לא להכיר בחמאס, אבל לאפשר לו למשול

ישראל אינה חייבת להכיר בשלטון החמאס אולם היא צריכה לשקול לאפשר לו למשול. רגיעה ממושכת עשויה ליצור מציאות שבה לחמאס יהיה מה להפסיד אם יפר את הכללים.

ערן שישון, גלובס, 29/4/08

על-פי דיווחים שונים, מתגבש הסכם בין ישראל, מצרים וחמאס על הפסקת אש והסדרת המעברים לרצועה. גם אם יש אמת בדיווחים אלה, עדיין קיימת ספקנות רבה לגבי יכולתה של ישראל למנוע לחלוטין את ירי הרקטות לעברה ולייצב את הגבול עם עזה. נדמה ששני הצדדים ינצלו את הרגיעה כדי להתכונן לסיבוב הבא. לישראל ברור שהסכם על רגיעה זמנית אינו 'הפתרון' לאתגר החמאס.

ישראל לא מצליחה לגבש תפיסה אסטרטגית להתמודדות עם החמאס. בפעם הראשונה מאז השתלט החמאס על עזה, הגדיר לפני מספר שבועות הקבינט המדיני-ביטחוני יעדים בהקשר זה: להפסיק את ירי הקסאם, לפגוע בשלטון החמאס, למנוע את התעצמות החמאס בתיאום עם מצרים, להימנע ממשבר הומניטרי בעזה ולקדם את המו"מ עם אבו-מאזן.

אף כי אפשר לברך על הניסיון לגבש תפיסת התמודדות נגד החמאס, המתחים בין היעדים שהציב הקבינט גלויים לעין וספק אם ניתן להשיגם בחבילה אחת: הלגיטימציה של אבו-מאזן לנהל מו"מ מתערערת כשישראל פועלת בעזה, לא ניתן לפגוע בשלטון החמאס מבלי לפגוע באוכלוסיה האזרחית, וככל שישראל תהדק את המצור מגבולה כך יגדל הלחץ על גבולה של מצרים.

המתחים הללו נוצרים משום ששלטון החמאס בעזה מאלץ את ישראל לבחור בין חלופות מסובכות: בין המשך ירי הקסאם לבין התחמשות מואצת של החמאס; בין המשך הלחץ על מצרים למנוע הברחות הנשק, לבין חזרת צה"ל לציר פילדלפי; בין מגעים עקיפים עם חמאס מאחורי גבו של אבו-מאזן לבין המשך המדיניות לביסוס מעמדו של האחרון.

בירושלים לא ממהרים לחתור להפלת החמאס משום ששם יודעים שאין לשלטונו חלופה ממשית. אם תחליט לבסוף ישראל לכבוש את עזה ולהפיל את החמאס, היא עשויה לגלות שאין לה למי למסור את המפתחות ושהיא נאלצת לשאת באחריות כלפי האוכלוסייה בעזה. השתלטות חלקית על מרחבי השיגור לא תצליח למנוע ככל הנראה את הירי על ישראל לחלוטין.

האם יש על מה 'לדבר עם חמאס'? חאלד משעל הכריז השבוע שהארגון אינו שולל אפשרות לשביתת נשק ארוכת טווח (הודנה) במסגרתה תוקם אפילו מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. התנאים שהחמאס מציב כרגע להקמת מדינה כזו הם בלתי קבילים לחלוטין מבחינת ישראל. יחד עם זאת, חמאס עשוי לגלות גמישות בעניין זה משום שרעיון המדינה הפלסטינית אינו סותר את האידיאולוגיה שלו. עם זאת, הפיצול הפנים-פלסטיני החריף וחוסר האמון המוחלט בין ישראל לפלסטינים הופכים אפשרות זו לתיאורטית בלבד בשלב זה. סביר יותר שלישראל ולחמאס יהיה עניין משותף להגיע להבנות אודות הפסקת אש זמנית (תהאדיה) שתכלול גם עסקה לשחרור גלעד שליט. כאמור, הסכם כזה לא יפתור את בעיית החמאס.

מהרגע שניצח החמאס בבחירות והרכיב את ממשלתו לראשונה, הפעילו עליו ישראל והקהילה הבינלאומית לחץ פוליטי, כלכלי וצבאי. באירופה, ואפילו בארה"ב, ישנם סימנים לבחינה מחדש של המדיניות כלפי חמאס. ישראל אינה חייבת להכיר בשלטון החמאס אולם היא צריכה לשקול לאפשר לו למשול. כך תוכל ישראל לסייע ליצירתה של כתובת בעזה שתבטיח את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסייה ותגרום לחמאס להתמודד עם המתח שבין עקרונותיו האידיאולוגיים לבין אחריותו לסיפוק צרכי האוכלוסייה. במילים אחרות, רגיעה ממושכת והסרת המצור הכלכלי מעל עזה, עשויים ליצור מציאות שבה לחמאס יהיה מה להפסיד אם יפר את הכללים. במקרה כזה עשוי להיווצר היפוך בתחרות על דעת הקהל הפלסטינית בין הפת"ח לחמאס: מתחרות על מעמד ההובלה האותנטית של המאבק הפלסטיני, לתחרות על הפגנת השליטה והממשל הטובים יותר. הכותב הוא ראש צוות אנליסטים במכון ראוּת לחשיבה אסטרטגית ומדינית