טיפולוגיה של נושאים למו"מ

מונח זה מציע שיטה חדשה לסיווג הנושאים למשא ומתן על הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים.

הגדרה

המונח "טיפולוגיה של הנושאים למו"מ" מתייחס לטיפולוגיה של הסוגיות העומדות על סדר היום לקראת ובמהלך המו"מ על הסכם קבע בין מדינת ישראל לפלסטינים. המונח "טיפולוגיה" משמעו: "תורת מיון נושאים בתחום מסוים עפ"י טיפוסים או קטגוריות".1 לפיכך, בהקשר הפלסטיני, המושג "טיפולוגיה של הנושאים למו"מ" מבקש למיין את הנושאים למו"מ על הסכם קבע בין מדינת ישראל לפלסטינים.

רקע

ביחס לסוגיות המו"מ בין ישראל לפלסטינים, קיימות שתי טיפולוגיות אפשריות:

  • "טיפולוגיה מסורתית", אשר הנחה את המשא ומתן ביחס לסוגיה הפלסטינית עוד מלפני מלחמת העצמאות ב- 1948. ההגיון המעצב של סיווג זה הוא פתרון כולל לסכסוך ההיסטורי בין ישראל לפלסטינים.
  • "טיפולוגיה חלופית", אשר גובשה במכון ראות. ההגיון המעצב של סיווג זה הוא יצירת מציאות יציבה של יחסי מדינה למדינה בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים במצב הקבע, קרי, סיווג מוכוון עתיד. (ר' מוצר מדיניות: סדר היום של המו"מ על מצב הקבע).

הטיפולוגיה המסורתית

הטיפולוגיה המסורתית של סוגיות המו"מ מזהה כשישה נושאי ליבה, אשר נידונו באופן רשמי ובלתי-רשמי במשך השנים: סוגיית ירושלים והמקומות הקדושים (האגן הקדוש, מערת המכפלה, קבר רחל וכיו"ב); טריטוריה וגבולות (בתוכן נכללת סוגיית ההתנחלויות); הפליטים (שיקום, שיבה, פיצוי וכיו"ב); ביטחון (לוחמה בטרור, פלילים, משטר גבולות וכיו"ב); מים (פיתוח משאבים, מקורות, התפלה וכיו"ב) וסוגיות אזרחיות (כלכלה, משפט, תשתיות וכיו"ב).

הטיפולוגיה המסורתית גובשה בתהליך שראשיתו באירועים שהובילו למלחמת 1948 וסופו בתהליך אוסלו. ועידת לוזאן (4-9/49), קבעה את כללי היסוד לניהול מו"מ לקראת הסכם קבע2 באמצעות אזכור החלטת העצרת הכללית 181 (תוכנית החלוקה) (11/47) והחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 (12/48). החלטה 181 מגדירה את סוגיית הטריטוריה וסוגיית ירושלים.3 החלטה 194 מוסיפה לסוגיות אלו את סוגית המקומות הקדושים ואת סוגיית הפליטים.4

לאחר מלחמת ששת הימים (67), החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242 צירפה לדיון בסוגיות הנ"ל את הצורך בגבולות בטוחים ומוכרים. במסגרת לתהליך השלום במזה"ת שבהסכמי קמפ-דיוויד 1978 בין ישראל מצרים אושררו החלטות האו"ם הנ"ל כבסיס לסיווג הנושאים למו"מ והוספה סוגיית הסדרי הביטחון כדלקמן: "...המשא-ומתן יתבסס על… החלטה 242... יקבע, בין שאר עניינים, את מיקומם של הגבולות ואת אופיים של הסדרי הבטחון. הפתרון שינבע מן המשא-ומתן חייב להכיר גם בזכויות החוקיות של ערביי ארץ-ישראל ובצרכיהם הצודקים...".5

ועידת מדריד (אוקטובר 1991) הוסיפה את הצורך גם לדון בסוגיות הכלכלה, המים ואיכות הסביבה.6בהצהרת העקרונות ("אוסלו א'") (9/93) נקבעה המסגרת השלמה הכוללת את נושאי הליבה עליהם יש לדון במו"מ על הסכם קבע.7 לא יאוחר מהשנה השלישית לשלב הביניים: "המו"מ יכסה הנושאים התלויים ועומדים, לרבות: ירושלים, פליטים, התיישבויות, סידורי ביטחון, גבולות, יחסים ושיתוף פעולה עם שכנים אחרים, וכן נושאים אחרים בעלי עניין משותף".8

בפסגת קמפ-דיוויד 2000 (7/00) התבצע המו"מ במסגרת קבוצות עבודה לעניין הפליטים, ירושלים, ביטחון, גבולות והתנחלויות, מים, כלכלה ונושאים אזרחיים. ניסתה לעמוד ביעד זה ולמעשה מהווה את הניסיון האינטנסיבי ביותר עד כה למען השגת הסכם קבע מלא. בפסגה זו נקבעו צוותי עבודה לעניין הפליטים, ירושלים, ביטחון, גבולות והתנחלויות, מים, כלכלה ונושאים אזרחיים.9 מתכונת צוותי עבודה אלה הייתה תקפה גם לשיחות טאבה (1/01).

טיפולוגיה חלופית – צופה פני עתיד

לצד הטיפולוגיה המסורתית, פיתח מכון ראות טיפולוגיה חלופית. ההגיון המעצב של טיפולוגיה זו הוא טיב מערכת היחסים בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית במצב הקבע. ניתוח זה מצביע על כך כי ב"מצב הקבע" יקיימו ישראל והמדינה הפלסטינית ארבעה מכלולים של מערכות יחסים:

מכלול נושאים חודרים סוגיות בהן מדינת ישראל או המדינה הפלסטינית תחדורנה האחת את המרחב הריבוני והפונקציונלי של האחרת. לדוגמא, מכלול זה כולל סוגיות כגון פירוז המדינה הפלסטינית, השימוש של ישראל במרחב האווירי הפלסטיני, המעבר הבטוח בין הגדה המערבית לרצועת עזה, מתקני התפלה בחופי ישראל לטובת צפון השומרון או מעמד ייחודי לעובדים פלסטינים בשוק העבודה הישראלי.

מכלול נושאים היסטוריים – הכולל את הסוגיות הנובעות מן הסכסוך ההיסטורי בין ישראל לפלסטינים. במכלול זה נכללות סוגיית הפליטים, זכויות הגישה והפולחן במקומות הקדושים ובראשן באגן הקדוש בירושלים, גבולות הקבע, תביעות כספיות, הדדיות וכיו"ב. במצב הקבע, סוגיות אלו תהיינה מוסדרות בהסכם קבע אשר נדרש יהיה ליישמו.

מכלול נושאים שוטפים – סוגיות בהן מתקיימת מערכת יחסים שוטפת בין ישראל למדינה הפלסטינית המושתתים על הסכמים דו-צדדיים או על בסיס אמנות בינ"ל (נושאים אזרחיים, כלכליים, משפטיים וכיו"ב) הדומה למערכת יחסים "נורמלית" בין מדינות.

מכלול נושאי בטחון אישי – הכולל סוגיות הנוגעות לביטחון אישי כגון לוחמה בטרור, אכיפת חוק ומשטר הגבול. מכלול זה יכלול הסכמים המסדירים את התנועה בין ובתוך שתי המדינות כגון הסדרי תנועה, אבטחת צירים, "מרדף חם" וכיו"ב.לאור ניתוח זה, סיווג הצופה פני עתיד יכלול ארבעה נושאים מרכזיים: נושאים היסטוריים, נושאים שוטפים, נושאים ביטחון-אישי ונושאים חודרים.10

משמעויות

למושג טיפולוגיה של הנושאים למו"מ זיקה ומשמעות רבה, בין השאר, ביחס ל:



1 מילון ובסטר.
2 רולף, שילה הטיס, לקסיקון פוליטי של מדינת ישראל, תל-אביב: כתר, 1998, עמ' 129-130.
3 ר' חלק 2 וחלק 3 של החלטת העצרת הכללית של האו"ם 181 (29 בנובמבר, 1947).
4 ר' החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 (11 בדצמבר, 1948) סעיפים 7-10 ביחס למקומות קדושים וירושלים וסעיף 11 ביחס לפליטים.
5 ר' סעיף A1c להסכם.
6 ר' דיאגרמת מסגרת מדריד לערוצי המו"מ (מתוך אתר משרד החוץ הישראלי)
8 ר' הצהרת העקרונות, סעיף 5.3 וכן הסכם טאבה, פרק 5 סעיף XXXI ס"ק 5.
9 ר' ספרו של שר גלעד, במרחק נגיעה, תל-אביב: משכל, 2001, עמ' 161, 168.
10 להרחבה אודות חלוקה זו ר' תוצר מדיניות: סדר היום של המו"מ על מצב הקבע
מקורות נוספים

גלעד שר, במרחק נגיעה, תל אביב: משכל, 2001

שלמה בן עמי, חזית ללא עורף, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2004

מנחם קליין, שוברים טאבו: המגעים להסדר קבע בירושלים 1994-2001, ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל, 2001

Rosegrant Susan and Michael Watking, Breathrough International Negotiation, San-Francisco:Jossey-Bass, 2001