האם לא הגיע הזמן לביטול מעטפת המכס?

לאחר ההתנתקות עולים ספקות לגבי הרלוונטיות של מעטפת המכס המשותפת לישראל ולפלסטינים, שלה יש נגיעה לשאלת האחריות הישראלית על עזה.

בדיון הקבינט אתמול אמר רה"מ: "..עוזבים את עזה ואת האחריות עליה." (אלוף בן, הארץ, 13/7). אחת הסוגיות המרכזיות שתקבע האם ישראל אחראית לעזה היא הכלכלה ובכלל זה מעטפת המכס סביב עזה. סוגיה זו מחדדת את שאלת הרלבנטיות של מעטפת המכס גם ביחס לגדה המערבית.

מה הסוגיה?

הסכמי הביניים הגבילו את הריבונות של הרש"פ בתחומים מדיניים, אזרחיים, כלכליים ומשפטיים. לכן, ישראל נותרה אחראית לגדה ולעזה גם לאחר כינונה של הרש"פ.

בתחום הכלכלי, בתהליך אוסלו, מספר עקרונות הנחו את ישראל: (1) עד להסדר הקבע, לא יתקיימו גבולות פיזיים בין הגדה, הרצועה וישראל למעט לצרכי ביטחון; (2) תנועה חופשית של סחורות, עבודה והון; (3) הגבלת סממנים של ריבונות כלכלית של הרש"פ כגון הסכמים עם צדדים שלישיים, מטבע או תקינה.

לאור זאת, התגבש פרוטוקול פאריז (4/94) אשר קבע הסדר של "מעטפת מכס" עפי"ו שיעורי המכס יהיו זהים (למעט חריגים), שיעורי מע"מ דומים, ישראל תפקח על כניסת ויציאת טובין, תגבה מכסים ומסים עקיפים עבור הפלסטינים ("מנגנון הסליקה").

בתכנית ההתנתקות (6/04) נקבע שההסדרים הכלכליים הקיימים בין ישראל והפלסטינים יישארו בתוקף.

למה זה חשוב? למה עכשיו?

מטרת תכנית ההתנתקות היא סיום האחריות של ישראל כלפי עזה (להלן "סיום אחריות").

יעד זה מחייב התייחסות לכל התחומים שבהם ישראל אחראית כלפי עזה, ובכללם התחום הכלכלי.

אין לישראל ענין לשמר את מעטפת המכס סביב עזה והיא יכולה לגבות מכסים על הגבול הרצועה.

לאחרונה, מסתמן כי שימור מעטפת המכס בעזה הפך לאינטרס / תביעה / ציפיה פלסטינית ובינ"ל:

  1. הבנק העולמי וקרן המטבע, בשם הפיתוח הכלכלי, טוענים כי ישראל מחויבת לפרוטוקול פאריז (הארץ 12.6.05 אלדר).
  2. הרש"פ מתנגדת ליצירת משטרי מכס נפרדים לגדה ולרצועה, בשל ההשלכות על הכלכלה הפלסטינית והחשש שישראל רוצה להפריד בין שני האזורים.

קרי, לא תיתכן הסרת האחריות הכלכלית הישראלית כלפי עזה בלבד אלא רק במהלך משולב שכולל גם את הגדה (הכל או לא-כלום).

מציאות זו מבטאת היפוך בעמדות הצדדים בתחום הכלכלי –

בעבר, ישראל תבעה את כינונה של מעטפת המכס והפלסטינים תבעו עצמאות כלכלית. פרוטוקול פאריז מבטא הסכמה פלסטינית לעמדה ישראלית. כיום, הפלסטינים תובעים את שימורה של מעטפת המכס וישראל מהססת שכן משמעות התביעה שישראל תישאר במעטפת המכס היא חתירה תחת היעד של סיום האחריות.

לפיכך, שימור מעטפת המכס והאיום שישראל תצא מן המעטפת הכלכלית בעזה הפכו להיות מנוף ישראלי ביחסים עם הפלסטינים והקהילה הבינ"ל.

כיווני חשיבה ופעולה

היעד של סיום האחריות מחייב כינון משטר / הסדר כלכלי חדש בין ישאל לבין הפלסטינים. להלן מספר אפשרויות:

מהלך הסכמי עם הפלסטינים – הסדר חדש אשר מעדכן את המשטר הכלכלי הישראלי-פלסטיני ומעגן כי שימור מעטפת המכס אינו מבטא המשך אחריות כלכלית ישראלית כלפי הרצועה אלא בקשה פלסטינית.

מהלך הסכמי מול הגופים הבינ"ל – הסדר עם הבנק העולמי, קרן המטבע או האיחוד האירופאי בהסכמה פלסטינית להעברת הכוחות הסמכויות במעטפת של עזה לידיהם (קריגר, Jerusalem Post, 13/7).

מהלך ישראלי חד-צדדי לפירוק מעטפת המכס גם בגדה –

בעבר, היעדרו של גבול פיזי-כלכלי ואופק של הסכם כולל בין ישראל לפלסטינים היו סיבות מרכזיות לכינונה של מעטפת המכס כהסדר כלכלי זמני; כיום, לאור בניית גדר ההפרדה ומימושה של תוכנית ההתנתקות, יש מקום לבחון מחדש את הסדר מעטפת המכס;לפיכך, ישראל יכולה להחליט לבטל את הסדרי מעטפת המכס בגדה וברצועה ולאפשר זרימה חופשית של סחורות בין הגדה, הרצועה וצדדים שלישיים בכפוף לשיקולי ביטחון בלבד. את גבול המכס בין ישראל לפלסטינים ניתן לכונן לאורך גדר ההפרדה ועל הגבול שבין עזה לישראל.