אפילו מלזיה יותר תחרותית מישראל

על רקע המשבר העולמי, הממשלה עסוקה כעת בגיבוש תוכניות לעידוד הכלכלה. חשוב לוודא כי הן יכוונו לתחומים שזוהו כחסמים לצמיחה גבוהה ומתמשכת. דו"ח התחרותיות העולמי שפורסם באחרונה מספק כמה אינדיקציות לאותם חסמים, ויכול לסייע להקצאה מושכלת של המשאבים.

נועה אקר-עמרני ועמרי זגן, דה-מרקר, 26/01/09

מדד התחרותיות העולמי, המפורסם מדי שנה על ידי הפורום הכלכלי העולמי, בוחן יותר מ-100 משתנים שאמורים לשקף את רמת התחרותיות של כל מדינה. המשתנים מחולקים לקטגוריות כמו מוסדות ציבוריים, תחכום עסקי וחדשנות. המדד הוא כלי השוואתי המבוסס על סקר בקרב בכירים במגזר העסקי בכל מדינה, ועל נתונים סטטיסטיים כמו יחס חוב-תוצר. ההנחה היא שלהלכי הרוח של המגזר העסקי השפעה על החלטות משקיעים מקומיים וזרים באשר להשקעה בישראל.

בהשוואה ל-2006, ירדה ישראל שמונה מקומות בדירוג הכולל מהמקום ה-15 ל-23. בחלק מהמשתנים במדד ניתן להבחין בתנודות חדות אף יותר. כך למשל, דירוג איכות לימודי המתמטיקה והמדעים בישראל צנח ממקום 17 ב-2006 ל-66 ב-2008. ממצא זה תואם את הציונים הלא מחמיאים שהשיגו תלמידי ישראל במבחני TIMSS האחרונים. דוגמה נוספת היא הירידה בהיצע המדענים והמהנדסים, מהמקום הראשון בעולם ב-2006 לתשיעי ב-2008.

ניתן לראות כי חמש מדינות שדורגו אחרי ישראל הדירוג הכולל ב-2006 - קנדה, אוסטריה, צרפת, אוסטרליה ובלגיה - מדורגות כיום לפניה. גם דרום קוריאה ומלזיה עקפו את ישראל. בנוסף, קטאר, סעודיה וסין מגבירות את רמת התחרותיות שלהן ומצליחות לצמצם משמעותית את הפער ביחס לישראל. מדינות אלה מציבות אתגר בפני ישראל מבחינת האטרקטיוויות שלהן עבור משקיעים.

ואולם בחינת הדירוג הכללי של ישראל או ההתייחסות למשתנים בודדים אינן חושפות את הסיפור המלא. מכון ראובת ערך ב-2006 ניתוח שבו קובצו המשתנים לפי אשכולות של ביצועי המגזרים השונים. מהניתוח עלה שקיים פער גדול בין ביצועי המגזר הציבורי בישראל לביצועי המגזר הפרטי. בעוד המגזר הפרטי ובפרט ביצועיו בתחום החדשנות ממוצב כאחד המובילים בעולם, המגזר הציבורי בישראל מדשדש מאחור ואינו מספק את התשתית הנחוצה להגברת התחרותיות של המשק.

ניתוח דומה של מדד 2008 משקף תמונה עגומה אף יותר. לצד ירידה חדה בביצועי המגזר הציבורי, ניתן לזהות גם שחיקה בביצועי המגזר הפרטי ובכלל זה ביצועיו בתחום החדשנות. כלומר, לא רק שהמגזר הציבורי בישראל מוסיף להכביד על התחרותיות של המשק, אלא שקטר החדשנות שאמור למשוך את המשק אינו מוביל כבעבר. צירוף מגמות זה פוגע בתחרותיות של המשק ובכוח המשיכה שלו עבור משקיעים.

הקצאה מושכלת של משאבים צריכה להתבסס, בין השאר, על דו"חות בינ"ל השוואתיים. יתרה מכך, במציאות של משאבים מוגבלים וצרכים גדלים כתוצאה מהמשבר, יש צורך למקד את המדיניות בתחומים שבהם קיימים חסמים או הזדמנויות עבור המשק. לדוגמה, חסמים בולטים בישראל הם חוסר היעילות של מערכת המיסוי או ריכוזיות המשק. לעומתם, הגברת שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה יכולה להוות הזדמנות עבור המשק.

למאמר המקורי, לחצו כאן.

הכותבים הם אנליסטים במכון ראות לחשיבה אסטרטגית