הסכם טאא'ף

לנוכח ההפגנות בלבנון והקריאה לשנות את השיטה הפוליטית הנהוגה במדינה עוד מימי הסכם טאא'ף, מציג מכון ראות את המונח המלא.

הגדרה

הסכם טא'אף (10/89), אשר גובש בחסות הליגה הערבית ונחתם בכינוס של צירי הפרלמנט הלבנוני בעיר טא'אף בסעודיה, הביא לסיומה הרשמי של מלחמת האזרחים בלבנון, הנחיל רפורמות במערכת הפוליטית הלבנונית ואמור היה להסדיר את שהות צבא סוריה בלבנון.

תוכן ההסכם1

ההסכם גובש על רקע 15 שנות מלחמת האזרחים בלבנון, במהלכה נלחמו העדות השונות על סמכויות שלטון והשפעה. ההסכם בא להסדיר מחדש את יחסי הכוחות בין העדות, לסיים את המעורבות הזרה בלבנון ולאפשר את שיקומה של המדינה.

ההסכם היווה רוויזיה של "האמנה הלאומית" משנת 1943 אשר הסדירה בין השאר את חלוקת המושבים בפרלמנט לפי חלוקה דתית, עדתית ואזורית כך שהיחס בין המוסלמים לנוצרים (על פלגיהם השונים) היה של 6:5 לטובת הנוצרים. באמנה הלאומית נקבע גם כי נשיא לבנון יהיה בן העדה הנוצרית-מרונית, ראש הממשלה בן העדה המוסלמית-סונית ויו"ר הפרלמנט יהיה שיעי.

האמנה הלאומית הסתמכה על מרשם האוכלוסין משנת 1932. מאז, לנוכח הרגישות העדתית והדתית בלבנון, לא בוצע עוד מרשם אוכלוסין נוסף.

חלק ראשון: עקרונות ורפורמות פוליטיות – הסכם טא'אף כלל שורה של רפורמות שחילקו מחדש של הסמכויות הפוליטיות, האזרחיות והצבאיות בלבנון:

  • הפרלמנט הלבנוני: מספר הצירים הוגדל מ-99 חברים ל-128. לנוכח מגמות ברורות של עליית מספר המוסלמים ביחס לנוצרים, בהסכם נקבע כי יושוו מספר הצירים המוסלמים בפרלמנט לאלה הנוצרים וכי , העדה השיעית תזכה לשיפור ייצוגה בפרלמנט. החלוקה העדתית במערכת הפוליטית נמשכה למרות שנקבע כי בחוק הבחירות החדש יבחרו הצירים "על בסיס לאומי ולא על בסיס עדתי".;
  • נשיא לבנון: הנשיא הוא גם המפקד העליון של הצבא, ואולם בסמכויותיו חל קיצוץ לטובת ראש הממשלה;
  • ראש הממשלה: סמכויותיו של ראש הממשלה חוזקו, אך הנשיא נותר הדמות הדומיננטית.

חלק שני: חיזוק ריבונותה של ממשלת לבנון בכל שטח המדינה – הסכם טא'אף בא לחזק את ריבונותה של המדינה הלבנונית. הסעיפים המרכזיים בהקשר זה כוללים את:

  • פירוק כל הארגונים החמושים בלבנון;
  • בנייה מחדש של צבא לבנון והשבת כל הסמכויות הביטחוניות במדינה לידיו;
  • יחסי סוריה-לבנון – הכוחות הסורים בלבנון היו אמורים לעזור לכוחות הביטחון הלבנונים לאכוף את ריבונות הממשלה הלבנונית לתקופה של שנתיים (1989-1991). עם תום תקופה זו היו הצדדים אמורים לדון על המשך הנוכחות הסורית בלבנון.

חלק שלישי: שחרור לבנון מהכיבוש הישראלי – הסכם טא'אף קרא ליישומה המלא של החלטת האו"ם 425 (1978), הקוראת לנסיגת ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון ולכיבוד הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון (1949). במקביל אמור היה צבא לבנון להתפרס לאורך הגבול עם ישראל.

חלק רביעי: הסדרת היחסים בין סוריה ללבנון – ההסכם קבע כי לבנון וסוריה הן מדינות בעלות היסטוריה ואינטרסים משותפים ומחויבות לשמור על האינטרסים הביטחוניים זו של זו.

יישומו של הסכם טא'אף

למרות ההתנגדות להסכם מצד גורמים לבנונים שונים,2 הסכם טא'אף הביא לסיומה של מלחמת האזרחים בלבנון בעזרתן של רפורמות פוליטיות שהחלו את תהליך השיקום של השלטון המרכזי.

ההסכם נכלל בשינוי של החוקה הלבנונית מ- 1990. רוב הארגונים החמושים בלבנון פורקו מנשקם (בעיקר הארגונים האנטי-סורים), למעט הארגונים הפלסטינים שפעלו במחנות הפליטים והחזבאללה.3

תהליך הכלת ריבונות המדינה ושיקום צבא לבנון התבצע באופן חלקי בלבד, זאת בשל המשך הנוכחות הישראלית והסורית בלבנון והמשך פעילותם של ארגונים חמושים.

ההסכם לא הצליח לשחרר את לבנון מהשפעה זרה. ישראל המשיכה לשלוט בדרום לבנון עד שנת 2000. לאחר נסיגת ישראל השתלט החזבאללה על דרום לבנון ומנע מצבא לבנון להתפרס באזור.4

בנוסף, בניגוד למטרתו המוצהרת של הסכם טא'אף לצמצם את המעורבות הזרה בלבנון ולחזק את השלטון המרכזי, ההשפעה הסורית במדינה רק הלכה והתחזקה. זאת ועוד, הסורים כפו על לבנון את "הסכם האחווה, שיתוף הפעולה והתיאום בין סוריה ללבנון" (5/91) ואת "הסכם ההגנה והביטחון" (7/91) אשר הפכו את לבנון למדינת חסות סורית.

ההשפעה הסורית בלבנון החלה להתערער רק לאחר נסיגת צה"ל מלבנון (5/00) והאצת תהליך השיקום שעברה המדינה. ביטוי לכך נמצא בהחלטת האו"ם 1559 (9/04), שחיזקה את ריבונותה ועצמאותה של לבנון וקראה לנסיגת כל הכוחות הזרים ולפירוק הארגונים החמושים. תהליכים אלו כרסמו בכוחה של סוריה עד אשר הבשילו עם הירצחו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי והובילו להתחייבות סורית להסיג את כל כוחותיה לבקעת הלבנון, בהתאם להסכם טא'אף, ובהמשך אף לסגת לגבול הבינ"ל בין סוריה ללבנון (4/05).


1 ר' תרגום לאנגלית של ההסכם.

2 מישל עון, מפקד הצבא ממוצא נוצרי שמונה גם למשרת ראש הממשלה, סרב להכיר בלגיטימיות של "הסכם טא'אף". הסורים, מצידם תמכו בראש ממשלה "משלהם", סלים אל חוס, אשר מונה ע"י הנשיא החדש הראוי. לאחר מצור ממושך, הצליחו הסורים להביא את עון להימלט אל מחוץ ללבנון (10/90).
3 האמתלה של החזבאללה והארגונים הפלסטינים שלא להתפרק מנשקם התבססה על המשך הנוכחות הישראלית בדרום לבנון. הארגונים סרבו להתפרק בטוענה להגנה עצמית ושמרו על טיעון זה גם לאחר נסיגת ישראל מלבנון (5/00) (מאחר ונותרו סוגיות תלויות ועומדות בין ישראל ללבנון, טענו הארגונים כי עדיין לא הגיעה השעה לפרקם). ואולם, החלטת האו"ם 1559 (9/04) וביתר שאת נסיגת סוריה מלבנון (4/05) חיזקו את הדרישה לפירוק הארגונים, דרישה שלא מולאה עד היום.
4 רק לאחר מלחמת לבנון השנייה (8/06) החל צבא לבנון להתפרס לאורך הגבול הבינ"ל בהתאם להחלטת האו"ם 1701 (8/06).