מצב הקבע

מושג זה עוסק במציאות שתיווצר לאחר ישומו של הסדר קבע הכולל את סיום הכיבוש הישראלי בשטחים, הקמתה של מדינה פלסטינית, והכרה בסופיות התביעות וסוף הסכסוך בין הצדדים.

הגדרה

המושג "מצב הקבע" מתייחס למציאות בה נחתם הסכם קבע והתבצע מהלך ליישומו אשר כלל, לכל הפחות, את הדברים הבאים:

  1. סיום מצב הכיבוש בשטחי יהודה, שומרון (הגדה המערבית) וחבל עזה כהגדרתו במשפט הבינלאומי; הקמת מדינה פלסטינית; כינון יחסי מדינה למדינה בין ישראל והמדינה הפלסטינית (אשר יכולים לנוע בין שלום למלחמה);
  2. נקבעה מתכונת לסופיות התביעות הנובעות מן הסכסוך ההסטורי; נקבעו גבולות הקבע; והוגדרה סופיות סכסוך.

רקע

התייחסות ראשונה למושג "מצב קבע" – "...יישוב סופי של כל הסוגיות התלויות ועומדות.." – הופיעה לראשונה בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194.1 המושג "מצב הקבע" המשיך להתגבש בהסכמי קמפ-דיוויד 1978 בין ישראל למצרים ומאוחר יותר לכל אורכו של תהליך אוסלו2 עד לשיחות טאבה (01/01), ולאחרונה במפת-הדרכים (4/03).

עפ"י כל ההסכמים והמסמכים הנ"ל, הסכם קבע, אשר ייחתם בין ישראל לפלסטינים, אמור לקבוע את העקרונות של מצב הקבע. ארבעת המודלים הידועים ביותר להסכם קבע הם מסמך ביילין-אבו מאזן (10/95), טיוטת הסכם הקבע של ישראל (01/01)3, מסמך ה-ICG להסכם קבע ישראלי-פלסטיני4 (07/02) ויוזמת ז'נבה (10/03).

הסכם קמפ-דיוויד בין ישראל למצרים (1978) כלל מסגרת לשלום במזרח התיכון בה מתואר מצב הקבע כשלב הקובע את מעמדם הסופי של שטחי יהודה, שומרון ועזה ואת מערכת היחסים בין מדינת ישראל לפלסטינים, זאת לאחר תקופת מעבר (מצב ביניים למעשה) של כחמש שנים בו מתנהלת ונבחנת ממשל עצמי פלסטיני פלסטינית.

5עפ"י הצהרת העקרונות בין ישראל לפלסטינים (9/93), המסתמכת על הסכמי קמפ-דיוויד 1978, מצב הביניים אמור לחול מ- 4/5/1994 לתקופה של כחמש שנים. כמו-כן נקבע כי המו"מ להסכם קבע יחל מהשנה השלישית לתקופת הביניים.6 מפת הדרכים קובעת כמטרה הסופית של התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים את הקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל, שתושג לאחר שיושם קץ לאלימות ולטרור הפלסטיני נגד ישראל. השלב השלישי בתוכנית זו דן ביישום הסכם קבע וסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התוצר הסופי של שלב זה הוא למעשה מצב הקבע.7


1 ר' סעיף 5 להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, 11 לדצמבר, 1948: http://domino.un.org/UNISPAL.NSF/9a798adbf322aff38525617b006d88d7/c758572b78d1cd0085256bcf0077e51a!OpenDocument.
2 אבני דרך עיקריות בתהליך כוללות את הצהרת העקרונות (9/93) (אוסלו א'), הסכם עזה ויריחו (5/94), הסכם הביניים (9/95) (אוסלו ב'), מזכר נהר וואי (10/98), מזכר שארם אל-שייח' (9/99), פסגת קמפ דיוויד 2000 (7/00), מתווה קלינטון (12/00), ושיחות טאבה (1/01).
3 ר' שר גלעד, במרחק נגיעה, (תל-אביב: משכל, 2001), עמ' 419-444.
4 ר' מסמך ה- ICG “Middle End-Game II: How a Comprehensive Israeli-Palestinian Peace Settlement would look”, 16/7/2002, http://www.crisisweb.org//library/documents/report_archive/A400705_16072002.pdf.
6 הסכם הביניים קבע את תאריך היעד לתחילת המו"מ על הסכם הקבע ל- 4/5/1996. מו"מ זה אכן התחיל באופן רשמי במועד שנקבע, אך נקטע בשל הבחירות שהתקיימו במאי 1996.
מקורות נוספים
לעיון בכרונולוגיית התהליך המדיני, ר&<39; אתר משרד החוץ של ישראל. וכן התייחסות אמריקנית לתהליך המדיני במזה"ת באתר מחלקת המדינה של ארה"ב. הירשפלד יאיר, אוסלו: נוסחה לשלום, תל-אביב: עם-עובד, 2000; סביר אורי, התהליך: מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית, תל-אביב: ידיעות אחרונות/חמד, 1998.

שר גלעד, במרחק נגיעה: המו"מ לשלום - 1999-2001, תל-אביב: משכל, 2001.