החלטת העצרת הכללית 194

המונח "החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194" מתייחס להחלטת האו"ם (12/48) להקמת ועדת פיוס בין ישראל למדינות ערב. חשיבות ההחלטה היא בפיתרון המוצע בה לבעיית הפליטים, אותו פירש הצד הערבי כמאפשר את "זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים".

הגדרה

המונח "החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194" מתייחס להחלטת האו"ם (12/48) להקמת ועדת פיוס בין ישראל למדינות ערב. חשיבות ההחלטה היא בפיתרון המוצע בה לבעיית הפליטים, אותו פירש הצד הערבי כמאפשר את "זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים".

רקע

על רקע מלחמת 1948, החליטה עצרת האו"ם על הקמת ועדת פיוס המורכבת מארה"ב, צרפת וטורקיה. הוועדה לא הצליחה ליצור הידברות בין הצדדים אולם היא המשיכה להתקיים שנים רבות והגישה דו"ח שנתי לאו"ם על מצב הסכסוך.

בהחלטה קיים האזכור הראשון של המושג "הסכם קבע" (Final Agreement), ודובר בו על חופש הגישה למקומות הקדושים ובינאום ירושלים.

סוגיית הפליטים

סעיף 11 בהחלטה קובע כי "..הפליטים אשר שואפים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם, יורשו לעשות כן, בזמן המוקדם המעשי ביותר.."

הפרשנות לסעיף זה הייתה נתונה במחלוקת בין ישראל לערבים. הצד הערבי ראה בהחלטה זו כמעגנת את זכות השיבה באופן גורף. הצד הישראלי פירש את סעיף 11 בצורה שונה.

טענות ישראל העיקריות היו:

  • אבא אבן, שר החוץ של מדינת ישראל דאז, הבהיר כי ישראל רשאית לקבוע מיהם הפליטים "אשר שואפים לחיות בשלום עם שכניהם". המשמעות של פרשנות זו היא שכל החלטה על שיבה של פליטים לישראל נתונה הלכה למעשה בידי ישראל;
  • בהמשך ההחלטה, מוזכרות גם אלטרנטיבות אחרות של יישוב מחדש ושיקום כלכלי-חברתי של הפליטים במקום מושבם הכולל גם פיצויים;
  • נציגי ישראל באו"ם התעקשו על שימוש במונח הזמן המוקדם "המעשי ביותר" (Practicable) ולא כפי שהוצע תחילה הזמן המוקדם "האפשרי ביותר" (Possible). ניסוח זה השאיר מרחב תמרון גדול יותר לפרשנות הישראלית.

החלטה 194 והתהליך המדיני

  • החלטה 242 - לאחר אימוצה של החלטה 242 (11/67) (ר' "החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו-338") ישראל העדיפה לראות בה את ההחלטה הרלבנטית לפיתרון סוגיית הפליטים. החלטה 242 מדברת על "פתרון הוגן" (“..just settlement..”) לבעיית הפליטים מבלי להתייחס לפתרון הפרטני המופיע בהחלטה 194.


    הצד הערבי טוען כי החלטה 194 היא הפרשנות של המונח "פתרון הוגן" לבעיית הפליטים המופיע בהחלטה 242.

  • מתווה קלינטון - הצעה של נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, שהוצגה לצוותי המו"מ הישראלי והפלסטיני במהלך פסגת קמפ-דיוויד (2000) ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

    מתווה קלינטון מציע כי ישראל תכיר בסבלם של הפליטים ממלחמת העצמאות. המתווה מציע חמש חלופות מעשיות לפתרון סוגיית הפליטים: (1) חזרה אל מדינת פלסטין; (2) חזרה לשטחים שישראל תעביר לפלסטין במסגרת חילופי שטחים; (3) שקום במדינות המארחות;(4) קליטתם מחדש במדינות שלישיות (קנדה, אוסטרליה); (5) יישובם מחדש בישראל בכפוף להחלטה ריבונית ובלעדית של מדינת ישראל.1
    מימוש חלופות אלה ייחשב ליישום החלטת עצרת האו"ם 194.
  • יוזמת השלום הערבית (02\03 (היוזמה הסעודית), אושררה מחדש ב- 07\03) - מציינת כי חייב להימצא פתרון 'צודק'2 לבעיית הפליטים בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.3
  • הסכם ז'נבה (03\10) - מציין את החלטת העצרת הכללית של האו"ם 194, החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242 ויוזמת השלום הערבית כבסיס לפתרון בעיית הפליטים. ביוזמת אין אזכור של המושג 'זכות השיבה'. הסכם ז'נבה מאמץ עקרונית את מתווה קלינטון בשאלת פתרון בעיית הפליטים, אך גם מציע בנוסף נוסחה לחישוב מספר הפליטים שתקלוט ישראל – שקלול הממוצע של המספרים הכוללים שיגישו המדינות השלישיות השונות לנציבות הבין-לאומית.4
  • מפת הדרכים (4/03) – אינה מזכירה אמנם את החלטה 194, אף כי בשלב השלישי שלה אמורים הצדדים להגיע להסכם קבע על על בסיס החלטות מועצת הביטחון 242, 338 ו-1397 כולל "פתרון מוסכם, צודק, הוגן ומציאותי לסוגיית הפליטים [...]"5

    מדינת ישראל קיבלה את מפת הדרכים אך הוסיפה 14 הסתייגויות במכתב אשר הועבר ע"י רה"מ שרון אל הנשיא בוש. סעיף 6 במכתב זה מבהיר את עמדת ישראל בנושא זכות השיבה: " [...] זכות ישראל להתקיים כמדינה יהודית שאליה תיאסר שיבת פליטים פלסטינים, כולל הצהרה פלסטינית בדבר ויתור על זכות השיבה".6הסתייגות זו של ישראל נבעה מאזכור החלטה 1397, אשר "מקדמת בברכה" את היוזמה הסעודית (יוזמת השלום הערבית).


1. בהסכם נאמר מפורשות כי ישראל היא זו שתחליט לגבי מספר וזהות הפליטים שיכנסו לתחומה ולצורך זה תתחשב במספר הפליטים שיסכמו לקלוט מדינות שלישיות אחרות. וכן נקבע כי לא יהיו לצדדים שום תביעות נוספות לאחר החתימה על ההסכם.

2. טיוטה מקדימה של היוזמה הסעודית, שחולקה לחברי הליגה שלושה ימים לפני הפסגה, הציעה פתרון 'מוסכם' לבעיית הפליטים.

3. למסמך המלא ר' יוזמת השלום הערבית ,סעיף 2.2 מציין: "Achievement of a just solution to the Palestinian Refugee problem to be agreed upon in accordance with UN General Assembly Resolution 194"

4. למסמך המלא ר' הסכם ז'נבה, סעיף 7.

5. בשלב השלישי של מפת הדרכים נכתב כי (ס'5): "הצדדים מגיעים להסכם סטטוס סופי, מקיף וקבוע [...] באמצעות הסדר שיושג במשא-ומתן בין הצדדים, על בסיס החלטות מועצת הביטחון 242, 338 ו-1397, המסיים את הכיבוש שהחל ב-1967 וכולל פתרון מוסכם, צודק, הוגן ומציאותי לסוגיית הפליטים [...]". למסמך המלא ר' מפת הדרכים.

6. למסמך המלא ר' הסתייגויות ישראל למפת הדרכים. (ההדגשה מופיעה במקור)