אתגר הדה לגיטימציה של ישראל: יצירת חומת אש מדינית
עוד בנושא

אתגר הדה לגיטימציה של ישראל: יצירת חומת אש מדינית

מסמך זה מנתח את היווצרותו של איום אסטרטגי למדינת ישראל בזירה המדינית-דיפלומטית, כתוצאה ממתקפה רשתית אפקטיבית על המודל הפוליטי והכלכלי שלה, ומציע מסגרת תפיסתית למענה

תקציר מנהלים

1. בשנה האחרונה ישראל נתונה תחת מתקפה מדינית חריפה וביקורת גלובלית נוקבת ששיאה בדוח גולדסטון 'שחקר' את אירועי 'עופרת יצוקה'. השחיקה במעמד ישראל הפכה במקומות רבים לקריאת תגר על עצם זכותה להתקיים.

2. אנו רואים קשר ישיר בין אירועי השנה האחרונה והשחיקה במעמדה הבין-לאומי של ישראל לבין תוצאות מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. להערכתנו, האכזבות המדיניות והצבאיות של השנים האחרונות מבטאות נחיתות תפיסתית למול האתגר המשולב של מערך ההתנגדות, שמתנגד לקיומה של ישראל על בסיס אידיאולוגיה לאומנית-ערבית או אסלאמית בהנהגת איראן, חזבאללה וחמאס, ושל רשת הדה-לגיטימציה, ששוללת את קיומה של ישראל ממגוון סיבות אחרות.

3. משמעותה של נחיתות תפיסתית זו היא שעקרונות הפעולה של ישראל לא נותנים מענה אפקטיבי לאתגר שניצב בפנינו, ולכן גוברת ההסתברות לכישלונות נוספים במאבק לבסס את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וזאת למרות יתרונותיה הכמותיים והאיכותיים, לכאורה, בהשוואה לאויביה.

4. אחד התחומים המרכזים שבהם נדרשת פעולה דחופה הוא בתחום הדיפלומטיה ומדיניות החוץ של ישראל מול אתגר הדה-לגיטימציה, משום שלתהליכים אלה יש השלכות אסטרטגיות שבאות לידי ביטוי בצמצום מרחב התמרון הישראלי להגן על עצמה, במעורבות בין-לאומית גוברת בסוגיות פנים, או בהפעלת סמכות שיפוט אוניברסאלית נגד ישראלים.

5. מכון ראוּת טוען שהאתגר הניצב בפני ישראל נובע מהבשלה של שני תהליכים:

  • יעילותה של 'אסטרטגית הקריסה' של מערך ההתנגדות במטרה להביא לקריסתה של ישראל באמצעות 'מתיחתה' (overstretch) דווקא ע"י הכבדת נטל ה'כיבוש'; דה-לגיטימציה; ופיתוח תורת לחימה א-סימטרית מולה בחזית הצבאית ובחזית העורף. מקור ההשראה הוא התמוטטותן של ברה"מ, דרום אפריקה או מזרח גרמניה;

  • הצלחותיה של רשת דה-לגיטימציה של אנשים וארגונים בזירה הבין-לאומית שפועלת להפוך את ישראל למדינה מצורעת כדי שהישות הציונית תחדל להתקיים.

6. הבשלה זו מבוססת על המלכוד הישראלי בזירה הפלסטינית וניזונה ממנו:

  • בעוד שמערך ההתנגדות מכשיל כל תהליך מדיני שמטרתו הפרדה בין ישראל לפלסטינים או ביסוס פתרון שתי המדינות על בסיס תורת הלחימה הא-סימטרית;

  • רשת הדה-לגיטימציה משחירה את פניה של ישראל, כובלת את כוחה הצבאי, ומקדמת את פתרון המדינה האחת.

7. המתקפה הנ"ל מבוססת על מערך רעיונות שיש בו מידה רבה של שכלול, בשלות, חדות ועקביות פנימית, גם אם עדין קיימים חילוקי דעות ואין עדות לכך שמדובר באסטרטגיה מפורשת שתורגמה ליעדים, ללוחות זמנים ולאבני דרך.

8. אירוע מכונן בתהליך זה יהיה קריסתו של 'פתרון שתי המדינות' כמסגרת המוסכמת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתגבשותו של פתרון המדינה האחת כמסגרת החליפית החדשה.

9. בכך נוצרת מתקפה אפקטיבית על המודל הפוליטי והכלכלי של ישראל שיש לה כבר משמעויות אסטרטגיות מוחשיות ועלולה להתפתח לכלל איום קיומי בתוך מספר שנים.

10. בה בעת, הנחת היסוד של תפיסת הביטחון ומדיניות החוץ של ישראל הייתה ונותרה יציבה מאז 1947: האיום הקיומי היחיד על המדינה הוא צבאי ולכן הכלי המרכזי של המענה הוא מערכת הביטחון. כך גם מוקצים המשאבים.

11. מערך ההתנגדות ורשת הדה-לגיטימציה משתמשים בסוגיה הפלסטינית אך הם אינם תלויים בה. ולכן, אין להניח שסיום הסכסוך, גם אם יושג על אפו וחמתו של מערך ההתנגדות, יביא לסיום הדה-לגיטימציה לכן, גם אם תכונן מדינה פלסטינית ואף יוכרז על סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני יתכנסו כוחות אלה סביב סוגיות נוספות.

12. אנו משערים שסוגיית מעמדם של אזרחי ישראל הערבים במדינה תהפוך לסוגיה התורנית הבאה. למעשה, כבר עתה מערך ההתנגדות מנסה לרתום קהילה זו בהצלחה חלקית מאוד.

13. המענה לאיום זה לוקה ברמה התפיסתית, ברמה הארגונית ובהקצאת המשאבים. מערך החוץ מתנהל ללא בעל בית: אין אחראיות ברורה בסוגיות מרכזיות של מדיניות החוץ, ולכן אין גם מדיניות. יתרה מכך, מערך החוץ בנוי לפי אזורים גיאוגרפים ומותאם להתנהל כלפי מדינות ואין לו יכולת לנהל מערכה גלובלית. לבסוף, למרות השינוי הדרמטי במפת האיומים לא היה כל שינוי משמעותי בהיקף המשאבים.

כיווני חשיבה ופעולה

14. יש לעדכן את תפיסת הביטחון של ישראל כך שתבטיח 'ניצחונות שלובים' במספר חזיתות וזירות בו-זמנית: בזירה הצבאית, אך גם בזירה המדינית-דיפלומטית, בזירת העורף, וגם בזירה התקשורתית. מאחר שזירות אלה קשורות במגוון זיקות, יש להתייחס אליהן כאל מכלול.

15. איום הדה-לגיטימציה עלול להפוך לקיומי. יש להתייחס אליו ככזה: לרתום את מערך המודיעין, ליצור ידע, לשלב בין כלל הגופים הרלוונטיים, לפתח תורת לחימה ולפעול.

16. ברשת נלחמים באמצעות רשת (It takes a network to fight a network) - כדי להתמודד עם רשת הדה-לגיטימציה, ישראל צריכה לפעול בהיגיון רשתי:

  • מצד אחד, עליה לזהות את רכזות הדה-לגיטימציה בעולם (לונדון, טורונטו, פאריז, מדריד, או אזור מפרץ סן-פרנסיסקו), ולמקד את מאמציה בהן תוך שיבוש פעולת הזרזים של הרשת ופיצול בין מרכיביה, בעיקר בין מי שמבקרים את ישראל בשל מדיניותה, גם אם בצורה בוטה ונוקבת, לבין הדה-לגיטימטורים;

  • מצד שני, על ישראל לטפח את הרשת שלה על בסיס המערך הדיפלומטי ורשת של 'שגרירי קצה' שמורכבת מאנשים וארגונים לא-ממשלתיים, להפעיל זרזים ולרתום NGOs לפעולה כנגד ה- NGOs שמקדמים את הדה-לגיטימציה, ואף לרענן את המחלקה הבין-לאומית בהסתדרות.

17. מיתוג מחדש של ישראל - מיתוגה של ישראל כמדינה אלימה ומפירה סדרתית של החוק הבין-לאומי, סייעו לכוחות דה הלגיטימציה למצבה כמדינת אפרטהייד מצורעת. למיתוג מחדש של ישראל עשויות להיות השלכות אסטרטגיות על יכולתנו להעביר את המסרים שלנו ועל יכולתה של רשת הדה-לגיטימציה לשרת את מטרותיה. בהקשר זה של המיתוג יש לציין את החשיבות של פעולות של סיוע בין-לאומי (מעבר לערכן המוסרי).

18. דיפלומטיה מבוססת מערכות יחסים (relationship-based diplomacy) עם אליטות ובעלי השפעה - המחסום האפקטיבי ביותר כנגד דה-לגיטימציה הוא מערכות יחסים אישיות. ישראל צריכה לשאוף ולקיים מאות ואלפי מערכות יחסים אישיות עם בעלי ההשפעה והאליטות הפוליטיות, העסקיות, התרבותיות, התקשורתיות והביטחוניות בכל הרכזות.

19. רתימה של קהלים ישראלים ויהודים - יש מספר קבוצות של ישראלים שנמצאים בקשר מתמיד עם חו"ל כגון אקדמאים, ארגונים לא ממשלתיים, אנשי עסקים, או סטודנטים ישראליים בחו"ל. יש לרתום קהלים אלה לקראת המפגש עם 'החוץ' כבר בבית. בנוסף, יש להשקיע ברתימתן של הקהילות היהודיות, ואין לקחת את מחויבותן כמובנת מאליה.

20. המענה לאתגר הדה-לגיטימציה מחייב ארגון מחדש של מערך החוץ. ברור שיש להגדיל את המצבה בצורה משמעותית על-פי הצרכים החדשים (תקציב 0), אך גם חשוב לחולל רפורמה כוללת בתוך משרד החוץ כך שיהיה דומה לגופים המובילים האחרים של מערכת הביטחון מבחינת תפיסת הגיוס, הניהול, הטיפוח וההפעלה של כוח האדם.

למסמך המלא לחצו כאן