הקוד של ישראל פוצח; הטרור הוא בעיה קיומית

המלחמה בלבנון חשפה משבר במדיניות הביטחון הלאומי של ישראל, הנובע מאיום 'מערך ההתנגדות'. באמצעות מופעי הטרור מלבנון ומהרשות הפלסטינית מצליח מערך ההתנגדות למנוע מישראל הכרעה צבאית או הישגים מדיניים. כתוצאה מכך הופך הטרור לאיום בעל משמעות קיומית.

מהות ההתרעה1

המלחמה בלבנון והפעילות הצבאית בעזה חושפות משבר במדיניות הביטחון הלאומי של ישראל. משבר זה נובע מחוסר הרלבנטיות של ישראל מול האיום שנוצר על ידי 'מערך ההתנגדות' לקיומה (ר' להלן 'מערך ההתנגדות').2

בשנים האחרונות, המופע הבולט של מערך זה הוא מעשי הטרור מלבנון ומהשטחים הפלסטינים. באמצעותם מצליח 'מערך ההתנגדות' למנוע מישראל כל הישג צבאי או מדיני לקראת הבטחת קיומה, תוך שהוא מקדם יצירת מציאות של מדינה פלסטינית / ערבית / אסלאמית אחת במקומה של מדינת ישראל. כתוצאה מכך הופך הטרור לאיום בעל משמעות קיומית.

לעומת זאת, ישראל מתנהלת כאילו הטרור הוא איום טקטי ובגדר מטרד. איום זה דורש מענה שהוא, בעיקרו, צבאי מקומי. בפועל, כאמור, זהו איום בעל משמעות קיומית שמחייב מענה מערכתי.

חוסר הרלבנטיות של ישראל מביא לכשלונות צבאיים חוזרים ונשנים וחוסר אונים מדיני מול מערך ההתנגדות. עדכון המענה הישראלי ביחס לאתגר הניצב בפניה הוא משימה ראשונה במעלה של תפיסת הביטחון הישראלית.

תפיסת העולם הקיימת: הטרור אינו איום קיומי

מדיניותה הנוכחית של ישראל כלפי איום הטרור מבוססת על הנחות היסוד הבאות:

עיקר המענה הוא צבאי (במיוחד כש"אין שותף") – תפיסת הביטחון הישראלית נשענת על עליונותנו הצבאית בהשוואה ליריבינו.3

יתרה מכך, התפיסה כאילו אין שותף שיש לו רצון או יכולת להגיע להסכם מונעת מישראל לפתח אסטרטגיה מדינית רחבה. תפיסה זו חלה, בצורות שונות, על סוריה, על לבנון ועל הצד הפלסטיני.4

כתוצאה מכך, במהלך השנים תפס המרכיב הצבאי את הבכורה בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל.

עקרון הפעולה העצמאית – ישראל שומרת על עצמאות פעולה בתחום הצבאי ובתחום המדיני תוך חשדנות רבה ביוזמות זרות.5

ארצות הברית היא בעלת בריתה האמיתית של ישראל – לכן, ארה"ב מהווה את הגורם המרכזי, ולרוב היחיד, שמולו מתאמת ישראל את מהלכיה הפוליטיים והצבאיים ומגייסת את הלגיטימציה למעשיה. יחסים אלה מהווים סייג כמעט יחיד לתפיסה של חופש פעולה.6

המענה הישראלי הוא זירתי – נראה שהיגיון הפעולה הישראלי מתבסס על חלוקה לזירות גיאוגרפיות. היגיון זה בא לידי ביטוי ברמה התפיסתית, ברמה הארגונית וברמת ניהול המאבק. פיקוד דרום מנהל את הלחימה בטרור שמגיע משטחה של עזה, פיקוד מרכז בגדה ופיקוד צפון מנהל את הלחימה מול לבנון.7

הטרור אינו איום קיומי – מופעי הטרור עימם מתמודדת ישראל כוללים את ארגוני הטרור הפלסטינים, חזבאללה בלבנון, וארגונים המזוהים עם אלקאעדה הפועלים ממצרים, מירדן ובחו"ל. עפ"י תפיסת הביטחון איומים אלו אינם חלק מהאיום הקיומי על מדינת ישראל מאחר ונבחנים על-פי כמות הנזקים המוגבלת בלבד שיש בידם לחולל.8

לעומת זאת, ישראל רואה כאיומים קיומיים את איום המדינה האחת הפלסטינית9 ואת האיום הגרעיני האיראני.10 יש לציין שאיום קונבנציונאלי של צבאות סדירים11 ואיום הנובע משילוב בין טרור לבין נשק בלתי קונבנציונאלי12 לא נתפסים כאיום קיומי בעת הנוכחית.

נראה שגם לאחר המלחמה בלבנון (7/06) תפיסת העולם הנ"ל עומדת על כנה.13 ישראל ממשיכה להישען על מענה שהוא צבאי בעיקרו14 ללא סדר יום מדיני15 ומתנהלת על יסוד זירות גיאוגרפיות. במקביל, ישראל נראית כמי שמסתמכת באופן בלעדי על הקשרים המיוחדים עם ארה"ב. נראה כי ההערכה כי הטרור אינו איום קיומי לא השתנתה.16


המציאות המשתנה – 'מערך ההתנגדות' יוצר איום קיומי

בפועל, מתהוות מגמות אשר מערערות את הנחות היסוד הנ"ל עד כדי הפיכתן ללא רלבנטיות:

'מערך ההתנגדות' הוא אויב מסוג חדש של ישראל בעל מאפיינים מיוחדים – המושג 'מערך ההתנגדות' מתייחס למספר רב של שחקנים, מסוגים שונים, הקשורים ביניהם באופן רשתי ומחויבים למאבק בישראל עד להשמדתה. ניתן לראות כחלק ממערך ההתנגדות את שלל הארגונים והאנשים ששוללים את זכותה של ישראל להתקיים בפועל ודוחים את קיומה ברמה הערכית (ר' תופעת ה"דה-לגיטימציה בסיסית לישראל" והמושג "ההתנגדות הקבועה לישראל"). מכון ראות מזהה את המאפיינים הבאים של מערך ההתנגדות:
  1. מערך ההתנגדות הוא תופעה מערכתית – מערך ההתנגדות הוא תופעה המורכבת מ'יוזם', 'עוזרים' ו'מוציאים אל הפועל'. (ר' תרשים)

  2. מגוון שחקנים וריבוי כתובות – מערך ההתנגדות מורכב ממדינות, ישויות לא-מדינתיות ומארגונים,17 שמפוזרים במספר רב של מדינות.18

  3. כל שחקן יכול למלא תפקידים שונים במערך, קרי ליזום פעילות, לסייע בביצועה או להיות המוציא לפועל בהתאם לנסיבות.19

  4. ערעור ממשלות מקומיות והשתלטות עליהן – למערך ההתנגדות יש סדר יום אשר מציע חלופה אידיאולוגית לממשלות חילוניות מתונות, כמו לבנון, ירדן, מצרים או הרשות הפלסטינית. שחיקתה של הכתובת משרתת שתי מטרות: פגיעה באפקטיביות פעילותה הצבאית של ישראל והגדלת מרחב הפעולה של מערך ההתנגדות. 20

  5. כר הפעולה של מערך ההתנגדות מתרחב במקומות שבהם אין 'כתובת', קרי השלטון המרכזי חלש ואין לו מונופול על הפעלת הכוח.

  6. מערך ההתנגדות הוא גלובלי – מערך ההתנגדות מנצל את הסביבה הגלובלית המאופיינת במבנה מבוזר ורשתי, מספר רב של הגיונות, קבוצות קטנות בעלות השפעה גדולה, מעבר מהיר של ידע ותנועה של אנשים.21

  7. המופע המרכזי של מערך ההתנגדות הוא הטרור מצד חמאס וחזבאללה. בעת הנוכחית, איראן היא המנוע המרכזי ומקור ההשראה האידיאולוגי של מערך ההתנגדות.

20061120 מערך ההתנגדות px300

ההיגיון המרכזי של מערך ההתנגדות הוא מדיני – מערך ההתנגדות מוביל מהלך מדיני דו-זרועי מול ישראל. זרוע אחת עושה שימוש בטרור ובכלים נוספים כדי למנוע מישראל כל התקדמות משמעותית צבאית או מדינית, הסכמית או חד-צדדית, לקראת סיום השליטה בפלסטינים והבטחת קיומה.22 הזרוע השנייה מקדמת את כינונה של מדינה פלסטינית / ערבית / אסלאמית אחת במקום ישראל.

ההיגיון הצבאי של מערך ההתנגדות הוא משני. מערך ההתנגדות מכיר בעליונותה הצבאית של ישראל. לכן הוא נמנע, עד כמה שניתן מהתנגשות צבאית ישירה מול ישראל שבה הוא צפוי לתבוסה.23 במקום, מערך ההתנגדות מנהל מלחמות התשה מתמשכות ומוגבלות באמצעות טרור וגרילה, כדי למנוע מישראל כל הכרעה צבאית או הישג מדיני משמעותי.24

מערך ההתנגדות לא רוצה ב'סיום הכיבוש' הישראלי – סיום השליטה הישראלית בפלסטינים (סיום ה'כיבוש') והפיכתו של הסכסוך ל'סכסוך גבולות' הם איום אסטרטגי עבור מערך ההתנגדות משום שהם עשויים לפגוע בלגיטימציה של המשך המאבק בישראל.

הדבר נכון ביתר שאת ביחס לתרחיש של 'סיום הסכסוך' הישראלי-פלסטיני או הישראלי-לבנוני ו'סופיות תביעות' בין הצדדים.25

קרנה של ארה"ב יורדת; התלות בשחקנים אחרים גוברת

  1. בשנים האחרונות גוברת התלות הישראלית בשחקנים אזורים ובינ"ל נוספים מלבד ארה"ב. ככל שמתברר שלא ניתן לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באופן ישיר, גוברת הנטייה לבנאם את הסכסוך. לדוגמא, על מנת לצאת מעזה נאלצה ישראל להגיע להסדר עם מצרים ועם האיחוד האירופאי.26

    סיום המלחמה בלבנון וכינון משטר ביטחון על גבולנו הצפוני חייב שיתוף פעולה עם כוחות בינ"ל, החלטת האו"ם 1701, חיזוק יוניפי"ל, והבנות עם רוסיה.

    גם התמודדות עם האיום האיראני דורשת שיתוף פעולה בינ"ל עם שחקנים כמו רוסיה, סין והאיחוד האירופי, כמו גם עם מדינות ערב המתונות ושכנותיה של איראן.27

  2. קרנה של ארה"ב יורדת בעקבות הדשדוש בעיראק (3/03), כשלון מדיניות הדמוקרטיזציה בעקבות ניצחון החמאס, הפגיעה במעמדה של ממשלת סיניורה בלבנון והשחיקה במעמדה של ארה"ב כמתווך האמין על הצדדים בסכסוך הישראלי-ערבי. עם הפגיעה במעמדה של ארה"ב, נפגע גם מעמדה של ישראל.

משמעויות

הפער שבין תפיסת העולם של ישראל, המגולמת בפעולותיה ובדבריה, מצד אחד, לבין ההיגיון המנחה של מערך ההתנגדות, מצד שני, מהווה בעיה בעלת משמעויות קיומיות עבור ישראל:

לא ניתן להכריע את מערך ההתנגדות בכלים צבאיים בשל המבנה הרשתי המבוזר שלו. 28

מערך ההתנגדות בולם את סדר היום המדיני של ישראל ומונע כל הישג מדיני, הסכמי או חד-צדדי.29

מערך ההתנגדות הצליח להכניס את ישראל לנחיתות אסטרטגית – בעוד שבצד הישראלי ההיגיון הצבאי מוביל, מערך ההתנגדות מתנהל על יסוד היגיון מדיני. לכן זהו 'עימות אסימטרי' בין הגיונות שונים.30 ישראל מתנהלת מתוך ההנחה שהיא תעצב את ביטחונה הלאומי על יסוד יתרונה הצבאי על יריביה. בפועל, מערך ההתנגדות מצליח למנוע מישראל כל הישג מדיני או צבאי בר-קיימא לקראת הבטחת קיומה.

ולכן, הטרור המופעל על ידי מערך ההתנגדות הוא בעל משמעויות קיומיות – כתוצאה מכך מוביל מערך ההתנגדות את ישראל למבוי סתום, ללא מענה צבאי מוצלח וללא מענה מדיני לבעיותיה, כשישראל לא מצליחה לגייס את הלגיטימציה הדרושה להמשך קיומה באזור.

דרכי פעולה וחשיבה

יש לעדכן את תפיסת הביטחון של ישראל ולהרחיב את ארגז הכלים שלה – כאמור, נראה שתפיסת הביטחון הנוכחית המתבססת בעיקרה על יכולות צה"ל לא נותנת מענה לאתגר של מערך ההתנגדות. לכן, על ישראל לעדכן את תפיסת הביטחון שלה. בין השאר:

  1. יש לחזק את המרכיב המדיני בתפיסת הביטחון הלאומי באמצעות כינון בריתות אזוריות ובינ"ל, הנעת תהליכים מדיניים ועדכון היעדים הלאומיים מול הפלסטינים (ר' להלן);

  2. יש לשלב מרכיבים נוספים כגון כלכלה, מדעים ותרבות בתפיסת הביטחון הלאומי.31

  3. יש לגבש מענה מערכתי לאתגר מערכתי. כאמור, המענה הזירתי-גיאוגרפי צפוי לכישלון משום שהוא מספק פתרון חלקי בלבד.32

ישראל צריכה לבנות בריתות אזוריות חזקות ולקבל יוזמות מדיניות המקובלות על מדינות ערב גם במחיר ויתור מסוים על עצמאות הפעולה שלה – ישראל צריכה לכונן שיתוף פעולה אסטרטגי, מודיעיני, צבאי, מדיני וכלכלי, רחב ועמוק עם מצרים וירדן, אך גם עם מדינות המפרץ, סעודיה ומדינות אסיה התיכונה.

יוזמות שלום ערביות הן מנופים לשיתוף פעולה מדיני אזורי במאבק כנגד מערך ההתנגדות. כשישראל דוחה אותן היא מקשה על בניית קואליציה אזורית ומתנכרת למה שעשוי להיות האפשרות היחידה לסיים את השליטה בפלסטינים ולזכות בלגיטימציה לקיומה.33

ממשלות מקומיות חזקות הן אינטרס ישראלי – לישראל יש אינטרס בקיומה של כתובת בדמות ממשלה יציבה ומתפקדת במדינות השכנות. ייתכן שאינטרס זה צריך לגבור על ההסתייגויות מזהותה האידיאולוגית של אותה ממשלה.

להעמיד את מערך ההתנגדות בפני החלטות קשות – ישראל יכולה להקשות על מערך ההתנגדות באמצעות יצירת דילמות מדיניות שמחדדות את המתח שבין ההיגיון של ההתנגדות לבין האינטרסים הלאומיים המקומיים. לדוגמה, ישראל יכולה להתנות את העברת הכספים לרשות הפלסטינית בקבלה של הסכם הביניים או את הנסיגה מחוות שבעא באמירה לבנונית ברורה אודות סופיות התביעות.

הפיכתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסכסוך שבין 'כובש' ל'נכבש' ל'סכסוך גבולות' – על ישראל לשאוף להפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסכסוך שבין 'כובש' ל'נכבש' ל'סכסוך גבולות'. למרות ששינוי כזה לא יפסיק את פעילותו של מערך ההתנגדות, הוא עשוי לבטל את האיום הקיומי של כינון מדינה ערבית אחת בכל השטחים שנמצאים תחת שליטתה של ישראל.

הסברה – ישראל צריכה להסביר לעולם את טיבו של האתגר הנובע ממערך ההתנגדות שאינו מופנה רק כלפיה ולהצביע על הכלים שיכולים לתת לו מענה.

נספח

טבלה מסכמת: הפערים בין ההיגיון הישראלי להיגיון של מערך ההתנגדות והשלכותיהם

ר' את הטבלה כקובץ PDF

ההיגיון הישראלי

ההיגיון של מערך ההתנגדות והשלכותיו

היגיון מדיני מול צבאי

ההיגיון הצבאי מוביל על יסוד עליונות הכוח הצבאי הישראלי. ישראל שואפת לעימות צבאי ישיר שבו יבוא כוחה לידי ביטוי.

ההיגיון המדיני בתפקיד משני. לא חייבת להיות יוזמה מדינית.

ההיגיון המדיני מוביל. יש לחסום התקדמות לקראת הבטחת קיומה של ישראל ולקדם את החלופה של מדינה פלסטינית / ערבית / אסלאמית במקומה.

ההיגיון הצבאי הוא משני מתוך הכרה ביתרונה הצבאי של ישראל. מטרת היכולות הצבאיות היא להכשיל חלופות מדיניות ולהימנע מתבוסה צבאית.

היחס הפלסטיני ל'כיבוש'

הפלסטינים רוצים לסיים את הכיבוש ולכונן מדינה פלסטינית.

לכן סיום השליטה בשטח ובאוכלוסיה הפלסטינית וכינונה של מדינה פלסטינית הם 'קלפים' של ישראל למשא ומתן.

למערך ההתנגדות אין עניין שישראל תסיים את הכיבוש או שתכונן מדינה פלסטינית.

נסיגות חד-צדדיות פוגעות במאבק. לכן יש למנוע אותן ואף להביא לביטולן, גם אם המשמעות היא חידוש ה'כיבוש'.

הפיכת הסכסוך מעימות בין 'כובש' ל'נכבש' ל'סכסוך גבולות' תפגע בחופש הפעולה של מערך ההתנגדות.

עצמאות פעולה

שמירה על חופש הפעולה הצבאי הישראלי.

מערך ההתנגדות פרוס בכל האזור ובעל מוטת פעולה גלובלית. לכן, ישראל לא יכולה להתמודד עם מערך ההתנגדות לבדה ועליה לשתף פעולה באופן הדוק עם שחקנים אזוריים אחרים במחיר הגבלת חופש הפעולה שלה (ע"ע סוגיית הטיסות בלבנון).

מושגים צבאיים

עולם המושגים הצבאי עוצב לנוכח איומים קונבנציונאליים.

לא יהיה לישראל 'ניצחון' במושגים צבאיים. גם המושגים של 'הרתעה' ו'התרעה' מאבדים משמעות ככל שאין מערך מסודר של קבלת החלטות בצד השני.

התנהלות

ישראל מתנהלת על יסוד הגיון זירתי.

מערך ההתנגדות הוא מערכתי.

ארה"ב

ארה"ב היא בעלת הברית העיקרית והכמעט בלעדית של ישראל.

קרנה של ארה"ב יורדת. ההתמודדות עם מערך ההתנגדות תחייב שיתוף פעולה עם גורמים נוספים.

ממשלות מקומיות

ישראל מחפשת 'כתובת' בצד השני, בדרך כלל זוהי הממשלה המקומית, שתיקח אחריות על שטחה.

תפיסת הביטחון של ישראל בנויה על הפעלת מקלות וגזרים ביחס לממשלות אלה כדי שהן יעצרו את פעילות הטרור משטחן.

מערך ההתנגדות פוגע באופן שיטתי במעמד הממשלות המקומיות עד כדי פירוקן.

לכן יכולתה של ישראל להפעיל מקלות וגזרים נפגעת.

מהם הצירים

האויב הבלעדי של מערך ההתנגדות הוא מדינת ישראל.

מערך ההתנגדות אמנם נלחם בישראל, אך הוא למעשה מייצג מאבק בין-צירי אזורי. במסגרתו הוא גם חותר תחת המשטרים המתונים בעולם הערבי.

לכן, מצרים, ירדן, סעודיה, תורכיה, ומדינות אסיה התיכונה, הן בעלות ברית אפשריות של ישראל במאבק כנגד מערך ההתנגדות.

משמעות הטרור

הטרור אינו איום קיומי.

הטרור הוא איום בעל משמעויות קיומיות.



1 תודות – מכון ראוּת מודה למומחים הבאים על תרומתם למסמך זה: דר' צבי לניר, מייסד מכון פרקסיס ומחבר ההפתעה הבסיסית-מודיעין במשבר, (ת"א: מרכז יפה, 1983); לאל"מ (מיל') יונתן לרנר, מקבוצת CSC, מתמחה בניהול תהליכי תכנון אסטרטגי בארגונים גדולים; ולעו"ד מוטי קריסטל, מומחה למשא ומתן ולשעבר סגן ראש מנהלת המשא ומתן במשרד ראש הממשלה. עם זאת, תוכנו של מסמך זה הוא על דעת מכון ראות ובאחריותו בלבד.

2 המושג 'מערך ההתנגדות' מתייחס למספר רב של שחקנים, מסוגים שונים, כשכל שחקן יכול למלא תפקידים שונים במערך בהתאם לנסיבות המשתנות, כשכל השחקנים מחויבים למאבק בישראל. המופע המרכזי של מערך ההתנגדות הוא טרור. בעת הנוכחית, איראן היא המנוע המרכזי שלו. ר' להלן.
קיימת זיקה בין מערך ההתנגדות לתופעת "ההתנגדות הקבועה לישראל", ששוללת את זכותה של ישראל להתקיים ופועלת ברוח זו (ר' המדיניות האיראנית הנוכחית או ארגונים כמו חמאס או חזבאללה) כמו גם זיקה לתופעת ה"דה-לגיטימציה בסיסית לישראל", הדוחה את זכותה של ישראל להתקיים, ואשר במסגרתה מתכנסים מדינות, ארגונים וגופים, שאינם קשורים לכאורה לעימות הישראלי-ערבי, ובוחרים בסוגיות תורניות כדרך לתקוף את זכות קיומה של מדינת ישראל (לדוגמא ההתקפות נגד ישראל בועידת דרבן 2001, והתביעה נגד ישראל בבית המשפט הבינ"ל בהאג בסוגית גדר ההפדרה).

3 מאז מלחמת יום הכיפורים פיתחה ישראל עליונות צבאית מול האיום הקונבנציונאלי של יריביה. עליונות זו הפכה לנקודת המשען של תפיסת הביטחון הישראלית. (ר' הורוביץ דן, "הקבוע והמשתנה בתפיסת הביטחון הישראלית", בתוך: מלחמת ברירה, ת"א: מרכז יפה, 1985; ובר מיכה, קווים אדומים באסטרטגיית ההרתעה הישראלית, ת"א: מערכות, 1990; ויניב אבנר, פוליטיקה ואסטרטגיה בישראל, ת"א: ספרית הפועלים, 1994). תפיסת עליונות הכוח חלה גם ביחס לעימות עם הפלסטינים. היא באה לידי ביטוי במבצע חומת מגן ובחיסולים הממוקדים, אשר הביאו לירידה ברמתו ובהיקפו של הטרור הפלסטיני. ר' דברי הרמטכ"ל לשעבר משה יעלון: "מאז חומת מגן ובמיוחד בחודשים האחרונים מתגלים סימני שבירה בצד הפלסטיני", (שביט, הארץ, 30/8/02, ו- 15/9/06).


4 ר' את דבריו של רה"מ אולמרט: "הסוגיה הפלסטינית נמצאת על סדר היום... [אבל] עלינו למצוא את השותף הטוב ביותר לשם כך." (לאלי ווימוס, ניוזוויק, 12/11/06) וכן: "אסד כרגע לא פרטנר", (סופר, Ynet, 25/9/06). גם רה"מ לשעבר אריאל שרון הביע עמדה דומה: "..אין שותף פלסטיני.." (חליפת המכתבים בין שרון לבוש בנושא ההתנתקות, 14/4/04).


5 ר' דבריו של שר הביטחון עמיר פרץ עם פרוץ המלחמה בלבנון: " ישראל רואה את עצמה חופשייה לנקוט בכל האמצעים שתמצא לנכון" (רביד, NRG, 12/7/06). ר' דבריו של רה"מ אולמרט ערב הבחירות: "עלינו מוטל לעצב את עתיד המדינה" (Ynet, 29/3/06). ר' מכתב רה"מ לשעבר שרון בנושא ההתנתקות: "ישראל חייבת לשמר את יכולתה להגן על עצמה ולהרתיע את אויביה..." (חליפת המכתבים בין שרון לבוש בנושא ההתנתקות, 14/4/04).

6 ר' בן-צבי אבי, ישראל וארה"ב – מגבלות היחסים המיוחדים, (ת"א, מרכז יפה, 1993). התהליך המדיני, מהסכם השלום עם מצרים ועד תהליך אוסלו נוהל בחסות ותיאום ארה"ב. גם מהלכים חד-צדדיים, כמו ההתנתקות וההתכנסות תואמו מראש עם ארה"ב (ר' חליפת המכתבים בין שרון לבוש בנושא ההתנתקות, 14/4/04). תוכנית ההתכנסות הוצגה לארה"ב לפני שנחשפה לציבור הישראלי (גל"צ, 12/3/06).

7 ישראל אמנם מזהה את ההשראה שנותן החזבאללה לארגונים בשטחים כמו-גם את העברת הידע ומעבר של פעילים. ואולם עיקר ההתבטאויות העוסקות במאבק בחזבאללה, בחמאס או בג'יהאד האסלאמי, באיראן או בסוריה, אינן קושרות בין השחקנים האלה קשר מערכתי. ר' נאום רה"מ אולמרט בפתיחת מושב הכנסת (16/10/2006). רה"מ חילק את נאומו לאיום הפלסטיני ולמדיניות שלוש הדרישות, לאיום הלבנוני ולהחלטת האו"ם 1701, לאיום הסורי ולסוגית רמת הגולן, ולאיום הגרעין איראני.

8 ר' דברי הרמטכ"ל דן חלוץ: "הטרור אינו איום קיומי... מצבה של מדינת ישראל בשנה הנוכחית הוא טוב מאוד. כשמסתכלים קדימה קשה לראות איום קיומי על מדינת ישראל” (חדשות Nfc, 14/6/05); "הטרור אינו מהווה איום קיומי על המדינה.." (אתר פיקוד העורף של צה"ל, 15/11/06) או "..עם הטרור הפלסטיני אנו מסוגלים להתמודד” (כנס הרצלייה ה-6, 1/06).

9 'איום המדינה האחת' נובע משילוב בין מגמות דמוגרפיות הנוטות לטובת הפלסטינים, משפט בינ"ל ודה-לגיטימציה בסיסית של ישראל, אשר עלולים להביא לכינונה של 'מדינת כל אזרחיה' במקום מדינת ישראל. ר' דברי רה"מ אולמרט: "יותר ויותר פלסטינים כבר אינם מעוניינים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים ... מדינה אחת לשני עמים היא אסון..." (בנבנישתי, הארץ, 15/11/06).

10 ר' דברי רה"מ אולמרט: "יהיה זה בלתי נסבל עבור ישראל לחיות תחת איום גרעיני איראני" (אלוף בן, הארץ, 12/11/06). ודבריו של אולמרט כי: "האיום האיראני הוא איום קיומי על ישראל" (נאום רה"מ בפתיחת מושב הכנסת, 16/10/06).עם זאת, מסמך זה מתרכז באיום הקיומי אותו מציב מערך ההתנגדות, להבדיל מאיום הגרעין האיראני.

11 עד שנות ה- 70 התפיסה הייתה כי האיום הקיומי על ישראל מגולם ע"י צבאות סדירים של שכנותיה של ישראל. ארבעה נצחונות של צה"ל (1948-1973), הברית עם ארה"ב, הסכם השלום עם מצרים (1978-79), הסכם השלום עם ירדן (9/94) וכיבוש עיראק ופירוק צבאה (3/03) הביאו לצמצום משמעותי של איום זה. ר' דברי הרמטכ"ל חלוץ: "הטרור אינו איום קיומי... אחר כך באות היכולות הבלתי קונבנציונליות ולבסוף לחימה מול צבאות סדירים זרים...” (חדשות Nfc , 14/6/05). ר' גם דו"ח מרכז יפה על מצבה האסטרטגי של ישראל (ברזילי, הארץ, 22/9/03).

12 איום זה אינו ייחודי לישראל, אלא מציאות גלובלית עימה מתמודדות מדינות רבות. זליגה של טכנולוגיה גרעינית יכולה להתרחש ממדינות כדוגמת פקיסטן, צפון קוריאה או איראן. אלקאעדה בעל האידיאולוגיה של מאבק איסלמי גלובלי הוא נושא הדגל של איום זה. באזורנו, אלקאעדה פועל בעיקר בסיני, בירדן, בלבנון וברצועת עזה. (הראל, הארץ, 13/3/06, 22/3/06).

13 הביקורת הציבורית בנושא המלחמה בלבנון מתמקדת בניהול המלחמה ולא בתפיסת הביטחון הלאומי שהנחתה את פעולת המדינה והצבא. (סופר, Ynet, 17/9/06).

14 ראש השב"כ דיסקין: "יש להיערך לאופציה צבאית בעזה", (הארץ, 14/11/06). "הנחת העבודה של צה"ל: מלחמה בקיץ", (אורן, הארץ, 6/11/06) "המענה הישראלי מול איראן דן בעיקר בכישלון הדיפלומטיה ובגיבוש מענה צבאי (רוזנר ובן, הארץ, 20/10/06).

15 אולמרט בשיחה עם בוש: "לא תהיה ועידה בינ"ל", (בן ורוזנר, הארץ, 15/11/06). לאחר סיום המלחמה בלבנון דחתה ישראל את יוזמת השלום של הליגה הערבית בטענה משותפת עם ארה"ב כי מדובר בניסיון לסלק את מפת הדרכים (שמיר, הארץ, 20/9/06).

16 רה"מ אולמרט: "חמאס וחזבאללה אינם איום קיומי... " (לאלי ווימוס, ניוזוויק, 12/11/06).

17 ר' למשל Shultz Richard and Dew Andrea, Insurgents, Terrorists, And Militias, (Columbia University Press, 2006) ו- Byman Daniel, Deadly Connections, (Cambridge University Press, 2005) ו- Rotberg Robert, When States Fail, (Princeton University Press, 2004).

18 למשל שחקנים המרכיבים את מערך ההתנגדות כיום מונים את איראן המשמשת כיוזמת, סוריה שתומכת ועוזרת, חזבאללה, חמאס וארגוני טרור נוספים כמוציאים אל הפועל והרשות הפלסטינית, לבנון, סומליה, אפגניסטן ואף אזורים מסוימים במצרים וירדן משמשים כמארחים, חלקם ברצון, חלקם שלא ברצון. (ר' בן חורין, Ynet, 15/11/06).

19 נזילות התפקידים מבוססת על מבנה גמיש שמאפשר לכל שחקן להיות 'מבצע', 'יוזם', 'מארח' או 'עוזר' בנסיבות שונות. לדוגמא, כיום איראן היא 'יוזם' ו'גורם מסייע', אך ארגונים כמו חזבאללה או ג'יהאד אסלאמי הם עומדים בחזית הביצוע. ואולם בשל נזילות התפקידים גם אם איראן תפסיק ליזום פעולות התנגדות לישראל עלול להיות שחקן אחר שימלא תפקיד זה.

20 ר' המושג "כתובת". לדוגמא, החתירה של ארגון החמאס והג'יהאד האסלאמי נגד ממשלת הפת"ח ברשות או המגבלות של ראש המחלקה המדינית של החמאס בדמשק, חאלד משעל, הפועל בתיאום עם איראן וסוריה, על הנהגת החמאס המקומית בראשות הנייה (ר' ראיון עם משעל, Ynet, 14/11/06). בדומה, גם החזבאללה קורא תיגר על השלטון המרכזי בביירות ומשמר בסיס כוח צבאי, כלכלי וחברתי עצמאי במימון ובתמיכה איראנית. ר' המשבר הפוליטי בלבנון (שטרן, הארץ, 13/11/06).

21 מערך ההתנגדות והטרור הבינ"ל משתפים פעולה. הטרור הבינ"ל פועל נגד מטרות בינ"ל-מערביות, בעוד שמערך ההתנגדות פועל עפ"י הגיון אזורי מקומי. עם זאת, הם משתפים פעולה במאבק נגד ישראל וארה"ב. ר' ידיעות אודות מעורבותם של לוחמים סומלים במלחמה בלבנון, כמו גם סורים ואיראנים (וורס, ניו יורק טיימס, 14/11/06), או למשל את פעילותו חובקת העולם של ארגון החזבאללה (אלי כרמון, חזבאללה באמריקה הלטינית, ICT, 14/11/06).

22 בכל פעם שמתחדש תהליך מדיני גוברים מופעי הטרור שנועדו למנוע הסכם (ר' טרור אסטרטגי בתהליך אוסלו ומלכודי המשא ומתן). מגמה זו באה לידי ביטוי גם במפת הדרכים, כאשר הטרור מנע מהצדדים להשלים את השלב הראשון בתוכנית (ר' השלב הראשון של מפת הדרכים). בנוסף, בעקבות המערכה בלבנון וירי הקסאמים מעזה, הטרור פוגע ביכולת של ישראל לסיים את השליטה בפלסטינים באופן חד-צדדי. ר' מותה של תוכנית ההתכנסות (ורטר, הארץ, 18/8/06) ו"בלי כתובת פלסטינית אין התכנסות".

23 נסראללה הודה כי אם היה יודע מראש על תגובתה הקשה של ישראל לא היה מורה על חטיפת החיילים (מלמן, הארץ, 29/8/06).


24 ר' תיאורית קורי העכביש של נסראללה (26/5/00), ובראל, הארץ, 17/7/06.

25 ר' סינדרום "חוות שבעא".

26 ר' מודלים של מעורבות בינ"ל ברפיח או מודל יוניפי"ל בלבנון.

27 ר' ארלנגר, ניו יורק טיימס, 13/11/06.

28 לאחר המלחמה בלבנון התערערו מושגים צבאים כהכרעה והרתעה. קיים קושי להמשיך ולעשות בהם שימוש ללא יציקת תוכן חדש או אימוצם של מושגים חדשים התואמים את המציאות המשתנה.

29 בדיעבד ניתן להוכיח כי הקשרים שבין איראן לארגוני הטרור הפלסטינים תרמו לפיגועים הגדולים של שנת 1996 והביאו לכישלונו של תהליך אוסלו. ר' ספרו של שאול שי, ציר הרשע, (הרצלייה: המרכז הבינתחומי, 2003). זו דוגמא כיצד איום הטרור הפלסטיני, שאינו נחשב לאיום קיומי, בהקשר המערכתי-אזורי שלו מצליח להפיל תהליך מדיני אסטרטגי. בהתאמה, ניתן להעריך כיום כי חאלד משעל, סוריה ואיראן מונעים מישראל להגיע לעסקה על חילופי שבויים והחזרת גלעד שליט, אך גם מאלצים את ישראל לוותר על תוכנית ההתכנסות ואולי אף לחזור לרצועת עזה.

30 המונח 'עימות אסימטרי' משמעו עימות בין צדדים המונחים על ידי הגיונות שונים.

31 לדוגמה: פיתוח אנרגיה חלופית; שיתוף פעולה עם מעצמות עולמיות כסין, הודו ורוסיה והשפעה על סדר עדיפותן האזורי; התאמות במשפט הבינ"ל; מודלים חדשים של מעורבות בינ"ל, ועוד. (תפיסת ביטחון לאומי רחבה שכזו הוצגה בעבר בספרו של יגאל אלון, מסך של חול, ת"א: הקיבוץ המאוחד, 1968).

32 לדוגמא: תוכנית ההתנתקות היוותה מענה לסוגיה הישראלית-פלסטינית ואפשרה לישראל לשפר את תפיסת העולם שלה מול הפלסטינים, כך שתהלום את המציאות הדמוגרפית שאיימה על המשך קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית. ואולם, מענה זה לא הצליח להתמודד עם מופעי הטרור שהם חלק ממערך ההתנגדות, כאשר מופעי הטרור מצליחים לחתור תחת היגיון ההפרדה החד-צדדית הישראלית. בנוסף, האופי המערכתי של מערך ההתנגדות הכולל ריבוי של שחקנים ונזילות בתפקידים יגרום לכך שגם יציאתו של שחקן אחד מהמערך עדיין עלולה להותיר מספיק שחקנים אחרים, שיוכלו למלא את תפקידו.

33 כתוצאה מכך גם גדל היתרון לטובת מערך ההתנגדות, כאשר ישראל משרתת את מטרותיו ונמנעת מכניסה לזירה הפוליטית.