיע להסכם ויכולת לממש את מחויובותיו.
אם תנאים אלה לא מתקיימים, גוברת ההסתברות למהלכים חד-צדדיים.

מבוא

מאז הצהרת העקרונות (9/93), חמישה ראשי ממשלה ישראלים ניהלו את התהליך המדיני מול הפלסטינים.1
הנחת היסוד במהלך תקופה זו הייתה, ועודנה, כי סיום השליטה באוכלוסיה הפלסטינית הוא אינטרס ישראלי קיומי. כיום, נראה כי הנחה זו מקובלת על קשת רחבה של מפלגות מן הימין ומן השמאל.
עם זאת, קיימים חילוקי דעות עמוקים ביחס לאופן סיום השליטה באוכלוסיה הפלסטינית, למבנה התהליך המדיני וקצבו, לתוכן ההסדרים המדיניים וביחס לסוגיות רבות נוספות.
אחת השאלות המרכזיות על סדר היום של ישראל היא: כיצד לסיים את השליטה בפלסטינים – באמצעות מו"מ, מהלכים חד-צדדיים או שילוב ביניהם? שאלה זו חוצה מפלגות.2
תהליך אוסלו, מהצהרת העקרונות (9/93) ועד לשיחות טאבה (1/01), התבסס על התפיסה כי סיום השליטה בפלסטינים – ועימו גם סוף הכיבוש, סוף הסכסוך וסופיות התביעות – יושגו בראש ובראשונה באמצעות מו"מ ישירׁ(להלן, אסטרטגיה של מו"מ - Across-the-Table Strategy).
אחת המשמעויות של אסטרטגיה זו היא כי הסכמה פלסטינית היא תנאי לכל התקדמות מדינית לקראת סיום השליטה הישראלית באוכלוסיה הפלסטינית.
ההתנתקות(8/05) שיקפה תפיסה כי סיום השליטה בפלסטינים לא צריך או לא יכול להיות מותנה בהסכמה פלסטינית.3
זוהי דוגמה לאסטרטגיה חלופית למו"מ (Off-the-Table Srategy) (להלן: "אסטרטגיה חלופית") המתבססת על שילוב בין מהלכים חד-צדדיים למהלכים מתואמים עם צדדים שלישיים, ללא תלות בהסכמה או בשיתוף פעולה עם הפלסטינים.
לאחר ההתנתקות מעזה מתחדדת הדילמה העומדת בפני ישראל ביחס להמשך התהליך המדיני מול הפלסטינים: האם יש לבססו על מו"מ, מהלכים חד-צדדים או שילוב ביניהם?
מטרתו של מסמך זה היא לבחון דילמה זו.

אסטרטגיה של מו"מ עם הפלסטינים

מכון ראות מזהה ארבעה יתרונות של מהלך מדיני המבוסס על מו"מ עם הפלסטינים:
  • לגיטימציה בין-לאומית – מציאות מדינית המבוססת על הסכמה ישראלית-פלסטינית נהנית מגושפנקא בין-לאומית מיידית ובלתי-מותנית;
  • קבלת תמורה מן הפלסטינים – מו"מ מאפשר לישראל לקבל מן הפלסטינים תמורות התלויות ברצונם החופשי ובשיתוף הפעולה עמם;
  • סוגיות מיוחדות – ישנן סוגיות הניתנות ליישוב רק באמצעות הסכמה הדדית של הצדדים, כגון הגדרת גבולות הקבע של המדינה הפלסטינית;
  • העצמת השותף – התקדמות מדינית באמצעות מו"מ עשויה להעצים את הגורמים המתונים בצד הפלסטיני.
מהם הקשיים של מהלך מדיני המבוסס על מו"מ עם הפלסטינים? מנקודת המבט של ראש ממשלת ישראל, קשיים אלה נובעים משילוב של ארבעה כוחות ומגמות:
  • התנגדות אידיאולוגית להסכמים בצד הפלסטיני – קבוצות שונות בצד הפלסטיני מתנגדות להסכמי ביניים, הסכם קבע או כל הסכם עם ישראל. חלקן נוקט באלימות ובטרור על-מנת לשרת את אמונתן.
  • יש בצד הפלסטיני החושבים שהזמן פועל לטובתם (ר' תפיסת מנוף הזמן) –דעה רווחת בצד הפלסטיני היא שהזמן פועל לטובת הפלסטינים. במילים אחרות, ההסכם שיוצע להם מחר, עדיף על ההסכם שעליו ניתן לחתום היום.4 זאת עקב שילוב בין מגמות דמוגרפיות, עליית כוחם של מוסדות משפטיים בין-לאומיים ועמדתם הנחרצת נגד ישראל וההצלחה הפלסטינית במאמצי הדה-לגיטימציה הבסיסית של ישראל (ר' אנטי-ציונות ואיום המדינה האחת).
  • חוסר יציבות פוליטי מתמיד בצד הישראלי – המערכת הפוליטית הישראלית מאופיינת בחוסר יציבות כרוני.חילוקי הדעות ביחס למדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים מעצבים את הפוליטיקה הישראלית מזה מספר עשורים. כל ממשלות ישראל, מאז ראשית שנות ה-90, התבססו על קואליציות שנבנו סביב האסטרטגיה המדינית של ראש הממשלה. כולן התפרקו לאחר משברים קואליציוניים שנבעו מקריאת תיגר על דרכו המדינית של ראש הממשלה.לכן, לרוב ראשי הממשלה היה "כדור מדיני אחד בקנה", קרי יכולת נשיאה קואליציונית למהלך מדיני אחד משמעותי. לאחריו, נאלצו ללכת לבחירות.מציאות זו יוצרת פיתוי בקרב מנהיגי הפלסטינים להאריך את משך המו"מ עד לקצה יכולת הנשיאה הקואליציונית של ראש ממשלת ישראל5 (ר' הפער באופי ובאורך הקדנציות).
  • חולשה עד כדי אין-אונים בצד הפלסטיני – המערכת הפוליטית הפלסטינית מאופיינת בקושי לאכוף את רצון השלטון המרכזי על הגורמים הקיצוניים. יתירה מכך, עוצמתם של ארגוני האופוזיציה מקשה על השלטון המרכזי לנקוט במדיניות הנתפשת כמתונה.6
מנקודת המבט של ראש ממשלת ישראל, השילוב בין ארבעת הכוחות והמגמות הללו עלול ליצור תמהיל קטלני:
  • סדר היום של המו"מ יורחב והתביעות הפלסטיניות יוסלמו – בשל התפיסה כי הזמן עובד לטובתם, יהיו פלסטינים אשר ילחצו על הנהגתם להרחיב את סדר היום של המו"מ לנושאים נוספים (ר' סדר היום של המו"מ הישראלי-פלסטיני על מצב הקבע) ולהסלים את התביעות הפלסטיניות בזמן המו"מ;7
  • ולכן, משך המו"מ יוארך – כתוצאה מן הנ"ל, משך המו"מ עלול להתארך אל קצה יכולת הנשיאה הקואליציונית של ראש ממשלת ישראל;
  • וכל זאת תחת אש וטרור – בשל חוסר השליטה המרכזית של הרש"פ, המו"מ עלול להתנהל תחת אלימות. יתרה מכך, ברגעי מפתח צפוי "טרור אסטרטגי" שמטרתו הכשלת המו"מ.8
לכן, ראש ממשלת ישראל עלול להיקלע למלכוד הנובע מחוסר יכולת להגיע להסכם עם הפלסטינים, מצד אחד, וחוסר יכולת להיחלץ מן התהליך המדיני כתוצאה מלחץ פוליטי-פנימי ומדיני-חיצוני, מצד שני (ר' אפקט המערבולת במו"מ).

אסטרטגיה חלופית למו"מ

המושג אסטרטגיה חלופית למו"מ מתייחס למהלך ישראלי, חד-צדדי או מתואם עם צדדים שלישיים, שאינו תלוי בהסכמה פלסטינית (לפירוט, ר' גם מהלך חד-צדדי).
מהם היתרונות של אסטרטגיה חלופית למו"מ? – לאסטרטגיה חלופית למו"מ מספר יתרונות:
  • אפשר להסיר את איום המדינה האחת – ישראל יכולה להסיר את איום המדינה האחת הקיומי באמצעות סדרת מהלכים שמשלבים סיום שליטה אפקטיבית באוכלוסיה הפלסטינית עם שדרוג הכוחות והסמכויות הריבוניות – מדיניות, כלכליות ואזרחיות – של הרש"פ עד כדי הפיכתה למדינה.
  • זהו מהלך שאינו מותנה בהסכמה או ביכולות של הפלסטינים – הסכמה פלסטינית לסיום שליטה ישראלית באוכלוסיה הפלסטינית הפכה להיות מנוף על ישראל. אסטרטגיות חלופיות מנטרלות את התלות של ישראל ברצון הפלסטיני או בהיות הצד הפלסטיני כתובת. ביחס למצב הקבע, אסטרטגיה חלופית שוברת את המלכוד שבגישה הפלסטינית של "הכל-או לא-כלום", הבאה לידי ביטוי בהתנגדותו של אבו-מאזן ובכירים אחרים בפת"ח למדינה פלסטינית בגבולות זמניים.9
  • מרכז הכובד המדיני עובר מן הפלסטינים לארה"ב ולמדינות שלישיות –לישראל עשוי להיות נוח יותר להתנהל מול ארה"ב וצדדים שלישיים מאשר מול הפלסטינים. כך, עיקרי ההסדרים של תוכנית ההתנתקות נידונו מול ארה"ב, מצרים ונציגי הקוורטט.
  • התאמה ליכולת הנשיאה הישראלית – אסטרטגיה חלופית למו"מ מאפשרת לראש ממשלת ישראל לבנות קואליציה המבוססת על תמיכה במהלך חד-צדדי על יסוד האינטרס הישראלי ולא על בסיס ההיגיון של "יתנו – יקבלו", המותנה בהסכמה או בשיתוף-פעולה פלסטיני.
  • העברת הכדור המדיני לצד הפלסטיני ופגיעה במעמדו – מהלך מדיני ישראלי, שמהותו הפסקת שליטה באחד או יותר ממרכיבי הריבונות הפלסטינית או בחלק מן השטח הפלסטיני, מעביר את הכדור המדיני לצד הפלסטיני ומגביר את הלחץ על ההנהגה הפלסטינית "לקחת אחריות" על שטחה. לפלסטינים קשה מאוד להתנגד למהלך כזה, גם אם הם מאוד לא מרוצים ממנו.
  • נפתח תפריט חדש של אפשרויות מדיניות – אסטרטגיה חלופית עשויה להרחיב את תפריט האפשרויות המדיניות הניצבות בפני ממשלת ישראל. לדוגמה, בשנת 2005, רק במהלך חד-צדדי ניתן היה לצאת מרצועת עזה אבל לא מהגדה המערבית או ניתן היה לשדרג את המעמד המדיני של הרש"פ מבלי להפכה למדינה.
  • הזמן יכול לפעול גם לטובתה של ישראל – תנאי הכרחי לכך שהזמן ימשיך לעבוד לטובת הפלסטינים הוא ש"איום המדינה האחת" ימשיך לרחף מעל ראשה של ישראל. אסטרטגיה חלופית למו"מ שיעדיה שחיקה או פירוק איום זה, מצד אחד, ומינוף היתרונות הכלכליים והצבאיים של ישראל, מצד שני, מטה את מנוף הזמן כך שהוא עשוי לפעול לטובת ישראל.
מהם החסרונות של אסטרטגיה חלופית למו"מ? – באסטרטגיה חלופית למו"מ טמונות מספר בעיות יסוד:
  • גורמי הסירוב הפלסטינים מתחזקים הפת"ח והגורמים הפלסטינים המתונים, מצד אחד, וגורמי הסירוב – חמאס, גי'האד אסלאמי וגורמי הסירוב בתוך אש"ףמצד שני, מנהלים מאבק על דעת הקהל הפלסטינית.לעת עתה נראה כי נסיגה חד-צדדית ישראלית נתפסת כניצחון של גורמי הסירוב ומחלישה את הגורמים המתונים ברש"פ.
  • ישראל מאבדת "קלפים" למו"מ –יש הרואים בהעברת שטחים, כוחות או סמכויות לצד הפלסטיני כויתור על "קלפים", שעשויים לשמש את ישראל במהלך המו"מ על הסדר הקבע.
  • לא ניתן להגיע לסוף סכסוך וסופיות תביעות – מספר רב של הסוגיות התלויות ועומדות בין ישראל לבין הפלסטינים לא ניתנות לפתרון, אלא באמצעות מו"מ. ביניהן ניתן למנות סוגיות כגון גבולות הקבע והסדרים טריטוריאליים, סוגיית הפליטים או סוגיית ירושלים.
  • העברת מרכז הכובד לקהילה הבין-לאומית וקבלת ההיגיון של המשפט הבין-לאומי (ר' בינאום חדש) – אסטרטגיה חלופית מביאה לכך שישראל נושאת ונותנת בפועל עם גורמים בקהילה הבין-לאומית. גורמים אלה נוטלים על עצמם את נטל הייצוג של הצד הפלסטיני, מחילים על ישראל את ההיגיון של המשפט הבין-לאומי ונושאים בנטל הולך וגובר של יישום ההסדרים. כתוצאה מכך, לדוגמה, מלכתחילה לא הייתה תוחלת לתביעתה של ישראל לשמר את שליטתה במעטפת של רצועת עזה ולכן נפגע בצורה משמעותית העיקרון של מדינה פלסטינית מפורזת (ר' מסמך התרעה בסיסית: מדינה פלסטינית חמושה).
  • האם ניתן להסיר את הלחץ הבין-לאומי? – יש הטוענים שמהלכים חד-צדדים עשויים לפוגג את הלחץ הבין-לאומי על ישראל. ואמנם, מהלכים שעולים בקנה אחד עם העיקרון של שתי מדינות לשני עמים נוטים אמנם ליצור הפוגה בלחץ הבין-לאומי על ישראל. עם זאת, כעבור פרק זמן קצר מתכנסת המערכת הבין-לאומית סביב הסוגיה התורנית הבאה וחוזרת להפעיל לחץ על ישראל לוויתורים מדיניים נוספים.
כתוצאה מכל אלה, מנקודת המבט של ראש ממשלת ישראל, גם אסטרטגיה חלופית למו"מ עלולה ליצור קושי בשל השילוב בין:
  • נסיגה תחת אש – גורמי הסירוב ישאפו להציג את ישראל כמי שנסוגה תחת אש על מנת לנכס לעצמם את הישג הנסיגה הישראלית;
  • לחץ לשאת ולתת עם הפלסטינים – ככל שקרב יישומו של מהלך חד-צדדי, גובר הלחץ על ישראל מצד הקהילה הבין-לאומית, מתוך ישראל ומן הצד הפלסטיני לשוב לשולחן המו"מ. הטענה היא כי אם ישראל מוכנה לעשות מעשה באופן חד-צדדי, מדוע שלא תישא ותיתן ותקבל תמורה בגינו.10

האם זו שאלה של "מו"מ או חד-צדדי" או שאלה של "מו"מ וגם חד-צדדי"?

נהוג לראות באסטרטגיה של מו"מ ובאסטרטגיה חלופית למו"מ אסטרטגיות המנוגדות זו לזו. קרי, על ראש הממשלה לבחור באחת מן השתיים.
ואולם, יש מקום לבחון אסטרטגיה מדינית שמבוססת על שילוב בין מהלך חד-צדדי מהימן ובר-קיימא לבין מהלך הסכמי. זאת באמצעות שימוש משלים בניגודים שבין שתי הגישות.11
מהם היתרונות של השילוב בין שתי הגישות?
  • מובטח לישראל כי אינטרסים חיוניים שלה יקודמו במידה מסוימת, לכל הפחות על ידי המהלך החד-צדדי. בה בעת, ייתכן שניתן יהיה להגיע להסכם עם הפלסטינים;
  • לישראל מנוף על הפלסטינים במו"מ, כאשר ברור לפלסטינים כי היא יכולה ומוכנה לקדם את האינטרסים שלה מחוץ לחדר המו"מ, באמצעות אסטרטגיה חלופית;
  • לישראל יש שסתום נגד לחץ בין-לאומי להסכים לוויתורים במו"מ, שאינם משרתים אותה;
  • מהלך הממצה גם את אופציית המו"מ מפחית את הביקורת על ישראל, במקרה שבסופו של דבר ננקט מהלך חד-צדדי.
החסרונות של קידום מהלך חד-צדדי במקביל לניהול מו"מ עם הפלסטינים הם:
  • מימוש מהלך חד-צדדי במקביל למו"מ עלול להיתפס בעיני ישראלים, הקהילה הבין-לאומית ובעיני הפלסטינים, כניהול מו"מ שלא בתום לב;
  • מהלך חד-צדדי במקביל מו"מ מקטין את התמריץ להנהגה הפלסטינית לקחת סיכון פוליטי ולהתעמת עם הגורמים הקיצוניים, משום שלא מובטח לה שישראל אכן מחוייבת להשגת הסכם.

הדילמה המדינית של ישראל מול הפלסטינים

הדילמה המדינית של ישראל מול הפלסטינים נובעת מכך שמצד אחד, ישראל צריכה לסיים את השליטה באוכלוסיה הפלסטינית. מצד שני, כל הנתיבים המדיניים העומדים בפני ישראל – קיום מו"מ, מהלך חד-צדדי או שילוב ביניהם – חשופים לבעיות מבניות מורכבות.
מהם התנאים למו"מ מוצלח עם הפלסטינים? מכון ראות מזהה מספר תנאים לכינונה של שותפות ישראלית-פלסטינית מוצלחת (ר' מודל השותפות הישראלית-פלסטינית):
  • מושא שותפות מוסכם – כאשר ישראל והפלסטינים שואפים להשיג את אותו הסדר, ההסתברות לשותפות מוצלחת עולה. מנגד, לדוגמה, אם הצד הישראלי שואף להסדר ביניים והצד הפלסטיני להסדר קבע, לא תיתכן שותפות.
  • מסגרת זמן מוסכמת – האם הצדדים מחוייבים לתהליך מדיני בעל משך זמן מוסכם? כך לדוגמה, אם בישראל מתקיימות בחירות בתוך חודשים ספורים, אזיי רק מחויבות פלסטינית למהלך מדיני קצר מועד תאפשר שותפות.
  • זהות השותף – בצד הפלסטיני קיימת חלוקה פורמאלית ולא פורמאלית של כוחות וסמכויות בין אש"ף לרש"פ. לחלוקה זו השלכות על טיב ההסכמים עליהם ישראל יכולה לחתום עם הפלסטינים. לדוגמה, על-פי הסכם הביניים והמערכת החוקתית הפלסטינית לא ייתכן מו"מ עם הרש"פ על בעיית הפליטים. רק לאש"ף המנדט לשאת ולתת על סוגיה זו.
  • רצון משותף ויכולת לבצע (לפירוט ר' המושגים: רצון, יכולת נשיאה, כתובת, אחריות ולגיטימציה).

סיכום

במסמך זה הוצגו האסטרטגיות העומדות לפני ממשלת ישראל בהתנהלותה מול הפלסטינים: "אסטרטגיה של מו"מ ישיר", ו"אסטרטגיה חלופית למו"מ". לכאורה, אסטרטגיות אלה מנוגדות אחת לשנייה.
ואולם, בנסיבות מסויימות, שתי האסטרטגיות עשויות להיות משלימות האחת את השנייה.
לכל אחת מן החלופות הללו יתרונות וחסרונות מבניים. כל מהלך מדיני חייב להתייחס לשיקולים אלה.
שותפות ישראלית-פלסטינית למהלך מדיני המבוסס על מו"מ נוצרת כאשר מתגבשים מספר תנאים ביחס לטיב התהליך המדיני ולבשלות השותפים.
ככל שתנאים אלה לא מתקיימים, כך גוברת ההסתברות וההצדקה למהלכים חד-צדדיים.


1 להרחבה ר': רבינוביץ' איתמר, חבלי שלום – ישראל והערבים 1948-2003, (אור-יהודה: דביר, 2004). ביחס לרבין – שם, עמ' 44-45, 60-70; ביחס לפרס – שם, עמ' 70-75; ביחס לנתניהו – שם, עמ' 77-107, 112-113; ביחס לברק – שם, עמ' 115-117, 130-145; ביחס לשרון – שם, עמ' 165-177, 190-195, 273-274.
2 לדיון בשאלות אלו ר' ארי שביט, חלוקת הארץ, (ירושלים: הוצאת כתר, 2005), עמ' 217-254.
3 לדיון בהשלכותיה של תוכנית ההתנתקות ר': ההיבטים המדיניים של תוכנית ההתנתקות.
4 גישה זו באה לידי ביטוי על-ידי השוואת טיב הסדרי הקבע שהוצעו בעבר: הבנות ביילין-אבו מאזן (10/95); טיוטת הסכם מסגרת על מצב הקבע (מעודכן ל-9/00); מתווה קלינטון (12/00); שיחות טאבה (1/01); ויוזמת ז'נבה (10/03).
5 אודות התקופה בין פסגת קמפ-דיוויד (7/00) למתווה קלינטון (12/00) והלחצים הפנימיים על ראש הממשלה הישראלי ר' ספרו של גלעד שר, במרחק נגיעה, (תל אביב: ידיעות אחרונות, 2001), פרק 17: "כדור מדיני אחד בקנה", עמ' 312-329, ור': Ross Dennis, The Missing Peace,(NY: Farrar,Straus & Giroux, 2004), Chapters 25-26, pp. 712-780.
6 מאז מותו של ערפאת (11/04) ובחירתו של אבו-מאזן (1/05) עוברת המערכת הפלסטינית טלטלה חוקתית ופוליטית הנובעת ממאבק על ייצוג הפלסטינים בין אש"ף לרש"פ וכניסת החמאס למערכת החוקתית הפלסטינית. עדיין לא ברור כיצד ישפיעו טלטלות אלו על "הפער באופי ואורך הקדנציות".
7 Rabinovich Itamar, Waging Peace,(Princeton: Princeton University Press, 1994), p.67. ושר גלעד, שם, ע' 404.
8 התקפות הטרור, ובהן הפיגועים הקטלניים בתל אביב, בבית ליד, ופיגועים נוספים במהלך שנת 1995, ליוו את גיבוש הסכם הביניים (9/95) Rabinovich Itamar, Ibid, pp. 66-69)), גם בתקופת שיחות טאבה (1/01) חלה עלייה משמעותית במספר הפיגועים כגון: רצח וחטיפת ישראלים, ירי מרגמות ותקריות ירי רבות. (שר גלעד, שם, עמ': 407, 409, 411, 415).
9 אבו-מאזן אמר כי מדינה פלסטינית בגבולות זמניים לפני הסכם הקבע היא "מלכודת" וקרא לכונן ערוץ אחורי לדיון בהסכם הקבע במקביל למו"מ על מפת הדרכים (ניו-יורק טיימס, 14/02/05); הוועידה המרכזית של הפת"ח (30/6/05) החליטה לדחות את רעיון המפג"ז ומצדדת בהקמתה של מדינה בעלת ריבונות מלאה http://news.monstersandcritics.com/mediamonitor/printer_1027231.php
(; אבו-עלא הצהיר: "... לא תקום מדינה מבלי להשיג את כל זכויות עמנו הפלסטיני ואת זכות השיבה", 26/7/2005 (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3118855,00.html).
10 ר' זאב שיף, "מנגינות חדשות, התנתקות שונה", הארץ, 10/11/2004; עוזי בנזימן, "השטר שעל שרון לפרוע", הארץ,14/11/2004; Editorial, "Beyond Arafat on the Road to Peace", New-York Times, 12/11/2004 .
11 המושג ניגודיות משלימה, עליו מבוססת אסטרטגיה זו, מתייחס למצב בו מה שנראה לכאורה כסתירה, מהווה בפועל השלמה.