ארלוזורוב: דרוש שוט חיצוני שיגרום לישראל להשתפר

ארלוזורוב מצביעה על הפיגור של ישראל בתחום הפיקוח על התעופה ובתחום החינוך. בעוד בתחום התעופה ישנו שוט חיצוני שמכריח את ישראל להשתפר, בתחום החינוך אין ולכן קשה לחולל בו שינוי.

מירב ארלוזורוב: ישראל - מדינת עולם שלישי, TheMarker, 09/06/2009

האיחוד האירופי החליט להפוך את עצמו לגוש תעופה אחד. 27 מדינות אירופיות חברו יחד כדי לעבור לפיקוח אחיד על התעופה ביבשת - פרויקט שההשקעה בו נאמדת ב-100 מיליארד דולר על פני עשר שנים. הדרישה של האירופאים היא שכל מדינות הים התיכון (מדינות יורו-מד) יעמדו בדרישות תעופה מחמירות.

אי-עמידה בדרישות תלווה בסנקציה קשה - בתוך עשר שנים שמי אירופה ייחסמו בפני כל חברת תעופה מכל מדינה שלא תעמוד בסטנדרטים. נכון להיום, יש שתי מדינות המפגרות פיגור רב אחרי הדרישות האירופיות: לוב וישראל.

איך לכל הרוחות קרה שמדינת ישראל עומדת על אותה מדרגה עם לוב? בגלל היעדר משילות, היעדר אחריות, חוסר יכולת ביצוע ותרבות ה"סמוך" הישראלית. ה"יהיה בסדר" המפורסם של ישראל. רק ש"יהיה בסדר" לא עובד בתעופה המודרנית. עם 10,000 מטוסים שנמצאים בכל רגע באוויר ונוחתים וממריאים במאות מדינות תוך שימוש בעשרות שפות, תחום התעופה העולמי הוא מדוקדק, קפדני, ממושמע ומרובה בנהלים. בדיוק כל הנקודות שישראל היא חלשה בהן.

כך, הפיקוח על ביטוח התעופה נדרש כיום להפעיל פקחי אוויר - פקחים שעורכים ביקורות פתע בטיסות. פקחי האוויר צריכים להיות טייסים מנוסים, בעלי רישיון בינלאומי, שעוברים הכשרות מיוחדות לתפקיד הפיקוח. בישראל, עד לפני כשנה, לא היה אף פקח אוויר שעבר את ההכשרות המתאימות - על אף שכבר לפני שבע שנים קיבלה ישראל דרישה לכך מארגון התעופה הבינלאומי (ICAO).

פקחי האוויר בישראל לא הוכשרו כנדרש -בין השאר משום שלא היה את מי להכשיר. גיוס של טייסים מנוסים לעבוד עבור המדינה דרש להתחרות על השכר שאותם טייסים יכולים לקבל בחברות התעופה - 40 אלף שקל בחודש לפחות. רק ששכר כזה נחשב לחריג בשירות המדינה, ומחייב אישור מיוחד של הממונה על השכר באוצר. הממונה לא אישר, שר התחבורה לא התערב ולא הסביר את חשיבות העניין, ורק לאחר שרשות התעופה האזרחית (רת"א) נכשלה בעשרות מכרזים לגיוס פקחי אוויר (איש לא ניגש למכרזים) - השתכנע הממונה על השכר להעלות את רמת השכר. בינתיים, ישראל איבדה שנה וחצי קריטיות, שהסתיימו בירידת דירוג בטיחות התעופה של המדינה לקטגוריה 2 - קטגוריה של מדינת עולם שלישי.

מי אחראי להשתלשלות הזו? הביורוקרטיה האוצרית, עם הממונה על השכר וגם נציבות שירות המדינה, שמקשים מאוד על כל תהליך גיוס כוח האדם במגזר הציבורי; משרד התחבורה, שלא המנכ"ל שלו ולא השר חשבו שנושא בטיחות התעופה בישראל צריך לגרום להם להתגייס; רשות התעופה האזרחית, שלא הצליחה לגייס את תמיכת האוצר וגם לא את תמיכת המשרד הממונה עליה; וכנסת ישראל, שלהבדיל מפרלמנטים אחרים בעולם אינה טורחת להתעניין בנושאים ברומו של עולם שמחייבים הבנה מקצועית - כמו בטיחות תעופה. כולם אחראים, אבל כמובן שרק אחד שילם בראשו על הכישלון שהוביל להפחתת דירוג הבטיחות של ישראל - ראש רשות התעופה האזרחית הוחלף, לאחר שבמשך ארבע שנים הוא לא הצליח לקדם את בטיחות התעופה בישראל.

העובדה שהמשרד שפיקח עליו - משרד התחבורה - לא טרח להתערב לפני שחלפו ארבע שנים, ולפני שישראל איבדה את דירוג הבטיחות שלה, לא נזקפה לחובתו של איש במשרד. גם לא לחובת השר היוצא, שאול מופז. כך גם לא העובדה שבמשך שנים הותיר משרד התחבורה את רת"א כגוף מדולדל, עם כל האחריות שבעולם למנוע תאונות אוויריות - אבל בלי תקציבים, כוח אדם או סמכות לבצע את המשימה שהוטלה עליו.

ההשתלשלות הזו מלמדת כי הפרדוקס של חיל האוויר - הוא מהטובים ביותר בעולם, אך פועל במדינה שהפיקוח האווירי בה הוא ברמה של לוב - אפשר להסביר רק בדרך אחת: חיל האוויר הוא יוצא הדופן. הוא אי של מצוינות בתוך מדינה שמתפקדת בכל מישור אחר ברמה בינונית-נמוכה.

שורה של כישלונות ניהוליים

הורדת דירוג בטיחות התעופה הבינלאומי של ישראל המחישה עד כמה ישראל מפגרת בתחום זה אחרי העולם - הציון שקיבלנו הוא של מדינת עולם שלישי. רק שתחום בטיחות התעופה הוא יוצא דופן - משום שישראל נמדדת בו על ידי גופים בינלאומיים. ישראל "מייצאת" את פיקוח התעופה שלה, והעובדה שרמת היצוא שלנו היא נחשלת גררה אחריה מיד סנקציה בינלאומית של הפחתת הדירוג.

יש עוד תחום אחד שבו מדינת ישראל עומדת למבחנים בינלאומיים - החינוך, באמצעות מבחני פיז"ה. הציון שישראל מקבלת בחינוך דומה לזה שהיא קיבלה בתעופה - 40 בעולם, מקום טוב באמצע מדינות העולם השלישי. עם זאת, להבדיל מהתעופה, למבחנים בחינוך לא מתלווה כל סנקציה בינלאומית. כלומר, ישראל חוטפת כל שנה תעודת שליש עם הציון נכשל מתנוסס עליה, אבל אינה עושה דבר כדי לוודא שהציון בשנה הבא בחינוך יהיה טוב יותר.

מאחר שאלה הם שני התחומים היחידים שבהם ישראל נבחנת על פי אמות המידה הבינלאומית, ובשניהם היא נכשלה, אפשר רק להסיק מכך כי זהו מצבה של ישראל בכל תחומי הניהול שלה: כישלון בניהול הרכבת, כישלון בניהול הרכבת הקלה, כישלון בניהול הנמלים וכישלון באכיפה משטרתית. מדינת ישראל היא כישלון אחד מתמשך, רק שלהבדיל מהתעופה - בכל התחומים האחרים הכישלון הוא בעיה פנימית שלנו, ואיש אינו מכריח אותנו לעשות מאמץ להשתפר. אז אנחנו לא משתפרים.

לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן.