מעמד המדינה הפלסטינית

מושג זה דן במעמדה הנוכחי של הרשות הפלסטינית על-פי המשפט הבין-לאומי.

הגדרה

המושג "מעמד המדינה הפלסטינית" מתייחס למעמדה הבין-לאומי הנוכחי של הישות הפלסטינית בדרכה למימוש התנאים להיווצרותה של מדינה ריבונית והפיכתה למדינה ריבונית.

מעמדה של המדינה הפלסטינית

כיום, הישות הפלסטינית אינה מדינה ריבונית מאחר:1

  1. והיא עומדת חלקית בקריטריונים של מדינה ריבונית;
  2. אינה זוכה להכרה מלאה מצד הקהילה הבין–לאומית; עם זאת
  3. מדינה פלסטינית מובטחת בעתיד לפלסטינים כחלק ממתווה מפת הדרכים, הקוראת להקמתה של מדינה פלסטינית בעתיד (ראה מדינת ינוקא).

רקע – התנאים להיווצרותה של מדינה ריבונית

התנאים להיווצרותה של מדינה ריבונית מתקיימים כאשר:

  1. ישות פוליטית מצהירה על עצמה כמדינה עצמאית;
  2. מסה קריטית מהקהילה הבין-לאומית מכירה בישות, כמי שעומדת בקריטריונים של מדינה ריבונית.

בפועל, התנאים להיווצרותה של מדינה דורשים (1) הפגנת יכולות ושליטה אפקטיביות של המדינה החדשה (סמכות דה פקטו על השטח תחת שיפוטה); ו-(2) הכרה רשמית מצד הקהילה הבין-לאומית (הכרה דה יורה): (ראה מודלים של מדינות).

  • דה פקטו – מדינה ריבונית, עפ"י המשפט הבין-לאומי, נדרשת לעמוד בקריטריונים הבאים2: (א) אוכלוסית קבע; (ב) שטח מוגדר; (ג) ממשל עצמי; ו-(ד) יכולת לנהל יחסים עם מדינות אחרות. מכאן שישות מדינית שעומדת בקריטריונים אלה, היא מדינה דה פקטו.3
  • דה יורה4 – אקט ההכרה5 מצד מדינות שונות מאשר כי המדינה החדשה עומדת בקריטריונים של מדינה ריבונית ומזכה אותה במעמד המשפטי של מדינה.6

מעמדה דה פקטו של המדינה הפלסטינית

לטבלה בנושא הפונקציות המממשות דה פקטו את התנאים לקיומה של מדינה פלסטינית לחץ כאן.

מעמדה דה יורה של המדינה הפלסטינית

הפלסטינים מילאו חלקית את התנאים להיווצרותה של מדינה ריבונית: 1) אש"ף הכריז על עצמאות פלסטינית; 2) הקהילה הבין-לאומית הכירה באופן חלקי באש"ף וברש"פ.

  • הכרזה – הכרזת העצמאות של אש"ף באלג'יר – ב- 15/11/88 הכריז יאסר ערפאת, ראש אש"ף, על מדינה פלסטינית, בכינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר (הכרזת אלג'יר).
  • הכרה – הכרה בין-לאומית בישות הפלסטינית – אש"ף הוכר כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ע"י הליגה הערבית (10/74), ע"י האו"ם (11/74), וע"י ישראל וארה"ב (9/93).7

האיחוד האירופי הכיר בזכות הפלסטינית להגדרה עצמית (6/80)8 והאו"ם הכיר בהכרזת אלג'יר מ-1988 ובזכות הפלסטינית לריבונות (12/88).9 עם זאת, העצמאות הפלסטינית לא הוכרה במלואה ע"י האו"ם, האיחוד האירופי, ארה"ב וישראל.מאז חזון בוש למזרח התיכון (6/02) ונאום הרצלייה 2003 (12/03) של ראש הממשלה שרון, ישראל וארה"ב הביעו תמיכה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים שיוביל להקמתה של מדינה פלסטינית. מפת הדרכים, שפורסמה ע"י הקוורטט (ארה"ב, האו"ם, האיחוד האירופי ורוסיה) כוללת הכרה קולקטיבית מותנית10 במדינה פלסטינית עתידית, והתקבלה ע"י ישראל. מפת הדרכים מציעה שלב מעבר שבו תקום מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (מפג"ז) בעלת סממני ריבונות (ראה השלב השני של מפת הדרכים) לפני הקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית (ראה השלב השלישי של מפת הדרכים).

למה עד היום לא קמה מדינה פלסטינית?

קיימים מספר טיעונים למה הרש"פ לא עומדת בתנאים של מדינה ריבונית:רגע ההיפוך ביחס למדינה הפלסטינית – ישראל והפלסטינים עומדים בפני היפוך בעמדותיהם לגבי הקמתה של מדינה פלסטינית.בעבר – הפלסטינים דרשו מדינה, גם אם בגבולות זמניים, וישראל התנגדה.היום – הפלסטינים מתנגדים למדינה בגבולות זמניים11 ואילו ישראל מעוניינת במימוש מפת הדרכים, הקוראת להקמתה של מפג"ז.בנוסף, בעוד שהעמדה הרשמית הפלסטינית נאמנה לעקרון של שתי מדינות לשני עמים, קולות פלסטינים אחרים, שמתנגדים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים, הולכים ומתחזקים.12 (ראה התרעה בסיסית: מדינה פלסטינית – היפוך עמדות; ומושגים: רגע ההיפוך ביחס למדינה פלסטינית; איום המדינה האחת).הסכמים עם ישראל – עפ"י ההסכמים שנחתמו במסגרת תהליך אוסלו, ובמיוחד הסכם הביניים, הרש"פ אינה מדינה ריבונית. הדיון במעמד הקבע שלה כלול במסגרת הסוגיות התלויות ועומדות עליהן ידונו בהסכם הקבע.13 אפקטיביות מוגבלת של הרש"פ – לרש"פ יש סממני ריבונות באזורים A, B ו- C, אולם אין מדובר בריבונות מלאה.

  • ישראל – חלק מהסמכויות והחובות נשארו בידי ישראל כגון השליטה על הגבולות, נקודות היציאה והכניסה, המרחב האווירי, מקורות המים, מעטפת המכס וביטחון החוץ. בנוסף, במהלך אינתיפדת אל אקצא, ישראל השתלטה על סממנים ריבוניים, שהיו בעבר בידי הרש"פ.
  • אש"ף – סמכויות וחובות נוספים, בעיקר בתחום יחסי חוץ, נמצאים בידיו של אש"ף,14 למרות שבשנים האחרונות סמכויות אלו עוברות דה פקטו לרש"פ.

העדר הכרה של מסה קריטית מהקהילה הבין-לאומית – למרות שהקהילה הבין-לאומית מעודדת את הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים", מדינה פלסטינית עדיין לא זכתה בהכרה קולקטיבית או בהכרה של המדינות הרלבנטיות.15

  • ארה"ב, ישראל ומדינות אירופאיות מובילות לא הכירו בעצמאות הפלסטינית;
  • האו"ם לא העניק לאש"ף מעמד של מדינה.

למרות שמעמדה המדיני העתידי של הרש"פ כבר נקבע במפת הדרכים, (ראה מדינת ינוקא, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1397), קיים חוסר בהירות לגבי אלו אבני דרך צריכה הרש"פ לעבור על מנת להפוך למדינה ריבונית מוכרת. נספח: טבלת זמנים בנושא הדיון לגבי מעמדה הריבוני של המדינה הפלסטינית



1 לפירוט אודות הדיון לגבי מעמדה הריבוני של המדינה הפלסטינית, ראה הטבלה בסוף מסמך זה.
2 אמנת מונטוידאו, זכויות וחובות של מדינות, 1933.
3 לדוגמה, טיוואן היא מדינה דה פקטו מאחר והיא עומדת בקריטריונים של מדינה ריבונית, אבל היא חסרה ריבונות דה יורה, מאחר ואינה מוכרת ע"י חברות בכירות בקהילה הבין-לאומית.
4 קיימות שתי תיאוריות שונות לגבי טבעה של הכרה:הצהרתית – מדינה ריבונית נוצרת מהנסיבות שמובילות להכרזה על עצמאותה ומההכרה לה היא זוכה מצד הקהילה הבין-לאומית במצב הקיים.חוקתית – מדינה ריבונית נוצרת כתוצאה מהכרה של מסה קריטית מהקהילה הבין-לאומית ולא מהמציאות שנוצרה בשטח.Malcolm Shaw. International Law. Cambridge University Press, 2003, p. 368-76.
5 המושג אקט ההכרה מתייחס להצהרה של מדינה בה:היא מכירה רשמית במעמד המדיני של ישות כמדינה; היא מכירה במשמעויות המשפטיות של ההכרה עפ"י המשפט הבין-לאומי, ביחסיה עם המדינה החדשה. (ראה זכויות וחובות מוקנות).
6 לדוגמה, סומליה היא מדינה דה-יורה, למרות שאין לה שלטון מרכזי אפקטיבי, נשיא או מטבע לאומי.
7 להרחבה בנושא מעמדו של אש"ף והתהליך שהוביל לעמדה זו, ראה הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני.
8 ב-1980 האיחוד האירופי פרסם את הכרזת ונציה בה הוכרה זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. (ר' http://www.knesset.gov.il/process/asp/event_frame.asp?id=24).
9 החלטת העצרת המרכזית של האו"ם 43/177 קבעה כי לעם הפלסטיני יש את הזכות להכריז על מדינה לפי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 181 (תוכנית החלוקה). ההצבעה עברה עם 104 קולות בעד, 2 נגד (ארה"ב וישראל) ו-36 נמנעים. החלטת האו"ם כללה אפשרות שינוי מעמדו של אש"ף כמשקיף, ע"י החלפת שמו מאש"ף לפלסטין. בנוסף, עקרון הריבונות הפלסטינית הוכר במספר החלטות מועצת הביטחון של האו"ם – כולל החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338, החלטה מועצת הביטחון של האו"ם 1397 והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1515.
10 מדינות יכולות לבחור באיזו מדיניות לנקוט כשהן באות להכיר במדינה חדשה. (ר' Shaw, Ibid, p. 387-390): הכרה – קבלה מלאה של מעמדה המדיני של ישות כמדינה. הכרה מותנית – מדינת ינוקא – הכרה שישות פוליטית תזכה במעמד מדיני קבוע, רק לאחר שתעמוד בתנאים מסוימים, כפי שקרה במזרח טימור ובמקרה של אש"ף/רש"פ.אי הכרה – מדינה יכולה להחליט שלא להכיר במדינה אחרת בעקבות מצב של עוינות. במקרים בהם מדינה אחת לא מכירה במדינה אחרת, היא יכולה להצהיר במפורש כי פעולה מסוימת אינה מרמזת על הכרה פורמלית באותה ישות.
11 על פי אבו מאזן: “If it is up to me, I will reject it…it’s better for us and for the Israelis to go directly to final status. I told Mr. Sharon that it’s better for both sides to establish this back channel to deal with final status.” See: Steven Erlanger, “Abbas Declares War With Israel Effectively Over”, New York Times (Section A; Column 2; Foreign Desk; Pg. 1) (14/02/05). (http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=F40F11FA3E5E0C778DDDAB0894DD404482&incamp=archive:search)See also: “Fatah Central Committee affirms rejection of 'temporary' Palestinian state” (06/30/05), Report on Voice of Palestine radio, (http://news.monstersandcritics.com/mediamonitor/printer_1027231.php).
12 ראה למשל,Michael Tarazi, “Why Not Two Peoples, One State?,” New York Times, 3/10/04; Ahmad Samih Khalidi, “A One-State Solution,” The Guardian, 29/9/03; Mcgril Chris, “Intifada leader uses courtroom to point to one-state solution”, The Guardian, 30/9/03; Judy Tony, “Israel: The Alternative”, The New York Review of Books, Vol. 50, No. 16 23/10/03.
13 עפ"י מזכר שארם אל שיח' (סעיף 10) – שני הצדדים מסכימים לא לבצע שום צעד שישנה את מעמדן של עזה והגדה המערבית, כפי שנקבע בהסכם הביניים.
14 במסגרת תהליך אוסלו ישראל התנגדה להקמתה של מדינה פלסטינית ומנעה מהרש"פ אימוץ של סממני ריבונות:עפ"י הצהרת העקרונות (9/93) (סעיף V, פסקה 3), היחסים בין הפלסטינים לצדדים שלישיים נקבעו כחלק מהסוגיות התלויות ועומדות, שייפתרו במסגרת הסכם הקבע;עפ"י הסכם עזה יריחו (5/94) (סעיף VI – כוחות ואחריות, פסקה 2) והסכם הביניים (9/95) (פרק 1 – המועצה, סעיף IX – כוחות המועצה ואחריותה, פסקה 5; פרק 3 – עניינים משפטיים, סעיף XVII – סמכות, פסקה 1, חלק א):לרש"פ לא יהיו סמכויות לניהול יחסי חוץ, כולל הקמת נציגויות בחו"ל, קונסוליות, אירוח משלחות דיפלומטיות וקונסולים או ניהול פעילות דיפלומטית;לאש"ף יש את הסמכות לנהל מגעים ולחתום על הסכמים עם מדינות זרות ועם ארגונים בין לאומיים בשם הרש"פ.

15 Shaw, Ibid., p. 222.