תוכנית אסטרטגית לא מספיקה

מאמר דעה בדה מרקר של עמרי זגן, ראש התחום הכלכלי-חברתי במכון ראות: בעולם שבו המציאות משתנה תדיר, תוכנית טובה לא תספיק וצריך לפתח גם יכולות להגיב ולהשתנות.

עמרי זגן, דה מרקר, 27.6.11:

המכרז הממשלתי לגיבוש תוכנית אסטרטגית-כלכלית-חברתית נמצא כבר בשלביו המתקדמים, ובקרוב יכריזו המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האוצר על הזוכה.

ואולם בעולם שבו המציאות משתנה תדיר, תוכנית טובה לא תספיק וצריך לפתח גם יכולות להגיב ולהשתנות. הנחת העבודה הבסיסית של המכרז היא שממשלת ישראל חסרה תוכנית אסטרטגית מערכתית ל-15 השנים הבאות. "תוכנית כזו אמורה להציב את ישראל בין המדינות המובילות בעולם (ממוצע OECD) ברמת חיי כלל אזרחיה תוך שני העשורים הקרובים", נכתב במכרז. הזוכה במכרז, חברה בעלת ניסיון בינלאומי בייעוץ, אמורה להגיש לממשלה תוכנית אסטרטגית-כלכלית-חברתית ולהציע דרך ליישמה.

בשנים האחרונות הצטבר ניסיון בינלאומי וידע רב בכל הקשור לאסטרטגיית צמיחה של מדינות. המסמך החשוב ביותר שפורסם בתחום הוא דו"ח הצמיחה של הבנק העולמי. מסמך זה מציב את היעד של צמיחה בת-קיימא ומכלילה (שכלל אזרחי המדינה מרגישים שהם תורמים לה ונהנים ממנה). המסמך הוא תוצר עבודתה של ועדה בינלאומית שהורכבה מאנשי אקדמיה, ממשל ועסקים מובילים, בהם ראשי ממשלה ושרים בעבר, חתני פרס נובל וחוקרים בכירים ממוסדות בינלאומיים.

בראש הוועדה עמד חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' מייקל ספנס, שהיה נואם ראשי בכנס ישראל 2021. הוועדה הגדירה את היעד של צמיחה מכלילה בת קיימא כמטרה נעה: "המדיניות הממשלתית צריכה להתפתח ולהשתנות בהתאם לשינויים במשק ובחברה. מדיניות גרועה היא לעתים מדיניות טובה שיושמה למשך פרק זמן ארוך מדי". הניסיון המצטבר של כותבי הדו"ח מלמד כי אין די בלהניח על השולחן תוכניות אסטרטגית טובה ככל שתהיה, אלא יש צורך לפתח יכולות להגיב לשינויים ולהשתנות לאור היעד הזה.

ואולם המכרז נבנה על פי תפישה שלפיה יש מומחה חיצוני שאמור לספק רעיונות ופתרונות, ומשרדי הממשלה הם קבלני הביצוע. הדיכוטומיה הזאת בוודאי אינה מתאימה לקצב השינויים של המציאות שבה אנחנו חיים. מכאן שדווקא הירידה לפרטים, הרצון ליצור תוכנית אסטרטגית שמגדירה מה בדיוק צריך לעשות כדי להגשים את היעד הזה, עשויה להיות בעוכרנו.

כך התוכנית הזאת, במקרה הטוב, תשכב במגירה לצד תוכניות נוספות שלא יושמו, ובמקרה הרע תחשק את העשייה של גורמי הביצוע. הדרך להתמודד עם אותם שינויים היא יצירת דו-שיח מתמשך ושבירת המחיצות בין המתכנן למבצע. משרדי הממשלה, שאמורים בסופו של דבר ליישם את התוכנית, חייבים להיות שותפים לעיצובו. בנוסף, גם לאחר אישור התוכנית, יש לאפשר דרגות חופש לגורמי הביצוע לגזור משמעויות מהיעדים שנקבעו ולפעול באופן התואם את הצרכים של תחומי עיסוקם.

עצם גיבוש התוכנית הוא הזדמנות ייחודית לכנס את כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים בתכנון לחשיבה משותפת ולהתכנסות סביב האתגרים הכלכליים והחברתיים המרכזיים. בשנים האחרונות אנחנו עדים לביקורת רבה על אפקטיביות הממשל, אך במשרדי הממשלה הצטבר ידע מקצועי רב וניסיון בהובלת רפורמות ושינויים. ייתכן שחברה בינלאומית יכולה לשמש כזרז לתהליך, אך חשוב לזכור שמעורבותם של גורמים אלה, הן בעיצוב התוכנית והן בהתאמתה לאורך הדרך לשינויים שנחווה, חיונית לשם מימוש היעד השאפתני הזה.

הכותב הוא ראש התחום הכלכלי-חברתי במכון ראות

למאמר מתוך אתר דה מרקר, לחצו כאן.