חזרה לשיח החיסול

המפתח להתמודדות עם השילוב שבין הטרור הפלסטיני והתעצמות השיח המטיף להשמדת ישראל הוא חתירה לפתרון של ההפרדה בין ישראל לפלסטינים, במקביל לפעילות הצבאית.

ערן שישון, מעריב

לאחרונה חוזר למרכז הזירה השיח על השמדת ישראל. זוהי מגמה מסוכנת, שכן נדמה שבפעם ראשונה יש בידי הגורמים הרוצים בהשמדת ישראל את הכלים המדיניים לקדם את משנתם. מאז ראשיתה, גורמים ערבים ואסלאמיים חותרים תחת קיומה של מדינת ישראל. שליטי מדינות ערב קנו את לבבות ההמונים בהבטחות למחיקת ישראל מהמפה.

אף שההתנגדות לישראל נותרה בגדר קונצנזוס, הרי שאחרי מלחמת 1967 נדמה היה שהזרמים המרכזיים בעולם הערבי השלימו עם מציאות קיומה של ישראל. כך מוסברות מטרותיה המוגבלות של מצרים במלחמת 1973 שנועדו להכשיר את הקרקע לתהליך מדיני. תכנית השלבים של אש"ף מ- 1974 מפורשת ע"י אחדים כעדות לכך שכבר אז הארגון היה מוכן לשקול פשרה טריטוריאלית לנוכח הבנתו כי חיסול ישראל אינו מעשי. שיאו של "גל הפרגמטיזם" בהצהרת העקרונות, שבה נדמה היה שאפילו אויביה המרים ביותר של הציונות – הפלסטינים – קיבלו את קיום מדינת ישראל.

ואולם מספר מגמות החזירו את השיח אודות קיום ישראל למרכז הזירה. הנסיגה מלבנון ואינתיפאדה הפלסטינית יצרו את הסדקים הראשונים בדימוי העוצמה הישראלי. יתר על כן, אף כי לא הייתה זו בהכרח האידיאולוגיה של החמאס אשר הביאה אותו לשלטון, הרי שנוכחותו בשלטון ודאי תרמה להקצנת השיח הפלסטיני. פיתוחו המואץ של הגרעין האירני מפיח תקווה בלב רבים שחיסול ישראל היא אופציה צבאית ממשית. השחיקה המשמעותית ביותר בדימוי העוצמה הישראלי, נובעת אולי מתוצאות מלחמת לבנון השנייה. גם תבוסה אפשרית של ארה"ב בעיראק תיתן דחיפה אדירה לכוחות ההתנגדות ותחזק את מגמת ההקצנה כלפי ישראל.

לכאורה, בהקצנה הרטורית כלפי ישראל אין משום סכנה ממשית שכן אין היא משפיעה על מאזן הכוחות הבסיסי בין ישראל לאויביה. לפי היגיון זה, בלבנון ובעזה, ישראל לא ניהלה ואינה מנהלת מלחמה על קיומה.

ואולם, השילוב שבין ההקצנה כלפי ישראל לטרור יוצר בעיה קיומית. חזרת צה"ל לעזה פחות משנה לאחר ההתנתקות מסמלת את הישגו הגדול ביותר של הטרור: שיבוש סדר יומה האסטרטגי-קיומי של ישראל. רוצה לומר, הסכנה החדשה נובעת מהשימוש שעושים גורמים קיצוניים בטרור כדי למנוע מישראל מלסיים את שליטתה בפלסטינים ולערער על עיקרון שתי המדינות.

אף שאובדן ההרתעה ושחיקת דימוי העוצמה הישראלי הם העומדים בבסיס ההקצנה לישראל, ספק רב אם קיימת אפשרות לשקמם בעת הנוכחית. הפרשנות של האויבים מולם מתמודדת ישראל למושגים כגון הרתעה וניצחון הם שונים ממה שהכרנו בעבר.

המפתח להתמודדות עם סכנה זו הוא חתירה לשמירה על עיקרון ההפרדה בין ישראל והפלסטינים, במקביל להמשך הפעילות הצבאית. כך למשל, זהו אינטרס ישראלי שהרשות הפלסטינית תתפקד, שכן היא נוטלת מישראל סמכויות אזרחיות וכלכליות ומהווה את אבן הפינה למדינה הפלסטינית.

זאת ועוד, על ישראל להימנע במסגרת הפעילות בציר פילדלפי מ"הישאבות" לנוכחות קבע ולהעדיף פעילות חודרת אד-הוק. מעורבות של גורמים בינ"ל בתהליך הכשרת הקרקע לכינון מדינה פלסטינית תפחית מאחריות ישראל כלפי הפלסטינים ותיצור חיץ בין הצדדיים.

פורסם במעריב, 16/11/06.